פרטי קהילה
חינוך
פורום
חברים בקהילה (1899)
חוברת למידה למוסר חילוני למעגלי למידה למוסר
| 2/9/13 15:28 |
0
| ||
"...שלישית, תמיד הרגשנו שבזמן שאפשר לחוקק זכויות, אינך יכול לחוקק רגשות. אם מוסד כלשהו מבטיח מבנה דמוקרטי וכיבוד זכויות הילדים, אפשר לראות מהר מאוד אם הוא מספק את הסחורה. אולם אם הוא מבטיח אושר או דאגה-אוהבת-ורכה, לעולם אין לדעת מה זה אומר באמת. לכן לעולם לא דיברנו על דבר הקשור עם רגשות..." (ראי בהמשך הטקסט השלם)
וידאו: ילדים בסדברי ואלי לומדים "חופש לאומי גולמי". חופש -- לא אינדוקטרינציה (שטיפת מוח).
ברצוני לכתוב בקיצור נמרץ על נושא אשר כמעט אינו מוזכר בפרסומים של סדברי ואלי, מסיבות טובות, לדעתי. בעצם, אינני לגמרי בטוחה שזה נבון לכתוב קטע קטן זה!
כאשר בית-הספר היה בשלבי פיתוח לקראת פתיחתו וכן בשנים הראשונות לקיומו, הקדשנו רבות ממחשבתנו לדבר שהטוב ביותר לכנותו, "זכויותיהם של הילדים" במובן הפוליטי-חברתי. חשיבתנו כפי שהשתקפה בכתובים שלנו התמקדה אז במבנה בית-הספר כמוסד דמוקרטי המקדיש עצמו לאפשר לילדים את מימוש זכויותיהם המלאות, אשר נשללו מהם יום-יום ב כ ל ב ת י - ה ס פ ר ה א ח ר י ם -- כגון זכותם לצדק ושוויון בפני החוק כן זכותם להשתמש בזמנם בהתאם לרצונם. אנחנו ניסחנו ערכת כללי התנהגות משלנו, וכך כרכנו את הקהילה כולה, ילדים ומבוגרים כאחד. "אדם איננו יכול להפר את זכויותיו של אחר" "אדם איננו יכול להפריע בפעילויותיו של אחר" "אדם איננו יכול להשתמש ברכושו של אחר ללא הסכמתו". "אדם איננו יכול לסכן את בטחונו של האחר". וכן הלאה באותה הנימה. מערכת שיפוטית פותחה על מנת להגן על זכויות אלה וכדי להבטיח הגינות וצדק.
בנוסף לכך ארגנו את בית-הספר כך שיאפשר חופש מרבי מהתערבותם של המבוגרים בחיי היום-יום של התלמידים. כל זמן שהילדים אינם פוגעים באחרים, הם יכולים לעשות כרצונם עם זמנם בבית-הספר. המבוגרים ב ב ת י - ס פ ר א ח ר י ם עורכים תכנית לימודים, מלמדים את החומר לתלמידים ואחרי כן בוחנים ונותנים ציונים לנלמד. המבוגרים בבית-הספר סדברי-ואלי הם שומרי הראש של חופש הילדים לעסוק במה שמעניין אותם וללמוד מה שהם רוצים. הם גם נמצאים שם על מנת לענות על שאלות ולהקנות מיומנויות מסוימות או ידע כאשר הם מתבקשים לעשות זאת על ידי התלמידים.
המבנה של סדברי ואלי מספק את הבסיס להיבט שני של בית-הספר אשר בדרך כלל אנחנו לא מדברים הרבה עליו, למרות שהוא אחד המאפיינים החשובים של בית-הספר: יצירה ושמירה על סביבה מזינה בה ילדים מרגישים שדואגים להם. מלכתחילה, נמנענו מלכתוב על האווירה החמימה אשר יצרנו. אני מאמינה שנמנענו מלדבר על היבט זה מסיבות רבות. ברצוני להתייחס לאחדות מהן:
ראשית כל והחשובה ביותר, אנו פועלים על פי ההנחה שאם נבטיח שהצדק והחופש ישררו, אזי התלמידם יצמחו. הם ירגישו מספיק מוגנים ובטוחים כדי לפתח את אופיים וכדי למפות את מסלולם לאורך החיים בדרך בריאה ומרגשת, לא משנה מה אנחנו נעשה כמבוגרים, העיקר שלא נפריע להם.
שנית, סדברי-ואלי תוכנן להיות בית-ספר יום אשר משלים את משפחתו של הילד אם כי לעולם לא גובר עליה בחשיבותה. אי לכך ההנחה היא שהילד מקבל מנה שלמה של אהבה מקרב משפחתו, ומנצל את בית-הספר כדי לפתח מרחב רחב יותר של יחסים, החל מיחסים קרובים ואינטימיים וכלה ביחסים בלתי אמצעים, כולם כמובן נקבעים על ידי הילדים עצמם.
שלישית, תמיד הרגשנו שבזמן שאפשר לחוקק זכויות, אינך יכול לחוקק רגשות. אם מוסד כלשהו מבטיח מבנה דמוקרטי וכיבוד זכויות הילדים, אפשר לראות מהר מאוד אם הוא מספק את הסחורה. אולם אם הוא מבטיח אושר או דאגה-אוהבת-ורכה, לעולם אין לדעת מה זה אומר באמת. לכן לעולם לא דיברנו על דבר הקשור עם רגשות.
רביעית, אין זה מצופה ש ב ת י - ס פ ר ב ת ר ב ו ת ש ל נ ו יספקו סביבה מתאימה לצמיחה פנימית. מטרתם העיקרית היא להעביר מיומנויות וידע ולהכין את הצעירים לקריירה מוצלחת. בסדברי-ואלי, אנו רוצים מקום אשר אינו גוזל מהילדים את זמנם לחקור ולגלות את העצמי-הפנימי שלהם. לכן, בכתובים שלנו, התמקדנו במציאות של בתי-הספר הקיימים, ודיברנו על זכויות וחופש לעשות מה שהנך רוצה לעשות עם זמנך, ולא דיברנו על נושאים רגשיים, שהם חמקמקים יותר ואשר, למרות הכל, תפסו חלק גדול מהזמן והאנרגיה שלנו מידי יום-ביומו.
ממלכת הצמיחה האישית המשתנה-כל-הזמן, היא בלתי ניתנת למישוש וברת-חלוף מדי מכדי לתפשה בדיוק מדעי. בדומה ליופיו של הטבע, היא רגעית והולכת-ונעלמת. אומנים משתדלים ומתאמצים ללכוד את הרגע ולהעניק לו חיי נצח, אולם אמנות בשיאה היא התקרבות גרועה למה שהטבע יכול לעשות. בגלל שאיננו יכולים להעריך כמותית חוויה מסוימת נראה שלעיתים אנו ממעיטים בחשיבותה. בעידן התעשייתי-טכנולוגי שלנו, אנחנו מודדים את הכל(ציונים, הערכות, ותעודות, למשל.- ד.ר.) ומצמצמים את כל המורכבויות לדפי נתונים ממוחשבים. אולם אין למדוד את החיים תוך כדי זרימתם, מבלי שיאבדו את משמעותם. אותו הדבר נכון עם הילדים בבית-ספרנו אשר אינם באים לקבל שיעורים אלא באים לחיות את חייהם, לחקור את הטבע, את עצמם ואת תרבותנו. הם עורכים ניסויים, עורכים תצפיות, מנתחים וחולמים. הם גדלים, מתבגרים ומתכוננים לחיים כמבוגרים. אולם הכיצד והמה והמדוע הם עניין פרטי של כל אחד ואנו איננו מסיגים-גבול כדי להעריכם. לכן, אין אנו למעשה יכולים לחקור או לנתח או לשרטט כך שהכל יוכלו לראות את מה שחושבתני שהוא ההיבט החשוב ביותר בבית-ספרנו. אנחנו איננו יכולים אפילו להתחיל לתאר כיצד אנחנו מזינים את הצמיחה; כיצד אנחנו תומכים בילדים כאשר הם מרגישים אבודים או מתנהלים בכבדות; כיצד אנחנו מבטיחים להם חזור והבטח ומלמדים אותם שאנחנו מאמינים בהם ושהם יכולים לעשות כל דבר שהם רוצים במידה והם עובדים קשה כדי להשיג את מטרותיהם.
סדברי-ואלי הוא קהילה מורכבת. יעדיו והמבנה שלו משורטטים ומובעים בבירור. אולם מה שגורם לכל זה לעבוד הוא מסתורי ובלתי ניתן למישוש. הוא עשוי ממעשים קטנים רבים, אשר כולם ביחד יוצרים מוסד חינוכי חי ומשתנה-תמיד. זה מקום בו התלמידים יכולים ללמוד כיצד להיות הם-עצמם -- עם הכרה-עצמית, עם ביטחון, ועם שמחת-חיים, הכל מחוזק על ידי ההכרה שלמבוגרים שמסביבם יש מחויבות להזין את צמיחתם.
["הגורם הדומם", חנה גרינברג, הניסיון של בית-הספר סדברי ואלי, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987.]
[ The Silent Factor, Hanna Greenberg, The Sudbury Valley School Experience, The Sudbury Valley School Press, 1987. ]
אגב חנה, לא "האינטליגנציה הרגשית" -- אלא "האינטליגנציה החברתית" קובעת. זה הנשק הסודי של בית הספר סדברי ואלי: עירוב גילים -- לאפשר לאנשים מגילים שונים להתערבב באופן חופשי בבית הספר.
צטט: "ועכשיו, ברגש", מאת עמיחי שטנר, מיון הסטודנטים לרפואה שם מעתה דגש גם על אינטליגנציה רגשית, 17/06/07.
"...העילוי בעל הזיכרון המופלא והיכולת המדעית לא בהכרח גם יבין יותר טוב לנפש החולה שלו. התקווה היא שבאמצעות מערכת ראיונות קצרים או משחקי תפקידים ניתן יהיה לזהות את אותםצעירים בעלי מודעות עצמית, כישורי תקשורת וכישורים בין-אישיים גבוהים במיוחד שיוכלו בעתיד לתרגם את יתרונם זה לטובת חוליהם...."
...מודעות עצמית, כישורי תקשורת וכישורים בין-אישיים גבוהים במיוחד... שווה ערך ל"אינטליגנציה חברתית".
ראי, 1. "The Preeminent Intelligence - Social IQ." Raymond H. Hartjen. (see with Explorer) Free democratic schooling philosophies espouse not only a lifelong love of learning but social intelligence success.
הדרך היחידה שבה בתי-הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים-אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי-הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית-הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית-הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.
| |||
| 2/9/13 18:57 |
0
| ||
1. אושר הוא מטרת החיים של כולנו בעצם. כולנו ללא יוצא מן הכלל רוצים אושר ולא רוצים סבל. כמובן ש"חופש" תמיד יהיה מוגבל על ידי הצורך שלנו להתחשב בזולת ולא לפגוע בזולת, גם במקום "חופשי" כמו סאדברי-וואלי. די להסתכל על גודל מערכות המשפט וכמות הספרות המשפטית בכול מדינה כדי להבין שלרצוח, לאנוס, לגנוב וכו' הם סוגי פעילות שמוסכם על כול בני האדם שהם פוגעניים לזולת.
הבודהה היה מדען התודעה, איינשטיין של התודעה, והוא לימד 4 אמיתות: 1. אמת הסבל, 2. אמת הסיבות לסבל שמומלץ בחום לנטוש, 3. אמת ההיפסקות של הסבל ברצף המנטלי, זוהי ההארה, מצב של אושר בר-קיימא, 4. ואמת הדרך, דהיינו, הסיבות והתנאים להיפסקות הסבל ברצף המנטלי שמומלץ בחום לאמץ: נדיבות, סבלנות, מוסר, מאמץ נלהב, ריכוז חד-נקודתי, תובנה עמוקה לגבי היותנו קשורים זה בזה, שאושרי שלי תלוי באושרך שלך ולהפך.
אנחנו לא יכולים לשלוט על כול מחשבה ומחשבה שצפה בתודעתנו. עד שיש לנו תודעה מתורגלת היטב, מחשבות פוגעניות יצופו בתודעתנו. אבל בהחלט ניתן להפעיל את השכל וללמוד ולתרגל לא לפעול על פי כול מחשבה טורדנית שצפה בתודעתנו. באופן הזה, מחשבה כגון "הלוואי וכך-וכך ימות" לא הופכת לסיבה לרצח, כמיהה עזה למצרך כולשהו בחנות לא הופכת לפעולת הגניבה, קינאה עזה באדם פלוני לא הופכת לפגיעה ביקר לו וכך הלאה.
מודעות לרגשות שלנו ולמחשבות שלנו הופכת לחלק אינטרגלי של תוכניות לימוד שמתבססות על חקר המוח. (קישורים לתכניות ספציפיות בתגובה שלי לעיל) ניתן ללמוד להתמיר רגשות הרסניים למחשבות חיוביות. לכל מחשבה הרסנית יש "תרופת נגד". לדוגמה, תרופת הנגד לקינאה היא שמחה בשמחת הזולת", לשמוח בשמחות ובהצלחות של כול זולת. כשמתעוררת קינאה, ניתן גם להפנות את תשמות הלב שלנו לתכונות החיוביות שלנו עצמנו, להשתמש ברגע של קינאה להזדמנות לכמה רגעי חיזוק הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלנו. ניתן להתמיר קינאה להערכה ולהערצה של תכונות חיוביות אצל הזולת שהיינו רוצים ללמוד ולאמץ לעצמנו.
מצב של אושר מנטלי תמידי הוא מדיד היום (מכון מיינד אנד לייף, המכון לחקר תודעות בריאות של פרופ' דייווידסון, המכון לחקר ולחינוך לחמלה ולאלטרואיזם באוניברסיטת סטנפורד וכו'). לכן עיסוק באושר אינו מוגבל לתחום הפילוסופיה ובהחלט יש מקום לדון בו וחשוב לדון בו. למעשה, מדד השלום הגלובלי, חרף מגבלותיו, הוא התחלה של שיח גלובלי על אושר לאומי גולמי ועל אושר בינלאומי גולמי.
 "התקרבו לאנשים קורנים. זהו עתיד האנושות." ~ צרינג צ'נגה
ניתן לרכוש כלים לאושר בר-קיימא, באופן הטוב ביותר, מאנשים שהגשימו תודעה מאושרת. אפשר לאמץ קריאה ויישום של חומרים שנכתבו על ידי מומחים לנושא, כמו החומר שהצעתי בתחילת דיון זה וספרים אחרים.
כמה דוגמאות:
בזכות האושר / מתייה ריקאר
רגשות הרסניים: איך נוכל להתגבר עליהם? / דניאל גולמן
אמנות האושר / הדלאי לאמה וד''ר הווארד קוטלר
ספרים קלאסיים אחרים כגון: האדם מחפש משמעות / ויקטור פרנקל אמנות האהבה / אריך פרום
יצירת "סביבה שמזינה את הרגשות" היא חיונית לנו. סביבה שמזינה את הרגשות היא סביבה בטוחה, לא אלימה, לא מאיימת ונעימה. הטיבטים מדגישים את החשיבות של "סביבה שמזינה את הרגשות" כשמטפלים במחלה כולשהי.
מה שמטריד ביותר בבתי ספר הפתוחים בארץ ובבתי ספר בכלל בארץ ובעולם הוא היות בית הספר מקור לצייד טרף של ילדים ונוער ותיעולם למערכת "טיפולית" פוגענית ענפה שמסמנת ומתייגת ילדים לצמיתות בכול מיני סוגי נכות ובכך גורמת ותורמת לנידוי חברתי ובתלות מוחלטת באותם הגורמים הפוגעניים עצמם. בתי הספר הפתוחים בארץ מהווים, בין היתר, מלכודת סינון וסימון של טרף אנושי מסוג זה. איך בית הספר סדברי ירושלים מבטיח שילדים שלא מתקבלים לסדברי הנחמד לא מתועלים למקומות נוראיים אחרים?
האם ואיך אנחנו מרחיבים את מעגל חמלתנו לחבוק את כול האנושות? איך אנחנו ממזערים תודעת "הם ואנחנו" שהיא מקור לסבל רב, ומעצימים ומחזקים מודעות לכך "שכולם בני אדם בדיוק כמוני, שרוצים אושר ולא רוצים סבל"? אלו שאלות מוסריות וחינוכיות. תהליך הקבלה לסדברי נוגע בסוגיה מטרידה של הנצחת תפיסה חזקה של "הם ואנחנו".
למעשה, לא ניתן להפריד בין הפרט לבין החברה. כול הפרדה כזאת היא מלאכותית. לכן, אין זה מקרה שדניאל גולמן, שכתב "אינטליגציה רגשית" גם חיבר ספר שנקרא: "אינטליגציה חברתית". אנחנו מחוברים, הרד וויירד hard wired, לאמפתיה עם הסובבים אותנו דרך ניורוני המראה, תאי עצב במוח שגורמים לנו להרגיש את סבלו ואת שמחתו של הזולת. כשאני פוגע בזולת, אני מרגיש סבל, ופגיעה נוספת בזולת מתוך ניסיון להתרחק מהסבל רק מעצימה את סבלי שלי עצמי. לכן, כשמבינים את העיקרון הזה, בכול דרך ובכול רמה שמאפשרת את התובנה הזאת, ברמת ההיגיון היבש או ברמת הרגש והלב, אנחנו מתחילים לנטוש פגיעה בזולת ומתחילים לטפח ולחיות חיים מוסריים ומתחילים ליצור סביבה, חברה, "שמזינה את הרגשות".
2. התנסות מוסרית היא ממש לא הדרך היחידה להקנות ערכי מוסר. יתר מכך, בכלל לא מובן איזה יפוי כוח ולשם מה אתה מבקש ודורש אותו. אודה לך דוגמאות ספציפיות. אנחנו לא נשלח ילדים להתנסות בפדופיליה כדי לוודא שזה אכן פוגעני להם או לזולת... מדיטציה וחינוך למוסר, בדומה לחינוך הדתי בכול העולם ובתוספת מדיטציה כפי שנהוג היום בתכניות שמיישמות את הממצאי המדע מתחום חקר המוח ומדיטציה, הן דרכים מעולות להקניית, להפנמת, להטמעת וליישום ערכי מוסר בחיינו.
10 הדרכים הטובות ביותר להפחית סטרס לפי הבודהה
שלושה של הגוף: לא להרוג, לא לגנוב (כולל הריסת בתים ורכוש), לא לנאוף מה לאמץ: הצלת חיים (של כל סוג של ייצור), נדיבות, נאמנות לבן/בת הזוג (ו/או תרגול של איפוק/צום מיני)
ארבעה של דיבור: לא לשקר, להמנע מדיבור סכסכני, מדיבור פוגעני, מדיבור חסר משמעות מה לאמץ: יושר, דיבור שפותר סכסוכים ומקרב לבבות, דיבור רך, דיבור בעל משמעות
שלושה של התודעה: לא לקנא/לא לחמוד, להימנע מכוונה פוגענית כלפי זולת כלשהו, לנטוש תפיסות מוטעות - בעיקר התפיסה המוטעית לגבי אופן קיום האני, חשיבות עצמית מוגזמת מה לאמץ: שמחה בשמחת הזולת, כוונה להטיב עם הזולת ולהקל על סבלו, לשים את הזולת לפני עצמי
הסיבה לסבל: בערות ותפיסות מוטעות
ישנם שלושה מושגים שהם בשימוש תדיר בטקסט הזה - מודעות נכוחה, עירנות וקפידה - שהם מאוד חשובים. מודעות נכוחה היא האיכות של לבסס את הכוונה לנהל את עצמנו באופן מסויים, לנטוש פעולות (שליליות לכאורה) ו/או לאמץ פעולות (חיוביות לכאורה). האיכות של עירנות היא ההיבט הזה של התודעה שמתבונן ושם לב באם אדם מתנהל לפי כוונותיו או לא. קפידה היא איכות התודעה שמרסנת רשלנות בפעילות שלנו, שמונעת מאדם לתת לעצמו רשות לנטוש את המודעות הנכוחה ואת העירנות ולפעול בניגוד לכוונותיו. קפידה מרסנת אדם מלהחליק לתוך פעילות שלילית של הגוף, הדיבור והתודעה כפי שקורה לנו לעיתים קרובות על ידי כניעה לרגשות עזים, דרך מעורבות ב"ספונטניות סאמסארית" או דרך עצלנות מנטלית. מודעות נכוחה, עירנות וקפידה נמצאות בליבה של תירגול הדהרמה [דהיינו, מדיטציה, תירגול התודעה, מודעות נכוחה מוסרית - ח.ו.]. (כתב מודגש הוא תוספת שלי. ח.ו.)
קנצ'ן טראנגו רינפוצ'ה "מסע התודעה" עמ' v, וואנקובר: הוצאת קארמה טקצ'ן צ'ולינג (KTC)
-- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
| 2/9/13 21:55 |
0
| ||
בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.
חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:
- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
- התחושה של שליטה במציאות
- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
| |||
| 3/9/13 02:50 |
0
| ||
איש חינוך דגול, גשה פמה דורג'ה, ניהל את כפר הילדים הטיבטי במשך 17 שנים, 2500 ילדים, רובם פליטים, בתנאי פנימיה, היום ראש מנזר במינוי של הדלאי לאמה, מגיע לביקורים בארץ. ביקר בבית ספר פתוח בישראל, נפגש ודיבר עם שתי קבוצות רב גילאיות.
לקבוצה הצעירה בני 4-7 הוא סיפר על אהבתו לטבע, איך גדל ליד נהר ונהג לשחות בו, איך היה עובר מהחום של השמש לכפור של המים ושוב לחום השמש הלוהטת ולחול הלוהט כדי להתייבש. הציג לילדים קולות של יאק צעיר ושל ציפור כלשהי שנמצאת בטיבט. סיפר לילדים שהטיבטים לא נהגו להרוג שום חיית בר. הילדים הטיבטים היו מתקרבים לקן ציפורים שמצאו על בית כלשהו ומברכים את הגוזלים שיהיו מאושרים.
לילדים הגדולים יותר 8-13, אמר שבכפר הילדים הטיבטי שניהל, כשילד אחד קיבל חפיסת שוקולד, כול הילדים התחלקו בה. היו מעבירים את השוקולד מילד לילד וכול אחד היה לוקח ממנו ביס ממש קטנטן כדי שיספיק לכולם. הציע להתחשב יותר ולהתחלק יותר אחד עם השני. סיפר שהיה מסתובב בין הילדים, 10 ילדים היו תופסים לו את הידיים, כול ילד נהג לתפוס אצבע אחת, וכך היה הולך בין כולם, כש-10 ילדים בו זמנית אוחזים את ידיו, 5 ילדים בכול יד.
גשה פמה דורג'ה - 2 מתוך 2
גשה פמה דורג'ה מלמד על טוב לב אוהב וחמלה:
1 מתוך 6 -- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
| 4/9/13 09:12 |
0
| ||
Happinesshttp://aynrandlexicon.com/lexicon/happiness.html
Happiness is the successful state of life, pain is an agent of death. Happiness is that state of consciousness which proceeds from the achievement of one’s values. A morality that dares to tell you to find happiness in the renunciation of your happiness—to value the failure of your values—is an insolent negation of morality. A doctrine that gives you, as an ideal, the role of a sacrificial animal seeking slaughter on the altars of others, is giving you death as your standard. By the grace of reality and the nature of life, man—every man—is an end in himself, he exists for his own sake, and the achievement of his own happiness is his highest moral purpose.
But neither life nor happiness can be achieved by the pursuit of irrational whims. Just as man is free to attempt to survive in any random manner, but will perish unless he lives as his nature requires, so he is free to seek his happiness in any mindless fraud, but the torture of frustration is all he will find, unless he seeks the happiness proper to man. The purpose of morality is to teach you, not to suffer and die, but to enjoy yourself and live.
Galt’s Speech,
Happiness is not to be achieved at the command of emotional whims. Happiness is not the satisfaction of whatever irrational wishes you might blindly attempt to indulge. Happiness is a state of non-contradictory joy—a joy without penalty or guilt, a joy that does not clash with any of your values and does not work for your own destruction, not the joy of escaping from your mind, but of using your mind’s fullest power, not the joy of faking reality, but of achieving values that are real, not the joy of a drunkard, but of a producer. Happiness is possible only to a rational man, the man who desires nothing but rational goals, seeks nothing but rational values and finds his joy in nothing but rational actions.
Just as I support my life, neither by robbery nor alms, but by my own effort, so I do not seek to derive my happiness from the injury or the favor of others, but earn it by my own achievement. Just as I do not consider the pleasure of others as the goal of my life, so I do not consider my pleasure as the goal of the lives of others. Just as there are no contradictions in my values and no conflicts among my desires—so there are no victims and no conflicts of interest among rational men, men who do not desire the unearned and do not view one another with a cannibal’s lust, men who neither make sacrifices nor accept them.
Galt’s Speech,
Continue reading....
See also: Benevolent Universe Premise; Emotions; Hedonism; Life; Pleasure and Pain; Suffering; Ultimate Value; Values; Whims/Whim-Worship.
| |||
| 4/9/13 21:34 |
0
| ||
מתייה ריקאר, הוא האדם שזכה לכינוי "האדם המאושר ביותר בעולם" לאחר שהתגלתה אצלו פעילות מאוד אינטנסיבית ועקבית באיזור המוח שהוא אינדיקציה אמינה למצב של אושר מנטלי (האיזור הקורטיקלי הקידמי השמאלי של המוח). מתייה ריקאר מגלה לנו את סוד האושר: פיתוח אלטרואיזם וחמלה, לב חם שדואג בכנות לזולת. כאן הוא מסביר בקצרה מהו אלטרואיזם.
מתייה ריקאר (גם: מתיו ריקארד) #אלטרואיזם
אלטרואיזם או אהבה אלטרואיסטית, הוא הרצון, המוטיבציה, הכוונה, להטיב עם הזולת ומשמעו: לדאוג לאחרים, להעריך אחרים, להתחשב באחרים, או בקיצור, לרצות שאחרים יימצאו אושר ואת הסיבות לאושר. עכשיו, כשנדיבות הלב הזאת או האהבה האלטרואיסטית הזאת פוגשת סבל, היא הופכת לחמלה, שהיא הרצון "שכול היצורים יהיו משוחררים מסבל ומהסיבות לסבל". והסיבות לסבל הן לא רק הסבל הבולט לעין, כמו דברים נוראיים שקורים, מחלות, סבל מנטלי או רציחות עם. הן גם הסיבות לסבל שהן שינאה, חמדנות, אדישות, גאוותנות, קינאה, אכזריות, הרעלים הפנימיים שמתחילים מבערות בסיסית, זאת אומרת, להפריע למציאות באופן שמביא סבל לכולם. ובכן, אלטרואיזם הוא הרצון שכולם יהיו מאושרים. חמלה היא הרצון שהם יהיו משוחררים מסבל.
Matthieu Ricard #Altruism
So, altruism, or altruistic love, is the wish, the motivation and the intention to benefit others, which means: to care for others, to value others, to have consideration for others, or in short, to wish that others may find happiness and the causes for happiness. Now, when this benevolence, or this altruistic love encounters suffering, it becomes compassion, which is the wish: "May all sentient beings be free from suffering and from the causes of suffering." And the causes of suffering are not just the obvious suffering, like terrible things happening, sickness, mental suffering, or massacres. It's also the causes of suffering, which are hatred, greed, indifference, pride, jealousy, cruelty, the inner toxins that begin with basic ignorance, that is to disturb reality and in a way that brings suffering to everyone. So, altruism is wishing everyone happiness. Compassion is to wish that they be free from suffering.
-- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
| 6/9/13 14:29 |
0
| ||
-- הדרך לשלום עוברת דרך הלב. "כל דבר שמרכך את הלב." חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת. דיאלוג הוא הדרך לשלום. גישת דרך האמצע http://cafe.themarker.com/topic/3125731 מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות http://cafe.themarker.com/topic/3123249/ | |||
/null/text_64k_1#
