הרגע הזה, האחד והיחיד, שאין שני לו, בו נשמת אדם פורחת לה,

בו גוף עם נשמה, הופך לערמה של בשר ועצמות שאין בהם להועיל...

הרגע, השניה הזו...

בה מסתכלים ואין רואים עוד את האדם שהכרנו כל חיינו,

האדם שהיה לו קול, ואישיות,ואמירה.

וריח, וצקצוק לשון, ומבט...

הרגע הזה,

בו מבינים שמי שהיה פה כל כך הרבה שנים כבר איננו,

ואת שאמרנו אין להחזיר,

ואת שלא נאמר, כבר לא נוכל להגיד.

רק לקחת את מה שאפשר,

ולהמשיך לאן שניתן,

מן הרגע הזה...

שאין לו הופכין

סבתא שלי. 

24.08.1927 - 01.07.2012.

מי יתן וסוףסוף תנוחי על משכבך בשלום.

תנחומי עלמה.

מקווה שאותם קול, ואישיות,ואמירה וריח, וצקצוק לשון, ומבט... שליוו אותך מרגע שהיית ילדה קטנה ועד היום, היו מלאים אהבה ושאלה יהיו הזכרונות שילוו אותך.

שתדעי רק שמחות בעתיד.

את דומה לה.

קשה להאמין ובלתי נתפס על אדם שהיה ועתה הוא איננו.

מן השמים תנוחמו ולא תדעו עוד צער.

יהי זכרה ברוך.

עלמה יקרה
משתתפת בצערך כמי שמכירה אותך אני בטוחה שגרמת לה הרבה אושר.
יהי זכרה ברוך.

כתיבתך רגשה אותי מאוד. משתתפת בצערך. הזכרת לי מה היתה סבתי ז"ל עבורי. כל כך אהבתי אותה. כמה תרמה לחיי .

חיבוק גדול.

יהי זכרה ברוך ואם זכתה לחיות "חיים מלאים", אז ננוחם בכך.