תודה!! 

אני שמחה ומודה על כל קישור לתכנים שאני מעלה.

דוד מפנה לתוכן וקישורים לבלוג ברוכים הבאים.

אלטרואיזם הוא הדרך לאושר. 100%. בדוק, מדעי. מהימן. 

אני מאוד מצטערת שאיין ראנד טעתה. אין לי שום דבר נגדה באופן אישי.

מוסר, אי פגיעה בזולת, הוא הבסיס לפיתוח אלטרואיזם וחמלה.

גם אני פעם לא ידעתי, התווכחתי, טענתי כל מיני טענות מוטעות. 

למדתי, התנסיתי, התוודאתי, שיניתי את גישתי.

לא נולדתי עם התובנה הזאת.

חקרתי, בדקתי, מדטתי. 

תבדוק. אל תתווכח. תבדוק בעצמך. תבדוק בלב. תבדוק הרבה זמן, כמה שנים,

עד שתהיה לך תשובה ברורה מתוך ניסיון אישי עמוק, לא כרזה, לא סיסמה, לא אמונה, לא דיעה.

תודה גם לך, חנה. 

תודה!! 

אני שמח ומודה על ההזדמנות לחלוק. 

מי טועה? תבדקי ותשפטי בעצמך: 

Altruism

http://aynrandlexicon.com/lexicon/altruism.html  

What is the moral code of altruism? The basic principle of altruism is that man has no right to exist for his own sake, that service to others is the only justification of his existence, and that self-sacrifice is his highest moral duty, virtue and value. 

Do not confuse altruism with kindness, good will or respect for the rights of others. These are not primaries, but consequences, which, in fact, altruism makes impossible. The irreducible primary of altruism, the basic absolute, is self-sacrifice—which means; self-immolation, self-abnegation, self-denial, self-destruction—which means: the self as a standard of evil, the selfless as a standard of the good. 

Do not hide behind such superficialities as whether you should or should not give a dime to a beggar. That is not the issue. The issue is whether you do or do not have the right to exist without giving him that dime. The issue is whether you must keep buying your life, dime by dime, from any beggar who might choose to approach you. The issue is whether the need of others is the first mortgage on your life and the moral purpose of your existence. The issue is whether man is to be regarded as a sacrificial animal. Any man of self-esteem will answer: “No.” Altruism says: “Yes.” 

“Faith and Force: The Destroyers of the Modern World,”  

Philosophy: Who Needs It, 61 

Continue reading...  

See also: Charity; Collectivism; “Duty”; Kant, Immanuel; Morality; Mysticism; Sacrifice; Selfishness;Selflessness; Soviet Russia; Suffering; Tribalism. 

--
"128 טיבטים הציתו את עצמם"  

הקרבה העצמית האיומה של מעל 120 טיבטים  

סוף לאלימות קולקטיבית מזעזעת שמופנית כלפי עצמם

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד
להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

היום הדלאי לאמה אמר, כנראה לכבודך, בכל אופן מייד חשבתי עליך כשאמר: 

זה לא נכון לחשוב שאלטרואיזם האא הקרבה עצמית על חשבון של הפרט. 

המטרה של התרגול הוא להיות מאושרים בעצמנו,

כך שזאת טעות לחשוב שקיימת סתירה בין אלטרואיזם לבין האושר של הפרט.

כל המטרה של התרגול היא להתמיר את התודעה שלנו לתודעה מאושרת

ועל ידי פיתוח גישה אלטרואיסטית אדם מגשים את מטרותיו האישיים.

לא קיימת סתירה בין שני הדברים.

צטט: חנה וייס 2013-10-19 06:33:58

היום הדלאי לאמה אמר, כנראה לכבודך, בכל אופן מייד חשבתי עליך כשאמר: 

זה לא נכון לחשוב שאלטרואיזם האא הקרבה עצמית על חשבון של הפרט. 

המטרה של התרגול הוא להיות מאושרים בעצמנו,

כך שזאת טעות לחשוב שקיימת סתירה בין אלטרואיזם לבין האושר של הפרט.

כל המטרה של התרגול היא להתמיר את התודעה שלנו לתודעה מאושרת

ועל ידי פיתוח גישה אלטרואיסטית אדם מגשים את מטרותיו האישיים.

לא קיימת סתירה בין שני הדברים.

 

האם המטרה של 128 טיבטים אשר הציתו את עצמם הייתה להיות מאושרים בעצמם ? 

--

"128 טיבטים הציתו את עצמם ודורשים את שובו של כבוד הדלאי לאמה לטיבט וחופש לעם הטיבטי."  

הקרבה העצמית האיומה של מעל 120 טיבטים  

סוף לאלימות קולקטיבית מזעזעת שמופנית כלפי עצמם

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד
להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

אלטרואיזם הוא מעבר לתפיסתנו, מעבר ליכולת שלנו להמשיג.

מתחילים בקטן, בא-פגיעה בזולת. 

מושיטים עזרה כנה איפה שניתן, בכל הזדמנות שמזדמנות ללא יוצא מן הכלל.

מתאמצים למען הזולת, גם כשלא נוח לנו ובודקים מה זה עושה לנו, לפני, בזמן, אחרי המעשה.

ככל שנהיה קל יותר לתת ולהושיט עזרה, לאט לאט לאט מרגישים איזושהי הקלה פנימית.

מפתחים הערכה לאנשים שמהווים דוגמה אישית

ושאיפה להידמות להם ולהתמיר את תודעתנו כדי להתקרב לדוגמתם האישית.

בדרך הזאת מפתחים אלטרואיזם, אושר מנטלי, שלוות נפש פנימית.

לתודעה של כולנו יש המשך, המשך אינסופי.

חשוב להבין וללמוד על אופן קיום התודעה, על תכונות התודעה,

כדי שנוכל לפעול באופן בו נוכל לצבור את הגורמים לאושר בר-קיימא,

לאושר אמין, תמידי ואמיתי. 

מעשה פוגעני מוביל לתוצאה פוגענית בעתיד.

מעשה מועיל במוביל לתוצאה חיובית בעתיד.

זהו חוק סיבה ותוצאה, חוק טבעי. 

אכן, אלטרואיזם הוא מעבר לתפיסתנו. הוא פאטה מורגנה. 

--

"128 טיבטים הציתו את עצמם ודורשים את שובו של כבוד הדלאי לאמה לטיבט וחופש לעם הטיבטי."  

הקרבה העצמית האיומה של מעל 120 טיבטים  

סוף לאלימות קולקטיבית מזעזעת שמופנית כלפי עצמם

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד
להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

Three Elements of Kindness  

הדלאי לאמה: חינוך ללא חמלה לא שווה כלום.

חנה גרינברג: חינוך ללא זכויות וחופש לא שווה כלום (8/3/14 19:08): 

ברצוני לכתוב בקיצור נמרץ על נושא אשר כמעט אינו מוזכר בפרסומים של בית-הספר סדברי ואלי, מסיבות טובות, לדעתי. בעצם, אינני לגמרי בטוחה שזה נבון לכתוב קטע קטן זה!

כאשר בית-הספר היה בשלבי פיתוח לקראת פתיחתו וכן בשנים הראשונות לקיומו, הקדשנו רבות ממחשבתנו לדבר שהטוב ביותר לכנותו, "זכויותיהם של הילדים" במובן הפוליטי חברתי. חשיבתנו כפי שהשתקפה בכתובים שלנו התמקדה אז במבנה בית-הספר כמוסד דמוקרטי המקדיש עצמו לאפשר לילדים את מימוש זכויותיהם המלאות, אשר נשללו מהם יום-יום בכל בתי הספר האחרים --  כגון זכותם לצדק ושוויון בפני החוק כן זכותם להשתמש בזמנם בהתאם לרצונם. אנחנו ניסחנו ערכת כללי התנהגות משלנו, וכך  כרכנו את הקהילה כולה, ילדים ומבוגרים כאחד. "אדם איננו יכול להפר את זכויותיו של אחר" "אדם איננו יכול להפריע בפעילויותיו של אחר" "אדם איננו יכול להשתמש ברכושו של אחר ללא הסכמתו". "אדם איננו יכול לסכן את בטחונו של האחר". וכן הלאה באותה הנימה. מערכת שיפוטית פותחה על מנת להגן על זכויות אלה וכדי להבטיח הגינות וצדק.

בנוסף לכך ארגנו את בית הספר כך שיאפשר חופש מרבי מהתערבותם של המבוגרים בחיי היום-יום של התלמידים. כל זמן שהילדים אינם פוגעים באחרים, הם יכולים לעשות כרצונם עם זמנם בבית-הספר. המבוגרים בבתי ספר אחרים עורכים תכנית לימודים, מלמדים את החומר לתלמידים ואחרי כן בוחנים ונותנים ציונים לנלמד. המבוגרים בבית הספר סדברי ואלי הם שומרי הראש של חופש הילדים לעסוק במה שמעניין אותם וללמוד מה שהם רוצים. הם גם נמצאים שם על מנת לענות על שאלות ולהקנות מיומנויות מסוימות או ידע כאשר הם מתבקשים לעשות זאת על ידי התלמידים.

המבנה של סדברי ואלי מספק את הבסיס להיבט שני של בית-הספר אשר בדרך כלל אנחנו לא מדברים הרבה עליו, למרות שהוא אחד המאפיינים החשובים של בית הספר: יצירה ושמירה על סביבה מזינה בה ילדים מרגישים שדואגים להם. מלכתחילה, נמנענו מלכתוב על האווירה החמימה אשר יצרנו. אני מאמינה שנמנענו מלדבר על היבט זה מסיבות רבות. ברצוני להתייחס לאחדות מהן:

ראשית כל והחשובה ביותר, אנו פועלים על פי ההנחה שאם נבטיח שהצדק והחופש ישררו, אזי התלמידים יצמחו. הם ירגישו מספיק מוגנים ובטוחים כדי לפתח את אופיים וכדי למפות את מסלולם לאורך החיים בדרך בריאה ומרגשת, לא משנה מה אנחנו נעשה כמבוגרים, העיקר שלא נפריע להם.

שנית, סדברי ואלי תוכנן להיות בית-ספר יום אשר משלים את משפחתו של הילד אם כי לעולם לא גובר עליה בחשיבותה. אי לכך ההנחה היא שהילד מקבל מנה שלמה של אהבה מקרב משפחתו, ומנצל את בית-הספר כדי לפתח מרחב רחב יותר של יחסים, החל מיחסים קרובים ואינטימיים וכלה ביחסים בלתי אמצעים, כולם כמובן נקבעים על ידי הילדים עצמם.

שלישית, תמיד הרגשנו שבזמן שאפשר לחוקק זכויות, אינך יכול לחוקק רגשות. אם מוסד כלשהו מבטיח מבנה דמוקרטי וכיבוד זכויות הילדים, אפשר לראות מהר מאוד אם הוא מספק את הסחורה. אולם אם הוא מבטיח דאגה אוהבת ורכה, לעולם אין לדעת מה זה אומר באמת. לכן לעולם לא דיברנו על דבר הקשור עם רגשות.

רביעית, אין זה מצופה שבתי ספר בתרבות שלנו יספקו סביבה מתאימה לצמיחה פנימית. מטרתם העיקרית היא להעביר מיומנויות וידע ולהכין את הצעירים לקריירה מוצלחת. בסדברי ואלי, אנו רוצים מקום אשר אינו גוזל מהילדים את זמנם לחקור ולגלות את העצמי הפנימי שלהם. לכן, בכתובים שלנו, התמקדנו במציאות של בתי הספר הקיימים, ודיברנו על זכויות וחופש לעשות מה שהנך רוצה לעשות עם זמנך, ולא דיברנו על נושאים רגשיים, שהם חמקמקים יותר ואשר, למרות הכול, תפסו חלק גדול מהזמן והאנרגיה שלנו מידי יום ביומו.

ממלכת הצמיחה האישית המשתנה כל הזמן, היא בלתי ניתנת למישוש וברת חלוף מדי מכדי לתפשה בדיוק מדעי. בדומה ליופיו של הטבע, היא רגעית והולכת ונעלמת. אומנים משתדלים ומתאמצים ללכוד את הרגע ולהעניק לו חיי נצח, אולם אמנות בשיאה היא התקרבות גרועה למה שהטבע יכול לעשות. בגלל שאיננו יכולים להעריך כמותית חוויה מסוימת נראה שלעיתים אנו ממעיטים בחשיבותה. בעידן התעשייתי טכנולוגי שלנו, אנחנו מודדים את הכול (ציונים, הערכות ותעודות, מחקרים למשל) ומצמצמים את כל המורכבויות לדפי נתונים ממוחשבים. אולם אין למדוד את החיים תוך כדי זרימתם, מבלי שיאבדו את משמעותם. אותו הדבר נכון עם הילדים בבית ספרנו אשר אינם באים לקבל שיעורים אלא באים לחיות את חייהם, לחקור את הטבע, את עצמם ואת תרבותנו. הם עורכים ניסויים, עורכים תצפיות, מנתחים וחולמים. הם גדלים, מתבגרים ומתכוננים לחיים כמבוגרים. אולם הכיצד וה-מה וה-מדוע הם עניין פרטי של כל אחד ואנו איננו מסיגים גבול כדי להעריכם. לכן, אין אנו למעשה יכולים לחקור או לנתח או לשרטט כך שהכול יוכלו לראות את מה שחשבתני שהוא ההיבט החשוב ביותר בבית ספרנו. אנחנו איננו יכולים אפילו להתחיל לתאר כיצד אנחנו מזינים את הצמיחה; כיצד אנחנו תומכים בילדים כאשר הם מרגישים אבודים או מתנהלים בכבדות; כיצד אנחנו מבטיחים להם חזור והבטח ומלמדים אותם שאנחנו מאמינים בהם ושהם יכולים לעשות כל  דבר שהם רוצים במידה והם עובדים קשה כדי להשיג את מטרותיהם.

סדברי ואלי הוא קהילה מורכבת. יעדיו והמבנה שלו משורטטים ומובעים בבירור. אולם מה שגורם לכל זה לעבוד הוא מסתורי ובלתי ניתן למישוש. הוא עשוי ממעשים קטנים רבים, אשר כולם ביחד יוצרים מוסד חינוכי חי ומשתנה תמיד. זה מקום בו התלמידים יכולים ללמוד כיצד להיות הם עצמם -- עם הכרה עצמית, עם ביטחון, ועם שמחת חיים, הכול מחוזק על ידי ההכרה שלמבוגרים שמסביבם יש מחויבות להזין את צמיחתם.

[ "הגורם הדומם", מאת, חנה גרינברג, הניסיון של בית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי, 1987. ] 

--
דיאלוג יכול להיות הדרך לשלום. מומלץ ליצור סביבה עם זכויות וחופש. 

Unicef asked children what they needed to be happy, ... top 3 things: time, friendships and, tellingly, “outdoors”. http://bit.ly/1bPncKp 

https://www.facebook.com/photo.php?v=10152021443154462&set=vb.493359334044019&type=2&theater   

נכון, חנה ? 

סדנת משחקים לאתיקה ולפיתוח אישיות - למורי חטיבת ביניים ותיכון
מרכז הדלאי לאמה לאתיקה ולערכים טרנספורמטיבים באוניברסיטת MIT בבוסטון
27 בספטמבר 2014