ביום א’ וב’ האחרון השתתפתי באירוע די יוצא דופן בנוף הישרלי, שלחן עגול בו השתתפו, בני עקיבא-הנוער העובד-הצופים-תנועת ערבות הדדית-בני המושבים-רשות המתנסים-ארגוני התנדבות שונים, והיו גם מהמגזר הבדואי והערבי. כמו כן ביום ה’ יש עוד שלחן עגול בכוכב יאיר, ויום א’ הבא ברהט.

כל הארגונים הנ”ל התחברו ביחד לראות איך להתמודד יחד עם האתגרים שעומדים לפנינו, שם האירוע, מתחברים יחד לבנות חברה משותפת. אני חייב להגיד שזה היה אחד מרגעי השיא בחיי, למה?

בפעם הראשונה בחיי נתקלתי באנשים שמעולם לא ראיתי קודם בעלי דעות ודרך חיים משלהם, אבל בכל זאת היה נסיון ליצור שיח משותף איך משתפים פעולה יחד, ובונים יחד, דברים בעלי אופי חברתי מובהק. וכאן לצד גילויים מאוד לא נעימים שנשמעו, כמו, חברי תנועות הנוער שכבר לא יכולות להעביר מסר, פערים חברתיים גדולים, חינוך כושל, ועוד. אבל יחד עם זה היה נסיון משותף לראות בצורה ראלית איך מתגברים ליוזמה משותפת בכדי לשנות את המציאות בארצנו הקטנה והאהובה. אני מודה שהשיח לא היה עמק של שושנים, והקושי היה מורגש בהתחלה, וככל שהתקדם הדיון היתה נטייה גוברת של כל אחד מהמשתתפים לעלות מעל השונה, ולהאחז במחבר.

כלומר היה נסיון משותף וללא תיאום מוקדם, של גישור, של התרחקות מפירוד, והשתדלות לראייה רחבה שתאפשר התחברות. גם מאוד היה מעניין לראות עשרות בני נוער בעלי חזון ויכולת ביטוי מדהימים, ומעל הכל מאוד נחושים ויודעים מה הם רוצים. די הייתי בהלם מהעוצמה והאסרטיביות המופגנת שלהם. כלומר הרבה קצוות התחברו בערב אחד די חם בקריית שמונה. והמשיך בחום של חיפה, וגם שם היתה חויה מאוד מרשימה של התחברות סביב רעיון וחזון משותף לעתיד.

הנסיון המשותף הוא התחלתו של תהליך שאמור להסתיים איפה שהוא בספטמבר, בו אמורים להיות שולחנות עגולים בכל רחבי הארץ של עשרות אלפי משתתפים. כל הרעיון מלווה ברוח טובה ונסיון משותף של קהילות רבות למצוא שיח ציבורי חדש בישראל. שיח ציבורי שיגשר על הקצוות ויאפשר לנו להתמודד עם החינוך המיושן של הילדים, וגם חינוך המבוגרים, וכל זה מתוך אתגר חדש של מציאות גלובלית חדשה. המסר האנושי האמיתי הוא אוניברסלי, ואנו כאן יכולים רק לעזור שזה יקרה.

הרף הוא לא בשמיים אלא בארץ, כלומר זה בידינו, וכל מי שאומר אחרת אז הוא עושה הקלות לעצמו. ההתמודדות היא לא קלה אבל בהחלט ראלית עבורנו, רק אם נרצה. יצירת שיח חדש הוא קרש קפיצה לצמצום הפערים ויצירת אמפתיה חברתית גוברת. ברגע שנתחיל בנסיון להתחבר אז גם נוכל לראות עתיד מאתגר ומשותף שיענה על דרישות החינוך של הדור הבא, וגם של הדור היוצא. כי חינוך זה פועל יוצא של מודעות והדברות רחבה ככל האפשר.

נשמע מרתק ומרענן בנוף החברתי שלנו. בזמנו ניהלתי פרויקט מפגשים בין ילדים, הורים ומורים יהודים וערבים - במשך 3 שנים ואני מודעת לפוטנציאל הגלום בנסיון זה בהצלחה! ותביאו את הדברים לידיעת הציבור הרחב.

 

 

לא עושה רושם שהדיון הציבורי משפיע על משרד החינוך.