היי יוסי

משל מקסים וקולע .

כרגע נראה לי שבמוצהר - כולם מעוניינים גם וגם ( ציונים ופירות ). למשל במסגרת צורת ההערכה הנוהגת היום במערכת החינוך - הערַכַת שמ"ם - הערכה שופטת , מודדת , ומדרגת ( וגם פוסלת ) .

ברור שעל מנת להשיג פירות - רצויה הערַכַת תל"ל - הערכה תומכת לומד ולמידה . ראה

http://cafe.themarker.com/topic/2582940/

אבל גם ידועה תקפותו של הקושי האנושי לשנות דפוסים ולהתנתק מסטריאוטיפים , כך שלמרות ההוכחות לאי נכונות התנהלות , או לנזקים שהיא גורמת - ההתנהלות הבעייתית עדיין תימשך . וראה

http://cafe.themarker.com/topic/2659081/

המסקנה - בפועל הבחירה האמיתית  ו ה מ ו כ ח ש ת  , היא בחירה בציונים למרות הנזק להשגת פירות .

זה המצב כרגע במערכת החינוך , אבל - קרן אור - ככל שהפגיעתה של ההתנהלות גדלה והופכת להיות גלוייה , גדלים הסיכויים להחלפת הגישה .

אני סבור שבימים אלו אנחנו יותר קרובים לכך מבשנים הקודמות .

שוב תודה על המשל המקסים. אשתמש בו .

שבוע טוב

אלי

צטט: eliz66 2012-06-30 20:25:50

היי יוסי

   

משל מקסים וקולע .

 

כרגע נראה לי שכולם מעוניינים גם וגם במסגרת הערַכַת שמ"ם - הערכה שופטת , מודדת , ומדרגת ( וגם פוסלת ) .

 

ברור שרצויה הערַכַת תל"ל - הערכה תומכת לומד ולמידה . ראה

 

http://cafe.themarker.com/topic/2582940/

  

אבל גם ידוע הקושי האנושי לשנות דפוסים ולהתנתק מסטריאוטיפים , כך שלמרות ההוכחות לאי נכונות התנהלות , או לנזקים שהיא גורמת - היא עדיין תימשך . וראה

 

http://cafe.themarker.com/topic/2659081/

 

כך שנגיע בסוף לבחירה בפועל , מ ו כ ח ש ת  , של בחירה בציונים למרות הנזק להשגת פירות ,

 

זה המצב כרגע במערכת החינוך , אבל - קרן אור - ככל שהפגיעתה של ההתנהלות גדלה והופכת להיות גלוייה , גדלים הסיכויים להחלפת הגישה .

אני סבור שבימים אלו אנחנו יותר קרובים לכך מבשנים הקודמות .

 

שוב תודה על המשל המקסים. אשתמש בו .

 

שבוע טוב

 

אלי

לא הלכתי אל הלינק שבאת אבל הערכה צריכה להיחות מעודדת.

אבל מדידה צריכה להיות אמיתי (על פי תכנית מטרות שהוצבו - וזה בלי להיכנס בכלל לויכוח אם המטרות הללו נכונות, צודקות, ראויות או חכמות.)

היי יוסי

עדיין ממליץ להגיע אל הקישור

ביי

אלי

משל יפה -- עדיף מציאות יפה ! 

יום אחד שיחקתי מסירות עם ילד בן-שש שנים. בכל פעם שהוא זרק את הכדור, וכל פעם שהוא ניסה לתפוש אותו, אני "עודדתי" אותו: "יופי"; "זריקה טובה", "ניסיון טוב". פתאום, הוא זרק את הכדור בכעס וצעק, "אינני רוצה לשחק אתך עוד. אתה משקר. אני זורק נורא, זה בכלל לא היה טוב, ואתה רמאי גדול.

כמובן שהוא צדק. ואני טעיתי. זה היה שעור בעל ערך רב עבורי בבית-הספר.

אין ציונים בסדברי-ואלי. התלמידים מחליטים בעצמם כיצד למדוד את התקדמותם. לרוב, הם משתמשים באמות-מידה מחמירות עבור עבודתם, ומודדים אותה מול הדוגמאות הטובות ביותר שהם יכולים למצוא בעולם שמחוץ לבית-הספר.

תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק, ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו, הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה, עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן, הוא הופך למכונאי טוב יותר;  אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.

וזה נכון לגבי כל פעילות. הקדר ראה כדים מקצועיים, הצייר ראה ציורים, המחבר קרא ספרים, השחקן ראה הצגות, המוסיקאי שמע תקליטים או קונצרטים. לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות.

לעתים קרובות, תהליך ההערכה-העצמית מול השלמות הוא מתסכל עד כדי כאב. ימים ושבועות של עבודה מתבזבזים כאשר האנשים פוגשים את אי-התאמותיהם. "מדוע אתה קורע את התמונה היפיפייה זו?" שאלתי יותר מתלמיד אחד. "כי היא מכוערת", עונים לי את התשובה הבלתי-נמנעת.

התסכול יכול להוביל לכעס, למצבי-רוח מחרידים, להענשה-עצמית. זה לא מועיל אם מישהו אחר יאמר, "אבל אתה טוב מאד בזה", כאשר למעשה מתכוונים לומר, "הנך טוב יחסית לגילך ולרמת הישגיך". זה איננו מנחם. הילדים כבר החליטו, בטרם התחילו, לאיזו רמת  מצוינות הם רוצים להגיע, ודבריך נשמעים ריקים ומזויפים.

לפעמים, התסכול אשר נוצר כתוצאה מהערכה-עצמית אכזרית הביא את הילדים לנטוש את המפעל. לרוב, הילדים חוזרים ומנסים פעם, ועוד פעם, עם נחישות עיקשת המעוררת יראת-כבוד, עד שלבסוףהם באים אליך ואומרים, "זו חתיכת עבודה טובה".

מדי פעם, הילדים מחפשים ביקורת חיצונית שתסייע להם לשכלל את עבודתם. הם מחפשים מבקר, ודורשים יושר ומיומנות. זה מה שקורה בכל תכנית חונכות: החניך פונה אל החונך באופן בסיסי כדי לקבל אימון וביקורת הולכת וגוברת.

הכל תלוי בילד ובנושא. תלמידים רבים פנו אלי בבקשה, "האם הנך יכול לעבור על הכתיבה שלי ולסייע לי לשפרה?" הילדים אשר מבקשים זאת הם משכילים ומבריקים, אולם הם פשוט אינם יכולים להצביע על מה לא בסדר בעבודתם.

כאשר הם פונים אלי, אני נענה ברצון, ואני מסיים כאשר הם אינם זקוקים לי יותר. הם קיבלו את מה שהם רצו. כל איש צוות בבית-הספר נוהג כך. זה חלק מבית-הספר.

לב-ליבו של סדברי-ואלי היא המדיניות בה אנחנו לא מדרגים אנשים. לא משווים אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. לגבי דדינו, פעילות כזו היא הפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה-עצמית.

בית-הספר הוא לא שופט. אם התלמידים מבקשים ממישהו מכתב המלצה עבורם, זה עניין אישי שבין הצדדים. אם הבן-אדם מסכים לכתוב מכתב כזה, הוא עושה זאת על נייר אישי, לא על נייר של בית-הספר. מבחינתו של סדברי-ואלי, כולם "בסדר".

מדיניות זו יצרה מספר בעיות מצחיקות, ולפעמים היא עדיין יוצרת אותן. פעם אחר פעם, בטפסי-הבקשה לקבלה לבתי-ספר להשכלה גבוהה או למישרות, מבקשים תעתיקים של ציונים והמלצות. אנחנו כותבים מכתב מנומס, בו מוסבר כיצד אנחנו פועלים ומה מדיניותנו. אנחנו  משתדלים להסביר בעדינות רבה שאין לנו ציונים ואיננו מוציאים הערכות. תשע פעמים מתוך עשר, מדיניות זו מתקבלת, והתלמידים נותרים היכן שראוי שיהיו, הם מציגים את עצמם בפני פקידי הקבלה או מנהלי כוח-אדם של המקומות בהם רצונם להתקבל.

הפעם האחת מתוך העשר היא מה שעושה את החיים למעניינים. לפעמים שולחים, וחוזרים ושולחים בקשות ממוחשבות, מתעלמים מתשובה אשר אינה תואמת את תוכנת המחשב. כאשר זה קורה,התמדה היא המפתח; אנחנו ממשיכים לנסות עד שפוגשים בן-אדם אשר יכול לקבל החלטות. במקרים אחרים אנחנו מקבלים שיחת טלפון בזו הלשון: "האם אינכם יכולים לתת לנו משהו, אולי איזוהי הערכה בעל-פה בטלפון שאיש לא יראה?" בסבלנות, אנחנו מסבירים שאיננו יכולים.

עד כמה שידוע לנו, מדיניותנו בנוגע להערכה מעולם לא גרמה נזק לאף אחד מהתלמידים כאשר הם יוצאים לחיים מחוץ לבית-הספר. לבטח המדיניות מקשה עליהם במקצת. אולם סוג זה של קושי הוא עניינו של בית-הספר: ללמוד לפלס לך דרך, לקבוע את אמות-המידה שלך, להשיג את מטרותיך.ומה שאנחנו מרוויחים בבית-הספר, כבונוס למדיניותנו של אי-מתן ציונים ואי-הוצאת הערכות, היא אווירה חופשית מתחרותיות וממאבקים בין התלמידים למען השגת הסכמתם ואשורם של המבוגרים. בסדברי-ואלי, אנשים עוזרים אחד לשני כל הזמן. אין להם סיבה לא לעשות כן. 

[פרק 20, הערכה, מתוך הספר, סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, מתוך חלק א': לומדים, מאת, דניאל גרינברג. הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987.]

כמו שאלי ציטט: 

NOT EVERYTHING THAT CAN BE COUNTED - COUNTS

AND NOT EVERYTHING THAT COUNTS, CAN BE COUNTED

א. איינשטיין

במקום בו ציון מהווה חיזוק חיובי ו/או תנאי הכרחי להמשך הלימוד יש לו משמעות כזו.

ברור שעדיף שיטת הערכה מילולית ולאפשר לכל אחד ללמוד היכן שהוא ורצה מתי שהוא רוצה.

זהו בדיוק הפער בין המצוי לרצוי.

היי חגי

יש פער בין רצוי למצוי ( המקרה הזה - מצוי וממש לא רצוי ) - אני מבין.

הערכה מילולית - לא בדיוק ברור .

הציון הכרחי ללימוד - ממש לא ברור , וממש לא מוסכם .

נראה לי שההתייחסות לציון כאל אמצעי חיוני מתבססת על אוסף מיתוסים והנחות פולקלוריסטיות מסורתיות , שהיום יותר ויותר מתבררות כחסרות כל תקפות עובדתית ומחקרית , בדיוק כשם שהמיתוס של יותר כסף = יותר מוטיבציה .

תשלום גבוה כמוטיבציה להשקעה בעבודה נמצא נכון רק בעבודות טכניות , שאין צורך להשקיע בהן מחשבה.

ביחס לעבודה הדורשת השקעת מחשבה ו/או יצירתיות - עובדתית ההנחה יותר כסף יותר עבודה  קורסת לחלוטין , ואף מפיקה בד"כ תוצאות הפוכות.

גם ביחס לציונים - אכן , אם אנחנו דורשים מהילדים רק דרישות טכניות ( לבלוע - להקיא , לבלוע - להקיא ) , אולי יש טעם בגישה הזו .

בפועל , בתחומי המדע והמתמטיקה ( שבהם נדרשת חשיבה ) - מאז החל המרדף ההיסטרי של משרד החינוך אחרי הישגים בבחינות מיצ"ב / בגרות - הדו"ח האחרון מציין ירידות חריפות בהישגים .

בתחומים ההומניים , אכן ברוב המקרים ההישגים משקפים בעיקר יכולות שינון ומראית עין של ידיעה . והדברים זולגים גם לאקדמיה .

למזלנו ולשמחתנו - מערכת החינוך איננה חזות הכול , ולילדים , לפחות לחלקם , יש הזדמנות לפתח ולהביא לידי ביטוי את האינטליגנציות שלהם מחוץ למערכת ולכן הקריסה איננה טוטאלית .

אולם שיטת הציונים מספיק פוגענית על מנת לגרום גם לאנשים אינטליגנטים ביותר לאמץ דימוי עצמי של "טפשים " ו " לא חכמים " .

 לפעמים אני נתקל בהורים חכמים , פקחים , אינטליגנטים מאוד , שבנו חיים מדהימים הן ברמה האישית והן ברמה התעסוקתית , כשהם אומרים לילדים שלהם - אתם חייבים ללמוד שלא תצאו טיפשים כמונו .

זה פשוט מדהים אותי מחדש , כל פעם .

עד כמה הפוגענות וההרסנות של שיטת הציונים והסטיגמות יעילה ואפקטיבית בהרס הדימוי העצמי , בהרס החקרנות והסקרנות , ובאילוץ של בינוניות על חברה שלמה . והמדהים - הקורבנות מצדיקים את ההתעללות ואת המתעלל , ובבוא היום הם הופכים למקרבנים של ילדיהם ( אין ברירה , אי אפשר אחרת , אין מה לעשות , חייבים ציונים ) .

כאמור , העובדות המחקריות סותרות את הגישה והמחתוסים של " החיוניות " ו " התרומה " של שיטת הציונים , ובעובדה - גישות חינוכיות שהדירו את שיטת הציונים מתוכן - מפיקות הצלחות גבוהות .

אני שוב מפנה אותך אל מספר מראי מקום

http://cafe.themarker.com/topic/2582940/

http://cafe.themarker.com/topic/2659081/

http://cafe.themarker.com/topic/2582855/

ביי

אלי

צטט: eliz66 2012-07-01 12:17:51

היי חגי

   

יש פער בין רצוי למצוי ( המקרה הזה - מצוי וממש לא רצוי ) - אני מבין.

 

הערכה מילולית - לא בדיוק ברור .

 

הציון הכרחי ללימוד - ממש לא ברור , וממש לא מוסכם .

 

נראה לי שההתייחסות לציון כאל אמצעי חיוני מתבססת על אוסף מיתוסים והנחות פולקלוריסטיות מסורתיות , שהיום יותר ויותר מתבררות כחסרות כל תקפות עובדתית ומחקרית , בדיוק כשם שהמיתוס של יותר כסף = יותר מוטיבציה .

 

השקעה בעבודה נמצאה כנכונה אולי רק בעבודות טכניות , שאין צורך להשקיע בהן מחשבה.

 

ביחס לעבודה הדורשת השקעת מחשבה ו/או יצירתיות - עובדתית ההנחה הזו קורסת לחלוטין , ואף מפיקה בד"כ תוצאות הפוכות.

 

אכן , אם אנחנו דורשים מהילדים רק דרישות טכניות ( לבלוע - להקיא , לבלוע - להקיא ) , אולי יש טעם בגישה הזו .

בפועל , בתחומי המדע והמתמטיקה ( נדרשת חשיבה ) - מאז החל המרדף ההיסטרי של משרד החינוך אחרי הישגים בבחינות מיצ"ב / בגרות - הדו"ח האחרון מציין ירידות חריפות בהישגים , ובתחומים ההומניים , אכן ברוב המקרים ההישגים משקפים יכולות שינון ומראית עין של ידיעה . והדברים זולגים גם לאקדמיה .

 

למזלנו ולשמחתנו - מערכת החינוך איננה חזות הכול , ולילדים , לפחות לחלקם , יש הזדמנות לפתח ולהביא לידי ביטוי את האינטליגנציות שלהם מחוץ למערכת ולכן הקריסה איננה טוטאלית .

אולם שיטת הציונים מספיק פוגענית על מנת לגרום גם לאנשים אינטליגנטים ביותר לאמץ דימוי עצמי של "טפשים " ו " לא חכמים " .

 

 לפעמים אני נתקל בהורים חכמים , פקחים , אינטליגנטים מאוד , שבנו חיים מדהימים הן ברמה האישית והן ברמה התעסוקתית , כשהם אומרים לילדים שלהם - אתם חייבים ללמוד שלא תצאו טיפשים כמונו .

 

זה פשוט מדהים אותי מחדש , כל פעם .

 

עד כמה הפוגענות וההרסנות של שיטת הציונים והסטיגמות יעילה ואפקטיבית בהרס הדימוי העצמי , בהרס החקרנות והסקרנות , ובאילוץ של בינוניות על חברה שלמה . והמדהים - הקורבנות מצדיקים את ההתעללות ואת המתעלל , ובבוא היום הם הופכים למקרבנים של ילדיהם ( אין ברירה , אי אפשר אחרת , אין מה לעשות , חייבים ציונים ) .

 

כאמור , העובדות המחקריות סותרות את הגישה והמחתוסים של " החיוניות " ו " התרומה " של שיטת הציונים , ובעובדה - גישות חינוכיות שהדירו את שיטת הציונים מתוכן - מפיקות הצלחות גבוהות .

 

אני שוב מפנה אותך אל מספר מראי מקום

 

http://cafe.themarker.com/topic/2582940/

 

http://cafe.themarker.com/topic/2659081/

 

http://cafe.themarker.com/topic/2582855/

 

ביי

 

אלי

כל פרוייקט שאנחנו רוצים לבנות גם פרוייקט למידה שלנו עצמינו, הוא סתמי אם אין הערכה (מעצבת או מודדת או מייחסת למטרות של הפרויקט). אם אני לומד על התנהלות הבורסה כדי להרויח כסף: ואני מסתכל ושואל שאלות ואחכ נותנים לי לפעול לבד בפרק מסוים של ההתנהלות: האם אתה מצפה שאני אוכל להעריך או לדעת אם נהגתי נכון ובעיקר במה טעיתי?

שיטת הציונים אינה הכרחית. מצידי שישנו את השיטה אבל להעריך נכון על פי המטרות שהצבנו לעצמינו או ביחד (התלמידים והמורים) - זה שלב הכרחי בלמידה.

אם אתה לומד על התנהלות הבורסה כדי להרויח כסף: ואתה מסתכל ושואל שאלות ואחכ נותנים לך לפעול לבד בפרק מסוים של ההתנהלות: אתה תוכל להעריך או לדעת אם נהגת נכון ובעיקר במה טעית פשוט במידה והרווחת כסף, או לא. 

שיטת הציונים היא מיותרת. תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק, ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו, הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה, עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן, הוא הופך למכונאי טוב יותר;  אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.

וזה נכון לגבי כל פעילות. הקדר ראה כדים מקצועיים, הצייר ראה ציורים, המחבר קרא ספרים, השחקן ראה הצגות, המוסיקאי שמע תקליטים או קונצרטים. לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות.

צטט: eliz66 2012-07-01 12:17:51

היי חגי

 

יש פער בין רצוי למצוי ( המקרה הזה - מצוי וממש לא רצוי ) - אני מבין.

 

הערכה מילולית - לא בדיוק ברור .

 

הציון הכרחי ללימוד - ממש לא ברור , וממש לא מוסכם .

 

נראה לי שההתייחסות לציון כאל אמצעי חיוני מתבססת על אוסף מיתוסים והנחות פולקלוריסטיות מסורתיות , שהיום יותר ויותר מתבררות כחסרות כל תקפות עובדתית ומחקרית , בדיוק כשם שהמיתוס של יותר כסף = יותר מוטיבציה .

 

השקעה בעבודה נמצאה כנכונה אולי רק בעבודות טכניות , שאין צורך להשקיע בהן מחשבה.

 

ביחס לעבודה הדורשת השקעת מחשבה ו/או יצירתיות - עובדתית ההנחה הזו קורסת לחלוטין , ואף מפיקה בד"כ תוצאות הפוכות.

 

אכן , אם אנחנו דורשים מהילדים רק דרישות טכניות ( לבלוע - להקיא , לבלוע - להקיא ) , אולי יש טעם בגישה הזו .

בפועל , בתחומי המדע והמתמטיקה ( נדרשת חשיבה ) - מאז החל המרדף ההיסטרי של משרד החינוך אחרי הישגים בבחינות מיצ"ב / בגרות - הדו"ח האחרון מציין ירידות חריפות בהישגים , ובתחומים ההומניים , אכן ברוב המקרים ההישגים משקפים יכולות שינון ומראית עין של ידיעה . והדברים זולגים גם לאקדמיה .

 

למזלנו ולשמחתנו - מערכת החינוך איננה חזות הכול , ולילדים , לפחות לחלקם , יש הזדמנות לפתח ולהביא לידי ביטוי את האינטליגנציות שלהם מחוץ למערכת ולכן הקריסה איננה טוטאלית .

אולם שיטת הציונים מספיק פוגענית על מנת לגרום גם לאנשים אינטליגנטים ביותר לאמץ דימוי עצמי של "טפשים " ו " לא חכמים " .

 

 לפעמים אני נתקל בהורים חכמים , פקחים , אינטליגנטים מאוד , שבנו חיים מדהימים הן ברמה האישית והן ברמה התעסוקתית , כשהם אומרים לילדים שלהם - אתם חייבים ללמוד שלא תצאו טיפשים כמונו .

 

זה פשוט מדהים אותי מחדש , כל פעם .

 

עד כמה הפוגענות וההרסנות של שיטת הציונים והסטיגמות יעילה ואפקטיבית בהרס הדימוי העצמי , בהרס החקרנות והסקרנות , ובאילוץ של בינוניות על חברה שלמה . והמדהים - הקורבנות מצדיקים את ההתעללות ואת המתעלל , ובבוא היום הם הופכים למקרבנים של ילדיהם ( אין ברירה , אי אפשר אחרת , אין מה לעשות , חייבים ציונים ) .

 

כאמור , העובדות המחקריות סותרות את הגישה והמחתוסים של " החיוניות " ו " התרומה " של שיטת הציונים , ובעובדה - גישות חינוכיות שהדירו את שיטת הציונים מתוכן - מפיקות הצלחות גבוהות .

 

אני שוב מפנה אותך אל מספר מראי מקום

 

http://cafe.themarker.com/topic/2582940/

 

http://cafe.themarker.com/topic/2659081/

 

http://cafe.themarker.com/topic/2582855/

 

ביי

 

אלי

התגובה שלך כאן מהווה הערכה מילולית של דברי ואני מודה לך עליהם כי הם מוסיפים לי את זוית הראיה שלך אל זווית הראיה שלי.

איני בטוח שצריך על כל דבר הערכה מילולית אבל כאשר אדם לומד ורוצה להשתפר, משוב הינו כלי חשוב מאוד על מנת לשקף לו היכן הוא נמצא, בדיוק כפי שמראה משקפת איך אדם נראה.

ברור שאפשר להתווכח על כך וברור שיש עמדות קיצוניות יותר וקיצוניות פחות .

בהערכה מילולית חשוב לא רק מה אומרים אלא איך אומרים.

אני אישית לומד כאשר אנשים נטולי כוונות זדון  מצביעים על השגיאות שלי ומראים לי היכן פעלתי נכון. נראה לי מצב  הגיוני .

צטט: דודרובנר 2012-07-01 21:39:38

 

 

אם אתה לומד על התנהלות הבורסה כדי להרויח כסף: ואתה מסתכל ושואל שאלות ואחכ נותנים לך לפעול לבד בפרק מסוים של ההתנהלות: אתה תוכל להעריך או לדעת אם נהגת נכון ובעיקר במה טעית פשוט במידה והרווחת כסף, או לא. 

 

שיטת הציונים היא מיותרת. תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק, ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו, הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה, עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן, הוא הופך למכונאי טוב יותר;  אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.

 

וזה נכון לגבי כל פעילות. הקדר ראה כדים מקצועיים, הצייר ראה ציורים, המחבר קרא ספרים, השחקן ראה הצגות, המוסיקאי שמע תקליטים או קונצרטים. לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות.

 

אתה מדבר על שיטת לימוד אחת המבוססת על אוטודידאקטיות ודרך הניסוי והטעיה.

זו דרך שלא כולם מסוגלים לה.

כמו כן, יש בה בזבזנות שכך שהיא מחייבת תשלום מלא של מחיר טעויות לעיתים מאוד בסיסיות שניתן בקלות  ללמד להימנע מהן דרך הערכה מילולית של הביצועים .  בבורסה ניתן להימנע מאי אלו הפסדים ואפילו בלימודי מכונאות ניתן אולי להימנע מהרס של כמה מנועים.

צטט: דודרובנר 2012-07-01 21:39:38

 

 

אם אתה לומד על התנהלות הבורסה כדי להרויח כסף: ואתה מסתכל ושואל שאלות ואחכ נותנים לך לפעול לבד בפרק מסוים של ההתנהלות: אתה תוכל להעריך או לדעת אם נהגת נכון ובעיקר במה טעית פשוט במידה והרווחת כסף, או לא. 

 אכן. הכסף שקיבלתי הוא הציון במערומיו (בדיוק כמו הציון) בעוד שזה לא אומר  שהבנתי מה עשיתי נכון שאכן ראוי היה שאקבל כסף זה.

שיטת הציונים היא מיותרת. תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק, ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו, הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה, עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן, הוא הופך למכונאי טוב יותר;  אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.

 

בהכירי טיפוסי בני אדם שונים - אני ממש לא בטוח שכולם לא זקוקים  לעזרה חיצונית כזו.

אני לא מגונן דווקא על שיטת הציונים הקימת דוקא. גם אני היתי משנה אותה. אבל "ציון"= הערכה מספרית או מילולית או ציורית חיבת להיות גם ע"י גורם חיצוני לתלמיד - לדעתי.

וזה נכון לגבי כל פעילות. הקדר ראה כדים מקצועיים, הצייר ראה ציורים, המחבר קרא ספרים, השחקן ראה הצגות, המוסיקאי שמע תקליטים או קונצרטים. לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות.

 

 

צטט: חגי אורדן 2012-07-01 22:27:00

צטט: דודרובנר 2012-07-01 21:39:38

 

 

אם אתה לומד על התנהלות הבורסה כדי להרויח כסף: ואתה מסתכל ושואל שאלות ואחכ נותנים לך לפעול לבד בפרק מסוים של ההתנהלות: אתה תוכל להעריך או לדעת אם נהגת נכון ובעיקר במה טעית פשוט במידה והרווחת כסף, או לא. 

 

שיטת הציונים היא מיותרת. תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק, ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו, הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה, עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן, הוא הופך למכונאי טוב יותר;  אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.

 

וזה נכון לגבי כל פעילות. הקדר ראה כדים מקצועיים, הצייר ראה ציורים, המחבר קרא ספרים, השחקן ראה הצגות, המוסיקאי שמע תקליטים או קונצרטים. לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות.

 

אתה מדבר על שיטת לימוד אחת המבוססת על אוטודידאקטיות ודרך הניסוי והטעיה.

זו דרך שלא כולם מסוגלים לה.

כמו כן, יש בה בזבזנות שכך שהיא מחייבת תשלום מלא של מחיר טעויות לעיתים מאוד בסיסיות שניתן בקלות  ללמד להימנע מהן דרך הערכה מילולית של הביצועים .  בבורסה ניתן להימנע מאי אלו הפסדים ואפילו בלימודי מכונאות ניתן אולי להימנע מהרס של כמה מנועים.

אכן.

זה לא אומר שבשלב מסוים לא הייתי משלב גם הערכה עצמית.