|
בערך פעם בשבוע, לפעמים יותר, הקהילה מתאספת כדי לצפות בקרב גלדיאטורים.. זה מתחיל בדרך כלל בהצהרה יחסית מינורית בפתיחת דיון (challenge). הגלדיאטור המאתגר מקבל כמה תגובות סתמיות לחלוטין, לחימום קל של הזירה. אט אט, עוד גלדיאטור נכנס לזירה, ומגיב, . לא קטלנית, בקטנה. הקהל, שמריח את הדם, מתחיל להתאסף, לתפוס מקום טוב. הקרב מתחיל. במינורי. שורות הקהל מתמלאות. עוד גלדיאטורים, מישניים, מתקרבים, נכנסים לזירה. אלה שלא שמעו על הקרב, קוראים להם. ("אל תגיב, אבל בדיון של ג'וג'ו, הוא יורד על החבר שלך..."). הקרב מתעצם. בדרך כלל, הזירה מתחלקת ל2-3 קבוצות של גלדיאטורים, כל קבוצה לרוב עם מנהיג, זה שחוטף הכי הרבה פגיעות, כי השאר מאחוריו, לא לידו... הזירה מאדימה מפגיעות. הקהל צוהל. אלפי "כניסות". לדם יש ריח משכר. מידי פעם, אמיץ תורן קופץ לזירה, דוקר בגב ונעלם. מידי פעם, מופיע גיבור עם מסכה (טרול), משליך רעל, ונעלם. והקרב ממשיך. והגלדיאטורים נפגעים... והקהל מאושר. אלפי כניסות, ועוד כניסות. בקרב, יש הפסקות. נכנסים כמה ליצנים, חינניים., קלילים, מחייכים, מצחיקים . והולכים. יש גם קבוצות עידוד. כל מיני "נפגעים בע"ם מהעבר". באים, זורקים רפש קל (מש"א), ובורחים... סוג של אומץ. קבוצות אלו דואגות שהגלדיאטורים לא יתעייפו, לא ישלימו אחד עם השני. דם הוא שם המשחק. בסוף, הקרב מסתיים. כל הלוחמים עייפים, תשושים, פצועים. לא ממש זוכרים למה הקרב התחיל. יודעים רק שהכל היה מיותר. לרוב, אין מנצחים. ואז, נכנסים לזירה הסנטורים, המכובדים. מדובר באנשים שמשך הקרב לא התערבו, לא עזרו, גם לא ניסו להפסיק את הקרב המיותר. רק בסוף הקרב, באומץ רב, נכנסים, ומצהירים באוזני מנהיג זה או אחר (בקול רם ונישא) שתמיד היו לצידו, מהרגע הראשון... אין לי כל טענה כלפי הגלדיאטורים. יצר האדם הוא שמנחה אותנו לריב, וגם לנחות על הירח... אבל הקהל, חברים, הקהל.... יום נהדר לכולנו יעקב |
הוספת תגובה על "גלדיאטורים וירטואלים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה