כל דבר שצריך ממנו חופש, זה אומר שאותו הדבר שממנו אנו רוצים להשתחרר, הוא קשה עבורנו. הוא עבודה. והחופש הגדול, שבו הילדים יוצאים למנוחה מהלימודים הקשים, שבמקביל להם נכנסים ההורים לכלא של חודשיים, מקורו בעיוות של ערכי החינוך ביסודם שכן, אם הלימודים הם סבל מתמשך הדורש חופשה כה ארוכה, שמצטברת במהלך השנה לארבעה חודשים, אז כנראה שמשהו פה מעוות. רקוב מהשרש. ואני חושבת כך מפני שלדעתי, לימודים, יכולים להיות גם נעימים וכייפים. הם יכולים להיות אחרת, כלומר טובים ומהנים אפילו עד כדי כך שהילד, יראה בחופש כמיותר. הוא יכול לראות בלימוד עצמו כחופש. כיכולת לממש את הרצון שקיים בכל אדם ואדם וזהו הרצון לידע. רצון שבדומה לרעב והתאבון שמתענגים מן האכילה, כך הרצון לדעת ולהכיר את המציאות, אמור לספק אוכל לנפש, לשכל. לאותו חסרון שרוצה להתמלא ולהרגיש את החיים כמילוי חיובי ולא כסתימת הצורך שמציק. תארו לעצמכם... רצון שכזה, בעל ערך, שמתגבר על כל הרצונות השטותיים שיש כיום לפרסום, לכסף, להשתייכות לסטטוס כזה או אחר ולבידור שטחי... תארו לעצמכם.

חופש, לפי מה שאני מבינה, זה דבר שנמדד לפי הרגשת המאמץ של האדם. כך למשל, על אף שיחסי מין לדוגמא הם מאמץ מאוד גדול, אני חושב שמעטים הם האנשים שירצו לחדול מפעילות גופנית שכזו. נראה שגם אכילה כצורך ורצון אנושי, הם דבר שהאדם לא רוצה ממנו חופש ואף מטפח אותו (ואת כרסו) בזמנים אלו בעיקר. גם כסף... כן כסף, זה רצון גדול מאוד בנו. אני חושבת שהדיאטה הטובה והמוצלחתביותר שאפשר להציע למי שרוצה להרזות למשל, היא שבכל יום שהוא שומר על הדיאטה שהציעה לו הדיאטנית, הוא יקבל 100 שקל. אין סיכוי שהאדם לא ירזה כי רצון גדול, גובר על רצון קטן ולכן, כסף, כנראה מייצג רצון גדול יותר מאשר לאוכל. אולי אפילו יותר ממין גם. עם זאת, למרות שמה שמייחד אותנו כבני אדם לעומת החיות, הוא בעיקר האינטלקטואל, נדמה שבכל זאת, כאן הרצון הגדול לא גובר על הקטן. כאן, נדמה לי לפעמים, אנו כל העת כושלים ונכשלים מפני שעד כמה שאנו מתקדמים ועד כמה שהעולם הזה הוא כביכול מודרני, שאיפותניו לכל דבר בעולם, מלבד לידע, הולכות וגוברות עד שאנו עלולים להגיע למצב, שהוא לטעמי מאוד לא טוב ואף מסוכן, שכן, בורות, היא אם כל החולות שבעולם.

אז תגידו, לא הגיע הזמן לשנות משהו? לא הגיע הזמן שנבין שלפני ה"חינוך", יש צורך בהכרת ה"מערכת"? מערכת, שהרבה לפני שמדברים על המורים, היא קודם כל אנחנו, כהורים ובני אדם שבעצמם לא נחשבים לבעלי ערכים עליונים ולכן, ילדינו גדלים בהתאם... גדלים לעולם שבו "ידע", גם לא נחשב עבור הוריהם כרצון בסיסי אלא קודם כל כסף, פרסום וכל השאר ולכן, מה יש לנו לצפות ממערכת החינוך שהורגת את הרצון לידע? כיצד אנו מלינים על ילדינו, כשאנו עצמנו שולחים אותם למקומות שבהם הופכים עבורם את הידע לעבודה? תארו לעצמכם לרגע חינוך ומערכת חינוך שבה הידע, הוא כמו אוכל טעים... שהילד יגיד לכם "חופש? ממה בדיוק?". אני מעזה לדמיין ואשמח לקבל הודעות גם בפרטי מכאלו שרוצים לממש את מה שהטבע ממילא הנחיל ואנו, רק עיוותנו קצת.