לאחרונה נגמרים לי התירוצים . הפעילות ההתנדבותית שאני מקפידה לעשות, התכנים שאני מעבירה לתלמידים ,התרומה הכספית ,המערכונים הסאטיריים שאני מעלה לבמה ,הפעילות ההתנדבותית של העסק ,וכל שאר הדרכים שבהן אני בעצם אומרת כבר שנים שאני לא מאמינה במערכת מגיעות לקיצן .

כולנו מעבירים מיילים של גיוס תרומות,דם,חתימות וכו' מחייבים את הויזה לטובת אלו"ט ומצקצקים לצלילי רינו צרור .

שותים קפה לרחשי " 80,000 ניצולי שואה רעבים,והסטודנטים שלנו שובתים רק למען עצמם"

ומזילים דמעה מול כתבה נוגעת במיוחד................

צריך לצאת לרחוב עם מגפון ובלי עניבה!!!!

שלי

ובחלק המציק שלי אשאל - "מה לצעוק? כנגד מי לצעוק?"

אולי במקום לצעוק שנראה ביחד את הפינות הטובות של החיים, אולי הנחשול של מאות אלפי האנשים שעושים את אותם דברים חיובים, ישטוף את השיכבה שעליה כולנו מצקצקים....

ואת זה אני אומר כצעקן  

העניין הוא שלצעוק זה לא תמיד נגד.

דעת הקהל היא אלמנט חשוב במדינות מתוקנות,הפסקנו להביע ,מתוך אמונה שלמעשה יש ערך רב יותר הפסקנו לדבר באופן שישמעו אותנו.

צטט: שלי בסט 2007-04-15 19:38:23

לצאת לרחוב ולא לרחוב הוירטואלי

 

צריך לצאת לרחוב עם מגפון ובלי עניבה!!!!

מתוך ראיון שפורסם:

צו שמונה חברתי: להתייצב בכיכר העיר, להצטרף למחאה

יצחק אדרי  30/08/2006 12:58

”כיכר העיר נותרה שוממה ועברה לכיכר העיר הוירטואלית המנוכרת חסרת החיות, אבל בעלת העוצמות האדירות שהופכות לכלי נשק קטלני". ג'קי אדרי לא מסתפק במחאה האלקטרונית וקורא: צאו לכיכרות, הפגינו!"

" אני שרוף על בית"ר ירושלים אבל לא ליכודניק, אוהב ארץ ישראל אבל לא פעיל כתום, לוחם למען זכויות עובדי קבלן אבל בלי פנקס אדום, תומך באקטיביזם דמוקרטי אבל שומר חוק, מעולם לא נתתי שוחד ולא קיבלתי שוחד, לכן אני מרשה לעצמי לקרוא לכם, עם ישראל להגיע ”לכיכר העיר” מול הכנסת ולהחיות אותה לצעקה דמוקרטית גדולה".