כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    חינוך

    מי אנחנו: אנשים שחושבים, שחינוך הוא מסע לאורך החיים המתקדם בקצב של פסע ועוד פסע. שכל יום נשיג מטרה קטנה נוספת, או לא. שכל יום של גילוי, חושף עוד עולמות חדשים שצריך לגלות. שחינוך, זה לא זבנג וגמרנו, שחינוך לא נגמר לעולם.   למה קהילה :כדי לרכז אנשים בעלי עניין תחת מטריה אחת,כדי לחשוב ביחד על חינוך,כדי למצוא את הכוחות הישנים והחדשים,כדי למצוא דרכים חדשות,כדי להבין מה יותר חשוב,כדי ליזום, כדי להציע, כדי להצליח, כדי להרוויח.   קהל היעד: מורים, ועוד אנשים מתחומי עניין שונים, שחושבים שהחינוך חשוב, וכל מי שמרגיש שהוא מוכן לתרום מכישוריו למען החינוך. את, אתה, אתם ואתן מוזמנים להצטרף לקהילה חדשה באכסניה הנעימה של הקפה.

    עבודה ולימודים

    פורום

    ערכים בחינוך

    פורום העוסק בשאלות ערכיות, כמו: מהו חינוך, איך משיגים חינוך ומי זקוק לחינוך. \r\n\r\n

    חברים בקהילה (1899)

    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Heda
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rebosher
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נשימה חדשה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    renana ron
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פסוקו של יום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rinat*
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    -li-
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מיכלי 63
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ההבדל בין הלשנה, לתלונה לגיטימית

    23/8/12 11:35
    0
    דרג את התוכן:
    2012-09-13 06:10:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ חינוך, אלימות, ערבים, צופית גרנט ]

    אני כותבת את זה, בעקבות תכניתה של צופית גרנט על אלימות, נידוי וחרם שילדים מפעילים אחד על השני כשבעיקר, אני רוצה להתרכז בנושא חשוב: ההבדל שבין הלשנה, לתלונה לגיטימית. אחד מן הערכים, שעליהם אנו מחנכים בבית למשל בין האחים. והבהרת ההבדל שבין השניים, היא חשובה, אם מבחינת חינוך הילד להגינות ואם מבחינת עניין ההגנה. היינו, שהילד יבין מהי הלשנה ומהי לא הלשנה, בכדי לדעת להגן על עצמו ולא להרגיש "מלשן", כ שהוא לא כזה.

     

    "אמא, הוא עשה לי ככה", "אמא, היא עושה ככה וככה", הן חלק מהטענות שעמן אני נדרשת להתמודד מדי יום בשנה האחרונה. עם זאת, בכמה חודשים האחרונים, נתן לראות שינוי במספר התלונות מטעם בני על אחותו ומטעם בתי, על אחיה. והשינוי, נובע לטעמי מכך שאני ובעלי עמדנו על הבהרה חד משמעית לילדים בנושא, בכדי שיבינו את מה שרצינו להעביר להם. ונדמה לי, שהצלחנו קצת להטמיע בהם את העניין. היא פחות מתלוננת עליו והוא פחות עליה. התלונות, הפכו לגיטימיות. הם גם מבינים, שהלשנה, היא ערך שאנו מוקיעים ולכן, הגינות, היא שם המשחק. הגינות, מטעם ההבדל המהותי שבין הלשנה, לתלונה.

     

    הלשנה, הסברנו להם, היא הכוונה שיש באדם להתלונן על האחר, בכדי להזיק לאחר. זו הלשנה. פעולה, שעליה כתוב בתפילות היהדות ש "למלשינים לא תהא תקווה". תלונה, לעומת זאת, היא הכוונה שיש באדם להגן על עצמו או על אחרים ואז, זו לא הלשנה. כלומר, האדם, הילד, צריך להבחין בכוונות שלו: האם הוא רוצה להזיק לאחרים, או שמא מטרתו היא הגנה לגיטימית.

    זה מה שהסברנו לילדים. על הלשנה, הם ינזפו. על תלונה לגיטימית, הם יקבלו סיוע. כמו כן, הסברנו להם שבמסגרות החינוך, בגן ובבית הספר, עליהם לשמש דוגמא לערכים אלו ולא לחשוש להתלונן אם מישהו גורם רע להם או לאחרים. עם זאת, עליהם לדעת ללמוד ולהבחין בין שני היצרים שבהם, הטוב והרע. בין זה שרוצה להזיק לאחר, להלשין עליו, להתחנף באמצעות לשון הרע, ובין היצר הטוב, שמבין את החיים כבעלי ערכים, שתלויים בהתעקשותם של בני האדם לקיימם. שכן, קיום ערכים ובחירה בסדר קיומי הגון כלפי הזולת, זהו ההבדל שבין אדם, לסתם בהמה. אדם, הוא זה שיכול להבין דבר מה שנמצא מעט מעבר לחומריות ולשאלת התענוג המהיר. אדם, הוא זה שרואה מינימום של מוסריות לפחות, כחלק מהאיזון שנדרש בטבע. ובתקופה זו לצערי, כפי שראינו בתכנית של צופית, אנו מדרדרים די מהר לתהום של חברה נטולת סדר, נימוס ומוסר, שמושתתת על הכח והשררה ובכך, מכחישה כל נאורות רוחנית שיכולה להיות לאדם, השואף לאמת וגילוי של הגינות וצדק, בעולם כה אכזר. בעיקר כהורים לילדים. משתתפת מעומק לבי על צער המשפחה שילדם התאבד ומקווה שהמינימום שיצמח מהמקרה שלהם, זו דוגמא, לחינוך נכון לילדינו. תודה 

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "ההבדל בין הלשנה, לתלונה לגיטימית"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    24/8/12 09:49
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-24 09:49:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יש בעיה עם ילדים, בדרך כלל: הבעיה היא שילדים אוהבים ומתחנכים על דברים ברורים ועקרוניים. במקרה הזה לא היתי עושה הבחנה ביןהלשנה לבין תלונה - כי למעשה גם אין הבדל גדול ביניהם. הכל תלוי מי מפחד שיגלו את מעשיו הרעים או הבלתי הוגנים. מי שמפחד שיגלו את מעשיו הרעים יקרא לזה הלשנה ומי שזקוק להגנה מפני החזק יקרא לזה תלונה וקריאה להגנה

    --
    המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך
    26/8/12 08:55
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-26 08:55:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אני מסכימה איתך שהבדל בין הלשנה לבין תלונה הוא לא לגמרי ברור. אבל אפשר למצוא את ההבדל ואפשר גם להסביר לילדים את העניין. ברור שאני לא מצפה שמייד הילדים יפעלו בהתאם, אבל אם נחלחל לתוכם לאט שהלשנה היא דבר פסול מכיוון שאתה "מוכר" את החבר שלך בשביל איזה שהוא רווח לעצמך. אצלנו בבית אנחנו מדברים כל הזמן על הזולת וכמה שהטבע שלנו הוא אגואיסטי ותמיד מוכן לנצל את האחר. איך אנחנו מנסים לשנות את הטבע הזה למשהו יותר טוב. אנחנו רואים את כל הבעיות שיש בין אנשים ובעולם שכולם נובעים מאותה בעייה - כל אחד חושב רק עצמו אז חייבים לשנות את זה

    --
    פה אני גולשת: www.mashma.co.il
    26/8/12 16:51
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-26 16:51:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    לזכות בצדק זה קשה בכל חברה. בבתי-הספר, זה לעתים קרובות בלתי אפשרי.

     

    לעולם לא אשכח כאשר הייתי בן אחת-עשרה שנה, ישבתי בשיעור אלגברה, משועמם  ונאבקתי שלא אירדם.  מתחתי את זרועותיי מעל ראשי כדי להתעורר.  למזלי הביש, מבלי שנתתי את דעתי לכך, המורה -- המנהיג משמעת קפדנית -- צרח בכעס אל הכיתה בזה הרגע וצעק, "חב'רה, מי מכם מתחכם?"  נראה שזרועותיי המתוחות מעלה עשו אותי למועמד.  בהמשך באו שלושה ימי מעצר.

     

    לרובנו היה ניסיון דומה.  במשך שתים-עשרה השנים של בית-הספר, הייתי מבוהל מהסמכות השרירותית של מורים ומנהלים, עליה  הייתה לעתים רחוקות אפשרות  לערער. כולנו בבית-הספר היינו נחושים בדעתנו שסדברי-ואלי יהיה שונה.

     

    והוא אכן שונה.

     

     

    כאשר בית-הספר נפתח לראשונה, איש לא ידע כיצד לכונן שיטה אשר תשמור על הסדר בצורה סבירה. בית-הספר היחידי שנראה היה שהצליח במאמציו להתמודד עם בעיה זו היה סמרהיל של א.ס.ניל, בו היו פותרים סכסוכים באספות הקהילה שלהם.

     

    לכן, ניסינו לטפל בעניינים באספת בית-הספר. הנושא השני על סדר היום, אחרי ההודעות, היה "ישיבת התלונות" אשר נועדה לטפל בבעיות.

     

    כצפוי, ככל שעברו השבועות, ישיבות התלונות התארכו עוד ועוד.  במהרה, הן הטילו צל  על כל העסקים האחרים. מצאנו את עצמנו מנהלים ישיבות של שלש או ארבע שעות, ושתי ישיבות או יותר בשבוע. רוב הזמן הוקדש לשמיעת סידרה אין-סופית של תלונות על מה תלמיד זה עשה, או מה הילדים ההם יכלו לעשות, או מה הבן-אדם ההוא אמר שהוא יעשה.

     

    יותר גרוע מהזמן אשר בזבזנו, הייתה  הרגשת התסכול שלנו. ניסינו להיות הוגנים, אולם, האם הצלחנו בכך?  ישיבות התלונות כללו האשמות והאשמות-שכנגד, לעתים רגשיות במידה רבה, תמיד ציוריות. נדיר היה שנרגיש שהגענו למיצוי הנושאים, אלא אם כן הקדשנו זמן מופרז  לכך. השיא היה כאשר בית-הספר עבר את טבילת האש שלו בסתיו של שנת פתיחתו. הייתה ישיבת תלונות אשר נמשכה במשך שלשה ימים תמימים על מנת להסדיר את הדברים.

     

     

    צריך היה לעשות משהו. זמן מה, חיפשנו ולו רמז כיצד לנהוג. לא היה דגם מספק.

     

    לבסוף התחוור לנו שבעייתנו הייתה בדיוק כמו הבעיה של כל קהילה. והקהילה הקדישה  אלפי שנים וכוח אדיר בחשיבה למציאת פתרון.  במשך מאות השנים, פותחו שיטות שיפוט  בתרבויות שונות כדי להבטיח צדק בטיפולן של התלונות.

     

    אנחנו הסתכלנו היטב על המסורת הלאומית שלנו ולמדנו את מאפייניה העיקריים.  במהרה, הרכבנו את הרכיבים של מערכת השיפוט בבית-הספר.

     

    בקיצור נמרץ, רכיבים אלה הם פשוטים: צריכה להיות חקירה ממצה ובלתי-משוחדת של כל ההאשמות, כל אחת מתייחסת לכלל אשר לכאורה הופר; צריך להיות משפט הוגן בפני חבר מושבעים שהם עמיתים של הנאשם, עם הבטחה מלאה של זכויות הנאשם ועם כבוד לכללי הראיות; וצריכה להיות שיטה הוגנת של הרשעה. עם זאת, זכויות הפרט, אשר כל אזרח מבוגר ממדינתנו נהנה מהן, יש לשמרן בבית-הספר, אפילו שבית-המשפט העליון מחזיק בדעה שחוקת  ארצות-הברית  איננה מחילה זכויות אלו על קטינים.

     

    מערכת השיפוט כוננה בתחילת החורף של השנה הראשונה שלנו. היא תחת פיקוחה המלא של אסיפת בית-הספר. היו שינויים והתאמות במשך השנים, אולם המבנה הבסיסי נשאר קבוע.

     

    מערכת השיפוט בסדברי-ואלי היא גאוותנו ושמחתנו. היא עובדת חלק, ומטפלת במעל מאה תלונות בשנה, לפעמים עשר או עשרים בחודש, ללא תקלות, שנה אחרי שנה. לעתים רחוקות מתח ביקורת על צדקתה חבר מקהילת בית-הספר.

     

     

    לב השיטה הוא הקבוצה אשר חוקרת. היא נקראת ועדת שיפוט. בה משרתים ילדים מכל הגילים. היא חתך של בית-הספר, נבחרת על פי הגרלה, ומצטרף לכל ישיבה חבר הצוות אשר נבחר באקראי. יושב-הראש הוא פקיד השיפוט אשר נבחר על ידי אספת בית-הספר ארבע פעמים בשנה.

     

    ועדת השיפוט נפגשת מספר פעמים בשבוע. היא מתחילה את עבודתה לאחר שמישהו  מגיש תלונהבכתב, בה נטען שאיזשהו כלל הופר.

     

    תוך שימוש בכל האמצעים הפתוחים בפניה, ועדת השיפוט בודקת את התלונה. קוראת לעדים, מנפה את העדות הסותרת, עד שמגיעה לגרסה הקרובה ביותר למה שקרה.

     

    היות וכל אחד הוא חלק מהתהליך, עשיית הצדק בסדברי-ואלי שייכת לכל אחד. לדבר זה יש השלכות מעשיות אשר אפשר לראותן כל יום. נדיר שהאנשים ישקרו ביודעין לועדת השיפוט, אם כי, יכולים להציג גרסאות ממה שקרה, שהן שונות באופן ניכר. לרוב כולם משתפים פעולה.

     

    דבר מעניין ביותר הוא כיצד הילדים למדו להבדיל בין צרכי החברה לבין הצרכים האישיים (צרכי הפרט). כל אחד יודע שתפקודו של בית-הספר כמוסד תלוי בהסכמה הכללית לכללים עליהם החליטה אספת בית-הספר. זה החלק העסקי שבעניין. פירוש הדבר, עבור כל פרט, שהם כולם חייבים לסייע לאכוף את החוקים, לשפוט בהגינות ולהעיד אמת, אפילו אם בעניין מעורב חבר. כאשר התהליך השיפוטי הרשמי מסתיים, הצד האישי תופס מקום.  ידידות מתחדשת כקודם, ללא הפסקה.

     

    פעם אחר פעם, ראיתי ידידים קרובים מתנגשים במרירות באיזשהו עניין בפני ועדת השיפוט, רק כדי לצאת מהישיבה ולשחק או לעבוד ביחד כאילו שלא קרה כלום.  עבור תלמידים חדשים, במיוחד עבור אלה שעוברים אלינו מבתי-ספר אחרים, זה החלק מסדברי-ואלי שקשה ביותר לקבלו.  הם התרגלו למנטליות של "אנחנו נגדם" בבית-הספר, בו כל מי שמעיד נגד תלמיד אחר הוא "מלשין".  לפעמים, זה לוקח קצת זמן לילדים חדשים להתרגל, אולם בסופו של דבר, כולם למעשה עושים זאת.  לא יכול היה להיות אחרת.

     

    פעולת הכתיבה של תלונה לוועדת השיפוט נקרא, בשפת בית-הספר, "להביא מישהו  למעלה".  איש מאיתנו איננו זוכר כיצד ביטוי זה נולד, ישנן הרבה תאוריות. יש כאלה שחושבים שזה בא מהימים בהם ועדת השיפוט הייתה נפגשת תמיד בקומה השנייה, והאנשים הובאו למעלה להופיע בפניה.

     

    לא מזמן, בן חמש שנים אחד אמר לאחר, אשר היה חדש בבית-הספר, "אם לא תפסיק לעשות זאת, אביא אותך למעלה". "אז מיד אני ארד" באה מיד התשובה.

     

    האנאלפביתים בבית-הספר צריכים לתפוס "פקיד" כדי שירשום את תלונותיהם על ידי  הכתבה, מנהג שהוא רחוק מלעבור מהעולם בכללותו.  בדרך כלל, תלמידים מבוגרים יותר  מסייעים, אולם הצוות תמיד זמין לשרות זה.

     

    לפעמים, מישהו מנסה לעשות שימוש לרעה במנגנון השיפוט למטרות אישיות. הם עושים את זה על ידי הגשת זרם של תלונות נגד מישהו.  זה נקרא הצקה. לא לוקח הרבה זמן לועדת השיפוט להבחין במתרחש. יכולות להיות רק שתי סיבות מדוע תלמיד "מובא למעלה"  באופן חוזר ונשנה:  או שהתלמיד הוא ערימה של בעיות, או שהוא נתון להצקה. ועדת השיפוט מתייחסת בתקיפות לתלמידים שמציקים לתלמידים אחרים.

     

    לפעמים, ילדים ירשמו תלונה בסערת רגשות כאשר היה איזשהו ויכוח או משחק בעל מתח-גבוה.  בזמן שהחקירה מתחילה, כולם כבר נרגעו.  ואז, ועדת השיפוט בקלות מתווכת בעניין, או אפילו העניין מבוטל. לעתים קרובות, ההרגעה קורת בטרם התלונה הושלמה, בזמן  שהיא נרשמת.  אני רשמתי מאורע  כזה לאחרונה, מאורע שהיה די טיפוסי:

     

     

    "כאשר היית צעיר . . . ."

    סיפור אמיתי

     

    "האם תעזור לנו לרשום תלונה?"

     

    נוערתי מהזיית צהריים כאשר ישבתי על הספה סמוך למשרד. עמדו מעלי, והסתכלו בי בהיסוס מה, אייוורי (גיל 9) ושרון (7). "אולי מוטב היה למצוא את מרג'".

     

    הבטתי בהם לרגע. "לשם מה?" שאלתי. "סקיפ (13) ומיכאל (8) הפריעו לפעילות שלנו בחדר השקט", ענו.

     

    תמהתי בעצלות אם היה עלי להגיש תלונה נגדם על פעילויותיהם בחדר השקט, ועניתי, "בוודאי", והלכנו למשרד הפנוי.

     

    השעה הייתה 1:30. למעשה כל הצוות היה סגור בחדר הסטראו, בו הייתה להם פגישה מהשעה 11:00 עם תלמידים אשר ביקשו זאת כדי להחליט על ייעודו העתידי של החדר. משימתי בזה הרגע נראתה טריוויאלית בהשוואה להם. למרות זאת, התיישבתי ליד שולחן המשרד, עם העט ביד, והשתדלתי להיראות כמה רשמי שיכולתי. אייוורי עמד לידי בצד ימין, שרון נשענת מעל קצה השולחן משמאלי, שניהם הסתכלו על כל תנועה שעשיתי, כל מילה שכתבתי. זה עמד להיות מפעל רציני.

     

    עם טופס התלונה לפני, פניתי אל אייוורי ואמרתי, "תתחיל מן ההתחלה. ממש מן ההתחלה".

     

    "יתכן שלא הייתי צריך לקרוא להם בשמות", אמר אייוורי, מודאג במקצת. "יתכן שזה לא היה בסדר".

     

    "תתחיל מן ההתחלה. מה קרה?"

     

    "ג'ים (8) ואני שיחקנו באסם לבדנו. סקיפ ומיכאל נכנסו והתחילו להתגרות בדניס (12)".

     

    "דניס גם הוא היה שם?" שאלתי.

     

    "הוא נכנס. אחריו הם נכנסו. אני קראתי להם בשמות כדי להגן עליו. עשיתי את זה כדי לעזור לו".

     

    תהיתי מדוע דניס היה זקוק להגנתו של אייוורי, וביקשתי שימשיך את סיפורו.

     

    "אז הם רדפו אחרינו. סקיפ לקח את הכובע שלי, ואנחנו נמלטנו מהאסם. דניאל (7), ג'ים ואני נמלטנו".

     

    "דניאל גם הוא היה שם? "שאלתי, תוך כדי כתיבת הסיפור בפעם נוספת.

     

    "דניס, מיכאל וסקיפ רדפו אחרינו. אני ברחתי,תפסתי את כובעי, אז סקיפ תפס אותי, הוא גרר אותי  בחזרה לאסם, אולם כולנו נמלטנו --".

     

    "רק רגע",התפרצתי,תוך הרגשה שאני מאבד כל שמץ של הבנה ממה שקרה שם. "מדוע דניס רדף גם אחריך,עם הגנת עליו?"

     

    "אינני יודע",ענה אייוורי עם חיוך. בשלב זה המילים נשפכו בהקראה מרוגשת. עיניו נצצו. לא הייתה אפשרות לעצור בעדו.

     

    "אז ניסינו לרוץ לבניין הראשי והם תפסו את ג'ים בארון הספורט ודניאל רץ ואמר לי, ואני באתי לחלץ את ג'ים. עשיתי כאילו  שאני עוזר להם לנעול אותו אבל למעשה לא עשיתי כך והוא נמלט ואני נתפסתי אבל יצאתי --".

     

    באותו רגע נכנס למשרד ג'ים, מאושר ורגוע, ונעמד ליד שרון. הוא,כמובן, לא נראה היה לי כמישהו שהרגע עבר חוויה מעיקה.

     

    אייוורי הסתבך. פניתי אליו ושאלתי, "האם נהנית?" הוא צחק בצורה לבבית. "כן", הוא אמר. "מה איתך?" שאלתי את ג'ים. "כן.  אני לא רוצה לרשום תלונה".

     

    "אבל הם הפריעו בפעילות שלנו", מחה אייוורי.

     

    "איזו פעילות?" שאלתי.

     

    "הצגת הקסם".

     

    לא שמעתי על הצגות קסם כלשהן באותו יום. מתוך ידיעה שאני נסחף למשחק שלהם, אמרתי בתמימות, "איזה הצגת קסם?"

     

    "ההצגה של שרון וסינדי (7) השיב אייוורי.

     

    בשלב זה דניאל, שמח, הצטרף אלינו. שרון אשר הסתכלה בשקט כל הזמן, התחצפה כאשר הזכירו את שמה. "ניסינו להוציא אותם מהחדר, אבל הם לא רצו ללכת", אמרה בהתרגשות, "אז דחפנו  אותם". "ואני ניסיתי לשכנע אותם שילכו", התפרץ אייוורי. דניאל חייך. ג'ים היה קודר.

     

    "האם אני יכול לקרוע את התלונה?" אמר ג'ים.

     

    שרון צחקה. דניאל חייך. אני שאלתי את אייוורי, "מה היה קורה אם התלונה היתה נשארת?"

     

    "הם יפסיקו לעשות זאת", הוא השיב בהפגנה גדולה של אמון ביעילותה של מערכת השיפוט של בית-הספר.

     

    "האם הנכם רוצים שהם יפסיקו?" שאלתי.

     

    "לא", השיב בצחוק לבבי.

     

    ג'ים קרע את התלונה. סיפוק כללי.  ואז, אייוורי, בזמן שהתכונן לעזוב, פנה-אלי ובחיוך רחב שאל אותי,"כאשר היית צעיר, האם היו לך הרפתקאות כאלה?"

     

     

    מאז שמערכת השיפוט נוסדה, רק תלמיד אחד הוצא מבית-הספר בגלל התנהגות רעה. שום סטטיסטיקה לא היתה יכולה לדבר יותר במליצות אודות הצלחתה של השיטה. העובדה היא, שכל אחד זוכה בצדק בסדברי-ואלי. איש איננו מפחד מהסמכות, איש איננו חייב לחשוש מהמבוגרים, או מכל אחד אחר. אנשים מסתכלים אחד על השני ישר בעיניים, כחברים שווים של קהילת בית-הספר. כל אחד יודע  שהוא יכול לסמוך על העובדה שהחופש מוגן פה על ידי מערכת של צדק שהיא עיוורת לגיל, מין, או מעמד. בשום דבר אינני מתגאה יותר מבשותפותי בבית-הספר.

     

     

    [פרק 35, חופש וצדק עבור כולם, מתוך הספר: סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי,  ע' 172, מתוך חלק ב': החיים בבית-הספר, מאת: דניאל גרינברג, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987. ]

     

    26/8/12 17:02
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-26 17:02:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נקודות מעניינות העלית אדון שבת שלום. אתה אומר, שלא זו בלבד שהילד צריך לשים עצמו במבדק של כוונתו הפנימית של "האם אני מלשין בכדי להזיק לאחר" או "מתלונן כדי להגן על עצמי באופן לגיטימי", אלא שיש עוד עניין: מוסכמות חברתיות ופחד שגורמים לנו לעוות מצבים שאמורים להיות תקינים. כך למשל הבנתי מדבריך, שאדם, או ילד לדוגמא, שפגעו בו, עלול לא לרצות להתלונן אף אם זה לגיטימי מכיוון שהוא חושש מסטיגמה של "מלשן", למרות שזו אינה הלשנה. היינו, אדם כזה מעוות את המציאות כי הוא מפחד מהחברה ולכן, מוחל על זכותו הלגיטימית לדיווח. כמו כן אתה אומר, שכאשר קוראים לדיווח הולם בשם הלשנה, זה מטעם הפחד להתפס. מעניין לא? כמה עיוות. בכל כיוון.
    26/8/12 18:27
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-26 18:27:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: RonenDabach 2012-08-26 17:02:39

    נקודות מעניינות העלית אדון שבת שלום. אתה אומר, שלא זו בלבד שהילד צריך לשים עצמו במבדק של כוונתו הפנימית של "האם אני מלשין בכדי להזיק לאחר" או "מתלונן כדי להגן על עצמי באופן לגיטימי", אלא שיש עוד עניין: מוסכמות חברתיות ופחד שגורמים לנו לעוות מצבים שאמורים להיות תקינים. כך למשל הבנתי מדבריך, שאדם, או ילד לדוגמא, שפגעו בו, עלול לא לרצות להתלונן אף אם זה לגיטימי מכיוון שהוא חושש מסטיגמה של "מלשן", למרות שזו אינה הלשנה. היינו, אדם כזה מעוות את המציאות כי הוא מפחד מהחברה ולכן, מוחל על זכותו הלגיטימית לדיווח. כמו כן אתה אומר, שכאשר קוראים לדיווח הולם בשם הלשנה, זה מטעם הפחד להתפס. מעניין לא? כמה עיוות. בכל כיוון.

     

    אני טוען (ואני מקוה שאני לא טועה) שאין הלשנות בחברה חופשית (יש ויש הלשנות בחברות טוטאליטריות....)

    לא הכונה חשובה אלא איכות החיים שלנו.

    אני טוען שאם אני רואה מבעד לחלון ביתי איך מנסה גנב לגנוב את מכוניתו של השכן אני חייב להודיע מייד למשטרה דווקא בגלל שזה כדאי לי.

    למה זה כדאי לי? משום שהגנבים ירבו לגנוב כשיהיה להם קל לגנוב. ויהיה להם קל לגנוב כשאנחנו לא "נלשין" עליהם.

    הלשנה היא קוד ערכי שאומר: "אל תערב במה שלא שיך לך".

    אני טוען שיש סכנה בזה למערכת הערכים של החברה בה אנחנו חיים.

    מכיון שאני מכיר נוער אני יודע שילדים לא ידוחו על התעללות מפחד שיקראו להם "מלשנים".

    למה?

    כי ילדים מבינים רק דברים ברורים: אם "אסור להלשין" אז הם לא רק שלא ידוחו על מעשים רעים שעושים לילדים אחרים אלא שהם יענישו את מי שמתגונן מפני מעשים אלה....


    --
    המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך
    31/8/12 09:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 09:30:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ההבדל בין הלשנה ובין תלונה הוא בכוונה.

    אם הבת שלי באה אלי ומספרת לי שאח שלה, שנמצא בחדר בעונש, יצא מהחדר - זאת הלשנה. מכיוון שברור שכאן הוא לא עשה לה משהו, או שלא הייתה לה ברירה אלא לגשת אלי. הכוונה שלה הייתה לרעתו (לכאורה לטובתי, אבל גם כאן צריך לראות איך ילד מתחנף לאמא על חשבון מישהו אחר) אם הוא הרביץ לה והיא צריכה אותי כדי להגן עליה - זאת לא הלשנה.

     

    אני רואה חברות שלמות שבהם יש נוהג הלשנה. תמיד המטרה היא לכאורה להגן על החברה מפני אותו אדם שעושה פעולה נגדה, אבל הסיבה האמיתית היא מתוך שנאה לאחר, מתוך רצון להתחנף לחזק ולהרוויח מתוך זה. זה דבר נוראי שאותו יש להוקיע באופן חד משמעי. הייתי בסרט הזה.

    באותו מקום שמישהו ילשין על מישהו אחר, כאשר הוא לכאורה מגן על החברה, הוא צריך לשאול את עצמו אם הוא היה מלשין באותה צורה על הבן שלו או על אמא שלו וברור שהתשובה היא לא. חבל שאנשים לא חושבים על האחרים בתור בני משפחה קרובים, אחרת הם לא היו מלשינים.

    ושוב, ברור שאם תראה שכן מרביץ לאשתו או לילדיו תודיע למשטרה. זאת לא נחשבת הלשנה.

     

    כך אתה אמור לחנך את הילד שלך. גם אם זה קשה לך והעניין לא ברור בצורה חד משמעית. אל תוותר לעצמך


    --
    פה אני גולשת: www.mashma.co.il
    13/9/12 06:10
    0
    דרג את התוכן:
    2012-09-13 06:32:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי סיגל

     

    להלן ציטוט ממאמר העוסק בחינוך המותאם אישי-דיאלוגי-דמוקרטי .

     

    לא שאני חושב שכולם צריכים/יכולים לאמץ את סוג החינוך הזה , שפעלתי בתוכו כ 16 שנה , אבל אין ספק שהגישה הדומיננטית היום בחינוך , שבהבדלים קטנים - היא בעצם אותה גישה שהתעצבה לאחרונה לפני 200 שנה - אולי צריכה לעבור איזה ריענון "קטן" .

     

    העניין הוא במבוגרים , לא בילדים , כיוון שמי שאיננו מאפשר את השינוי - הם אותם מבוגרים , שטופי המוח של  א ו ת ה   מערכת החינוך !! שהם שולחים את ילדיהם אליה היום , או מתפקדים בתוכה .

     

    המבוגרים הם בעצם - קורבנות שהפכו למקרבנים .

     

    אנשי חינוך והורים כאחד .

     

    להלן הקטע המצוטט :

     

    " השינוי בגישה החינוכית בהיבט החברתיגוֹרס :   הילד הוא חלק מקהילת צמיחה בה הוא שוּתף לקביעת החוקים והכללים שהקהילה מתנהלת על פיהם ( פרט לתחומי פיקוח נפש וחוקי מדינה המחייבים את הכול ) והוא נוטל חלק באכיפת החוק . 

     

    הקהילה עצמה מתנהלת בדיאַלוֹג מתמיד לגבי רוֹב התחומים - אם בין הילד למבוגר , אם בין הילדים לבין עצמם .     

    כך מפתח הילד יכולות דיאלוגיות ועניין בשמירה על החוק

       

    זאת ,  ב נ י ג ו ד   לגישה הנורמטיבית , בה הילד רואה עצמו כפוי ע"י מערכת חוקים "של מבוגרים", שהוא אינו רואה עצמו שותף לה ולכן נוטה להפר אותה.

     

    לעיתים הוא אף מהסס לדווח על הפרת חוק גם כאשר הוא עצמוֹ נפגע מהפרתו - כיוון שהדבר הופך אותו לבוגד בקבוצתו , ל"מלשין בזוי ", ל"משתף פעולה עם  האויב "  ( המבוּגרים ) .   

     

    קיימת אף תופעה שילדים מקדמים את מעמדם בקבוּצתם , בהופכם ל"מפירי חוק" (  חוקי " האויב "  ) באופן גלוי או מחתרתי .

       

     לעיתים יש לכך השלכות חמורות לגבי התנהלותם בבגרותם ...   "

     

    ולבסוף - דיון בנושא אלימות בבתי ספר ועל חלקם של המבוגרים בעניין.

     

    http://cafe.themarker.com/topic/1943940/

     

    ביי

     

    שנה טובה

     

    אלי



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "ההבדל בין הלשנה, לתלונה לגיטימית"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה