למרות שהנסיבות האישיות אצלי שונות לחלוטין אני מנסה לשאול את עצמי מה הייתי עושה בסיטואציה דומה ואני חושב שכך או אחרת הייתי משאיר את ההחלטה הסופית בידי הבנות שלי.
נכון,יש לי דעה אישית משלי ברורה מאוד שאומרת שיש להן רק אבא אחד וזה אני אבל אם מישהי מהילדות שלי הייתה אומרת "אבא,זה לגמרי ברור לנו שאתה האבא היחיד אבל אנחנו מוותרות שם בשביל שלום בית..." הייתי מקבל את הדברים כסוג של רע הכרחי גם אם תוך סלידה מופגנת מההתנהגות הזו של הצד השני.
אני לא רואה טעם להתעסק יותר מדי עם השאלה מדוע ההתעקשות ואיזה מניעים מכוערים עומדים מאחורי הדרישה המוזרה כי כל אדם יש לו השריטות שלו ואני מזמן עברתי את השלב לנסות לתקן את כל העולם סביבי.
אני כן חושב שיש לך זכותך מלאה להביע לפני הילדות שלך וכמובן גם בפני הגרוש שלך את העובדה שאת מסתייגת מהדרישה שלהם אבל אם הם נשארים בשלהם אין טעם לנהל מלחמת עולם בנושא.
בסופו של דבר המילים "אמא" ו"אבא" זה לא מה שאומרים אלא מה שמרגישים בפנים ואת צריכה להיות שלמה עם עצמך ולדעת ולהאמין שבכל מובן אפשרי את הכי "אמא" בעולם בשביל הילדות שלך והאמא האמיתית היחידה וזה מה שחשוב.
כל השאר זה סתם התעסקות בזוטות ומילים מן הפה אל החוץ וחבל להשקיע בזה אנרגיות מיותרות.
אני חושב שאם תבחרי בגישה המתונה ותביעי הסתייגות בלי לעורר מלחמת עולם גם הילדות יעריכו את ההתנהגות שלך ומקווה מאוד גם בשבילך שככל שתגדלנה כך גם תדענה לעמוד לבד על הרצונות שלהן ולהתעקש על דברים שחשובים להם ובצורה ברורה בלי שבכלל תצטרכי להתערב בנושא.
ואת הגרוש ומשפחתו החדשה תניחי בצד כי בסופו של יום מה שקובע זה רק מה שקורה בינך ובין הבנות שלך...ולא שום דבר אחר!!!
/null/text_64k_1#