מחנך תפקיד רב עוצמה ואחריות שאיבד מומנטם במרוצת השנים, עד שבושה להזכיר את המלחציים שבהם נתונים היום מחנכים. קודם כל החינוך עבור המחנך צריך להיות מפעל חיים, מפעל חיים של אהבה, רגישות, נתינה, דאגה, ראיית הנולד, אחריות, נשמע כמעט מלאך למציאות בת זמננו. אבל בזה לא חידשנו כלום והדברים ידועים לכל, ואפילו עדיין היום ישנם כאלה וקולם אינו נשמע. מכאן עולה השאלה, האם הבעיה היא בחינוך? האם הבעיה היא במחנכים?

האמת שאין בעיה או אצבע מאשימה כלפי אף אחד בצורה פרטית, אבל כן כלפי כולנו בלי יוצא מהכלל, ולמה? חינוך הוא לא פונקציה בפני עצמה, כמו השלטון, כלכלה, וכל נושא אחר, אבל כאן אנו מתדיינים על נושא החינוך. החינוך יכול להיות אך ורק פועל יוצא של הרצון שלנו, של היכולת שלנו, של האתגר שלנו, של התקוה שלנו. ואם אלו ועוד דברים היו שלובים בכלי אחד שמאגד אינטרס משותף כמו במשפחה אחת, אז היינו דואגים יותר. כלומר אם היתה יותר אחריות הדדית בנינו היה לזה השלכות רחבות גם בתחום החינוך. כי החינוך האוניברסלי של מחר צריך להיות איך להיות אדם, והתפקיד שלנו, זה לעשות מכל אדם מומחה עבור עצמו, מפני שהוא צריך כל הזמן לעבוד על עצמו.

 ילד שמתחיל את מסגרת חייו החינוכיים החל מגן ועד לצבא, אמור לרכוש עקרונות חיים שיאפשרו לו להתמודד איתם בהצלחה. צריך שהחינוך יתן לאדם מענה איך להיות מועיל לעצמו ולחברה, איך להתמודד עם החיים ולא להפוך לנטל על החברה. ואלו צריכים להיות הלימודים העיקריים. וזה לא עומד בסתירה לחלוטין ללימוד חשבון וספרות ופיזיקה, וכל מה שעולה, העיקר הוא מה היסוד שלו. וזה העיקר, לצקת יסוד מוצק שיקשור את הילד לחיים ויאפשר לו למצות מקסימום אפשריות. לא להגביל את הילד במגמות אלקטרוניות, עיוניות, או חקלאיות בלבד, אלא ליצור פלורליזם רעיוני נפשי בתוך הילד. גם בזה לא חידשנו, כל מחנך או פסיכולוג מבין היום, שליצור תבניות בילד מגיל צעיר תחת השגחה זה דבר בטוח.עכשיו מה שנשאר לברר, איזה תבניות?

 

סביבה. אולי לא מעט ירימו גבה ואף לא יבינו או יקשרו אלמנט כל כך זניח, כנושא ליבה. אבל הזמן ילמד אותנו להאמין בזה, הרי נפשו של ילד, כל ילד, היא כחומר ביד היוצר, וכאן אני ממש לא מבין איך אנחנו מפספסים את הנקודה. אם הילד הוא תחת השפעתנו ודמותו היא פרי עמלנו, אז איפה טעינו?

 

אם לא נחפש אשמים, אלא תשובות כנות שיקדמו אותנו, אז בטח שבמוקדם או מאוחר עוד נקלוט את רעיון הסביבה וכיצד ליישמו. אם נרצה נגר נכניס אותו לסביבת נגרים, אם נרצה מנהיג נכניס אותו לסביבת שמבליטה מצוינות, אם נרצה אדם לאן נכניס אותו? החינוך הסביבתי עדיין בחיתוליו, אבל האפשרות והיכולת לכך נמצאים בינינו. והעיקר לפתוח את הלב, להיות חרדים לעתיד הילדים כלומר לדור הבא, ובעצמנו להבין את התהליך המשולב והרב שכבתי שעלינו לעבור יחד איתם. כמו כן כדאי שנמהר לפתח גישה שלא מחפשת אשמים לערוף את ראשם, אלא גישה מחברת שתספיק לגשר על הפערים הגדולים שהדור הבא מתחיל את דרכו. וכל זה רק מאהבה.

אהבתי

אני רוצה לתקן טעות בחשיבה, שלדעתי היא חשיבה ציבורית. אתה אומר " ילד שמתחיל את מסגרת חייו החינוכיים החל מגן ועד לצבא" מסגרת חייו החינוכיים מתחילה מרגע לידתו. מרגע שהתינוק נולד המחנכים הראשונים והעיקריים שלו הם הוריו. אוי לי אם הייתי חושבת שבנותי יתחילו את מסגרת חייהן החינוכיים מגיל 3. ביתי הבכורה (שעוד אין לה - 3) שואלת מתי נלך לעוד הפגנה? היא יודעת שמי שמלכלך את הרחוב הוא אדם חסר נימוס. חינוך לא מתחיל בגן. ברגע שהציבור יפנים זאת אולי המערכות יתחילו לעבוד ביחד ואז יתגשם חזונך: " ובעצמנו להבין את התהליך המשולב והרב שכבתי שעלינו לעבור יחד איתם. "

צטט: אור72 2012-07-13 08:26:17

אני רוצה לתקן טעות בחשיבה, שלדעתי היא חשיבה ציבורית. אתה אומר " ילד שמתחיל את מסגרת חייו החינוכיים החל מגן ועד לצבא" מסגרת חייו החינוכיים מתחילה מרגע לידתו. מרגע שהתינוק נולד המחנכים הראשונים והעיקריים שלו הם הוריו. אוי לי אם הייתי חושבת שבנותי יתחילו את מסגרת חייהן החינוכיים מגיל 3. ביתי הבכורה (שעוד אין לה - 3) שואלת מתי נלך לעוד הפגנה? היא יודעת שמי שמלכלך את הרחוב הוא אדם חסר נימוס. חינוך לא מתחיל בגן. ברגע שהציבור יפנים זאת אולי המערכות יתחילו לעבוד ביחד ואז יתגשם חזונך: " ובעצמנו להבין את התהליך המשולב והרב שכבתי שעלינו לעבור יחד איתם. "

 

 

אכן אורית, "אתיקה" (ערכים) היא שיעור אשר ניסיון החיים מלמד. 

ההצעה, שיש ללמד מוסר (ערכים) בבתי-הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעצמה מעל דפי העיתונות במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה -- אלימות בבית, אלימות בבית-הספר, בסביבה ובחברה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות התבלבלו בוויכוח זה.

ראשית כל, חשוב להבין שבתי-הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

למשל, בתי-ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי-הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הציבורית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכד', וכד'. אולם קוראי מסה זו, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הבודהיסטית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית-הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול-בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

שיטת החינוך של היפנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפנים במחצית הראשונה של המאה הזאת, במשך כל מלחמת העולם השנייה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השנייה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית-הספר ?

זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית-הספר !!

הדרך היחידה שבה בתי-הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים-אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי-הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית-הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית-הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

בתי-הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים שבתי-ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

 

ודאי את צודקת. אבל חינוך הדדי\סביבתי לפני גיל שלוש אין לו אחיזה בנפש הילדים. אבל בואי נעזוב את הטפל, ונטפל בעיקר, מטרות ועקרונות מימוש. תודה על תגובת.

החינוך הוא גם תוצאה של הסביבה. אבל אין הסביבה האחראית הבלעדית לתוצאות. יש לצרף אליה את בתי ההורים ואת הכוח המקצועי, המורים, המדריכים, בתי הספר לסוגיהם. לכוח זה , המקצועי, המיומן, תצטרף השפעה ספוראדית של המדיה הכתובה והמדיה האלקטרונית. הרצון לשנות ולשפר את החינוך חייב לכלול את כל המשפיעים. הסיכויים לכך הם קלושים למדי. האם לוותר? נתקשה לענות על כך. סביר יותר שננסה לשפר חלקים מהמערכת כולה.

צטט: דוקטורלאה 2012-07-13 12:02:37

החינוך הוא גם תוצאה של הסביבה. אבל אין הסביבה האחראית הבלעדית לתוצאות. יש לצרף אליה את בתי ההורים ואת הכוח המקצועי, המורים, המדריכים, בתי הספר לסוגיהם. לכוח זה , המקצועי, המיומן, תצטרף השפעה ספוראדית של המדיה הכתובה והמדיה האלקטרונית. הרצון לשנות ולשפר את החינוך חייב לכלול את כל המשפיעים. הסיכויים לכך הם קלושים למדי. האם לוותר? נתקשה לענות על כך. סביר יותר שננסה לשפר חלקים מהמערכת כולה.

הכח החזק ביותר המשפיע על החינוך (מעבר לאופיו המולד של האדם), הינו הקהילה ואו הסביבה. ההוכחה לכך הינה שהילדים של הצוררים הנאצים, לא הושפעו מביתם.

לחילופין, האזרחים החילונים היושבים בציון, לא הושפעו מביתם בגולה שהיה בדרך כלל בית אדוק.

ועוד, שיכרות, סמים, אלימות, מתקיימת גם בילדיהם של שופטים (נכון, שופט אינו דוגמא לאדם בעל ערכים), רופאים, מורים וכד'.

החינוך, למעשה הינו מושג המבטא את רצון הקהילה לאורחות חיים, כאשר ההטמעה לכך נגזרת מהשפעת הסביבה על הילד.

 

 

הרגלים נרכשים מרגע שהתינוק נולד. לסביבת בית ספר, המסגרת ושיטתו משקל רב.

לאופי הצוות משקל רב אם כי למבנה בית הספר משקל לא פחות. 

 

"המימוש" ? לך תתווכח ותתמקח עם הממשלה. 

 

 

 

 

"אם נרצה אדם לאן נכניס אותו?"

 

לסביבה אשר מתייחסת אליו כאל אדם. 

 

 

"כל מחנך או פסיכולוג מבין היום, שליצור תבניות בילד מגיל צעיר תחת השגחה זה דבר בטוח"... ליצור תבניות בילד ? תחת השגחה ? של מי ?

צטט: yaakovtzvi 2012-07-14 09:33:02

צטט: דוקטורלאה 2012-07-13 12:02:37

החינוך הוא גם תוצאה של הסביבה. אבל אין הסביבה האחראית הבלעדית לתוצאות. יש לצרף אליה את בתי ההורים ואת הכוח המקצועי, המורים, המדריכים, בתי הספר לסוגיהם. לכוח זה , המקצועי, המיומן, תצטרף השפעה ספוראדית של המדיה הכתובה והמדיה האלקטרונית. הרצון לשנות ולשפר את החינוך חייב לכלול את כל המשפיעים. הסיכויים לכך הם קלושים למדי. האם לוותר? נתקשה לענות על כך. סביר יותר שננסה לשפר חלקים מהמערכת כולה.

הכח החזק ביותר המשפיע על החינוך (מעבר לאופיו המולד של האדם), הינו הקהילה ואו הסביבה. ההוכחה לכך הינה שהילדים של הצוררים הנאצים, לא הושפעו מביתם.

לחילופין, האזרחים החילונים היושבים בציון, לא הושפעו מביתם בגולה שהיה בדרך כלל בית אדוק.

ועוד, שיכרות, סמים, אלימות, מתקיימת גם בילדיהם של שופטים (נכון, שופט אינו דוגמא לאדם בעל ערכים), רופאים, מורים וכד'.

החינוך, למעשה הינו מושג המבטא את רצון הקהילה לאורחות חיים, כאשר ההטמעה לכך נגזרת מהשפעת הסביבה על הילד.

 

כשמדברים על תופעה חברתית צריך לדבר על תופעה כללית בידיעה שיש יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל.

על האדם משפיעים בעיקר שני כוחות שלעיתים הם כוחות מנוגדים:

הדחפים האישיים הפנימיים שלו המושפעים בעיקר מתופעות פיזיולוגיות.

השאיפות והנורמות החברתיות שמוכתבות או מושפעות מנורמות חברתיות (מהמשפחה וההורים שגם הם תוצאת 2 הכוחות הללו - ועד לחברה/מדינה/תקופה וכו') חיצוניות לאדם.

גם בחברה המודרנית וגם בחברה השמרנית (למשל) למרות ההבדלים שבהן, משחקים 2 הכוחות הללו באדם הפרטי והם שמגבשים את התנהגותו ("מחנכים אותו")