ניסוי קליני לבדיקת השפעת מורינגה על סכרת סוג 2

הניסוי נערך ב 2010 ונמשך 3 חדשים. הניסוי כלל 60 חולים שנבחרו מתוך 100 שהסכימו להשתתף. החולים היו כולם על תרופה לסכרת סולפוניל אוראה. כל החולים (גברים ונשים) היו עם רמת BMI 20-25 (שמנים, לא שמנים מאד), עם סיגנון חיים ללא פעילות גופנית, וגיל בין 45 ל 58. כל המשתתפים בניסוי קיבלו הדרכה בדיאטה והתחייבו לדיאטה מאוזנת של 1500 עד 1800 קלוריות. הדיאטה נבדקה כל 15 יום.

החלוקה לקבוצת הטיפול וקבוצת הביקורת הייתה לטעמי לא נכונה כיוון שהחולים שנבחרו לביקורת היו עם רמת סוכר שונה ונמוכה מאלה שנבחרו לטיפול. קבוצת הביקורת קיבלה 4 גלולות ליום של פלצבו ואילו קבוצת הטיפול קיבלה 4 גלולות ליום של אבקת עלי מורינגה (98.5% מורינגה).

רמת הסוכר נבדקה בשני מדדים : רמת המוגלובין מסוכר (HbA1c) המודד את ממוצע רמת הסוכר בדם ב3 החודשים האחרונים. כיום זה המדד הנחשב למשמעותי בגלל שהוא מודד השפעות ממוצעות לאורך זמן. הרמה ההתחלתית אצל אלה שנבחרו לטיפול הביקורת היתה בממוצע  7.4 ואילו אצל אלה שנבחרו לקבל את הטיפול היתה בממוצע  7.8

המדד השני היה מדידת רמת הסוכר בדם בבוקר, שעתיים לאחר הארוחה. הרמה ההתחלתית אצל אלה שנבחרו לביקורת היתה 180בממוצע  ואילו אצל אלה שנבחרו לקבל את הטיפול היתה בממוצע 210.

הממצאים לאחר 3 חדשים:

רמת ההמוגלובין המסוכר (HbA1c) אצל הביקורת לא השתנתה, לעומת זאת רמת המדד אצל מקבלי המורינגה ירדה מ 7.8 ל 7.4, בדומה לביקורת.

רמת הסוכר בדם שעתיים אחרי ארוחת הבקר אצל מטופלי הביקורת ירדה מ 180 ל 163, ואילו אצל מקבלי המורינגה ירדה מ 210 ל150. הירידה אצל מטופלי הביקורת הייתה כנראה בעיקר בגלל השיפור באיזון הדיאטה.

במחקרים אחרים נמצא כי המורינגה משפרת את קליטת הסוכר לתאי דם אדומים. כלומר מנגנון הפעולה הוא הקטנת התינגודת לאינסולין. במחקר הזה נמצא קו של שיפור קבוע לאורך תקופת המחקר שלא הגיע להתאזנות. כלומר בהחלט יתכן שכפי שנכתב במחקרים נוספים השיפור שגורמת המורינגה בחולי סכרת גדל ככל שגדלה הכמות היומית וכן גדל ככל שנמשך הזמן.

הערה נוספת: במחקר אחר נמצא כי 8 גרם מורינגה ליום הביאו את רמת הסוכר לנורמלי.

4 גלולות כפי שהייתה המנה בניסוי זה שוות ל 4 גרם מורינגה ליום.

הכמוסה מכילה 98.5 אחוז מורינגה, והיתר זה חומרים אינרטיים שונים.