מיתוס מספר 1:

הוא עבר התעללות בילדותו והוא זקוק לטיפול.  

מתוך: "למה הוא עושה את זה?" מאת לנדי בנקרופט בהוצאת ספריית הפועלים וקבוצת ליהיא-לי יהיה אחרת 

בנות הזוג של המטופלים שלי מאמינות לרוב ששורש הנטייה של בן זוגן להתעללות טמון ביחס פוגעני שהוא עצמו סבל ממנו. בעלי מקצוע רבים שותפים לאותה אמונה מוטעית. אני שומע הסברים בסגנון:

"הוא קורא לי בשמות גנאי איומים כי זה מה שאמא שלו הייתה עושה לו".

"אבא שלו כעס המון והרביץ לו עם חגורה, לכן מספיק שאני רק אתעצבן כדי שהוא יתחיל להשתולל ולזרוק חפצים בבית. הוא אומר שזה בגלל שעמוק בפנים הכעס שלי מפחיד אותו".

"אמו החורגת הייתה מכשפה. פגשתי אותה, היא ממש רעה. אז עכשיו באמת יש לו משהו נגד נשים".

שאלה 1:

האם זה משום שהתעללו בו בילדות?

מחקרים רבים בדקו אם גברים המתעללים בנשים סבלו מהתעללות בילדותם, ומתברר שהקשר קלוש. כפי שנראה בהמשך, סימנים מקדימים אחרים יכולים לנבא במהימנות גבוהה יותר אילו גברים עלולים להתעלל בנשים. הוכח שגברים המתייחסים באלימות לגברים אחרים דווקא עברו לעתים קרובות התעללות בילדותם, אבל הקשר בין התעללות בילדוּת ובין התעללות בנשים מובהק פחות. יוצא הדופן היחיד הוא שלגברים הנוקטים אלימות גופנית קשה ואכזרית מאוד כלפי נשים או לגברים המשליטים טרור יש בדרך כלל היסטוריה של התעללות בילדותם. במילים אחרות, ילדות קשה אינה הופכת גבר למתעלל, אבל היא יכולה לתרום להפיכתו של גבר מתעלל לגבר מסוכן במיוחד.

אם נטייה להתעללות הייתה תוצאה של פגיעה רגשית בילדוּת, הרי שמתעללים היו מתגברים על בעייתם בעזרת פסיכותרפיה. אבל בפועל אין שום הוכחה שגברים מתעללים הצליחו לחולל שינויים ניכרים ובני קיימה בדפוסי ההתעללות שלהם בעקבות טיפול. (בפרק 14 נבחן את ההבדלים בין פסיכותרפיה לבין תכנית טיפול המתמחה במתעללים, משום שהאחרונה מובילה לעתים לתוצאות טובות.) הטיפול עשוי לעזור לגבר המתעלל להתמודד עם קשיים רגשיים ולהגיע לתובנות חדשות, אבל התנהגותו לא תשתנה. למעשה ההתנהגות בדרך כלל מחמירה, משום שהגבר המתעלל משתמש בטיפול כדי להמציא תירוצים חדשים להתנהגותו, טיעונים מתוחכמים יותר כדי להוכיח שבת זוגו אינה יציבה נפשית ודרכים יצירתיות לגרום לה להרגיש אחראית למצוקה הרגשית שלו. גברים מתעללים מתמחים לא פעם בסיפורים קורעי לב, והם עשויים לגלות שסיפורים על התעללות בילדות הם אחת הדרכים הטובות לעורר חמלה.

מתעללים מסוימים מגלים שהגישה של "הייתה לי ילדות קשה" מפתה מעוד סיבה: ההתמקדות בהתנהגות הלא ראויה של אמו מעניקה לו זכות להאשים אישה ביחס הלא ראוי שלו כלפי נשים. הסבר זה עשוי למצוא חן גם בעיני האישה שהוא מתעלל בה, משום שהוא נותן הסבר הגיוני להתנהגותו ומספק לה דמות שאפשר לכעוס עליה בלי להסתכן – בייחוד משום שהכעס עליו מעורר תגובות תוקפניות. החברה בכלל ותחום הפסיכולוגיה בפרט נוטים בדרך כלל לאמץ את הגישה הזאת במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהתעללות בנשים מעוררת. התעללות של גברים בנשים נפוצה כל כך עד שהחברה מעדיפה להטיל את האשמה על האישה, כדי שלא תיאלץ להתמודד עם שאלות מטרידות על גברים ועל חשיבה גברית. נדמה שקל יותר להשליך את הבעיה לעבר אמו של הגבר המתעלל.

מטופלים שלי שהיו לאורך זמן בטיפול או בתכנית גמילה מהתמכרויות נשמעים לפעמים כמו מטפלים בעצמם, ואחדים אכן היו מטפלים. הם מאמצים מונחים בפסיכולוגיה פופולרית או תיאוריות של ספרי עזרה עצמית. מטופל אחד ניסה לפתות אותי לדיון אינטלקטואלי באמצעות הערות כגון "טוב, הקבוצה שלך פועלת על פי דגם קוגניטיבי-התנהגותי, והוכח שיכולתו לתת מענה לבעיות עמוקות כמו זו מוגבלת". גבר מתעלל הבקיא בשפת הרגשות מסוגל לגרום לבת זוגו לחשוב שהיא משוגעת אם הוא הופך כל ויכוח לטיפול פסיכולוגי שבו הוא בוחן את תגובותיה במיקרוסקופ ומעניק לעצמו את התפקיד של מי ש"עוזר" לה. הוא עשוי למשל "להסביר" לה את הבעיות הרגשיות שהיא צריכה לטפל בהן או לנתח את הסיבות לאמונה ה"מוטעית" שלה שהוא מתייחס אליה שלא כראוי.

גבר מתעלל עלול לייפות את סבלות ילדותו ברגע שהוא מגלה שגישה זו מסייעת לו להתחמק מאחריות. ידיעון איגוד התובעים המחוזיים הלאומי בארצות הברית דיווח על מחקר שנעשה בקרב קבוצה נוספת של גברים הרסניים: גברים המתעללים מינית בילדים. החוקר שאל כל גבר אם הוא עצמו עבר תקיפה מינית בילדותו. שיעור ניכר – 67% – מהנבדקים ענה בחיוב. החוקר הודיע לגברים שהוא עומד לחבר אותם למכונת אמת ולשאול שוב את אותן שאלות. שיעור התשובות החיוביות צנח בפתאומיות ל-29% בלבד. במילים אחרות, מתעללים מכל הסוגים נוטים להבין את היתרונות הגלומים בהצהרה "אני מתעלל כי התעללו בי".

אף שלגבר המתעלל הטיפוסי חשוב לשמור על תדמית חיובית כלפי חוץ, יש גם גברים מתעללים שמטילים אימה על כל הסביבה ולא רק על בת זוגם. מה הסיפור של גבר כזה? האם הבעיות שלו נובעות מיחס פוגעני שקיבל מהוריו? התשובה חיובית ושלילית בעת ובעונה אחת, תלוי על איזו בעיה אנחנו מדברים. היחס העוין למין האנושי יכול להיות תוצאה של אכזריות שהוא חווה בבית, אבל הוא מתעלל בנשים כי יש לו בעיית התעללות. אלה שתי בעיות נפרדות, אף שהן קשורות זו לזו.

אינני אומר שאל לך להפגין אהדה לסבלות הילדות של בן זוגך. גבר מתעלל זכאי לאותה החמלה שמקבל גבר לא מתעלל, לא יותר ולא פחות. אבל גבר לא מתעלל אינו מנצל את עברו כתירוץ ליחס רע כלפייך. תחושת רחמים כלפי בן זוגך עשויה להיות מלכודת, והיא תגרום לך להרגיש אשמה בכל פעם שתתעמתי עם ההתנהגות המתעללת שלו.

אני אומר לא פעם למטופלים: "אם אתה בקשר כל כך טוב עם רגשותיך בגלל ההתעללות שחווית בילדות, אתה בטח יודע איך זה לחוות התעללות. אתה בטוח זוכר את תחושת האומללות כשגורמים לך להרגיש כמו אפס, איך זה לחיות בפחד מתמיד ולשמוע שמתעללים בך באשמתך. דווקא אדם כמוך, שחווה את זה, אמור לא להתעלל בנשים כלל". בדרך כלל לאחר שאני מעלה את העניין הזה המטופל מפסיק להזכיר את ילדותו הנוראית; הוא רוצה למשוך תשומת לב לילדות שלו כל עוד היא תספק לו תירוץ להישאר כפי שהוא, ולא אם היא הסיבה שעליו להשתנות.