סיפור מהחיים: מי מכיר ומי יודע?

הקדמה

לפני מספר חודשים ב13.2.12, קרה לי אירוע מרגש: קבלתי צלצול מארה"ב (מאטלנטה ג'ורג'יה, שבדרום ארה"ב). אשה בשם מיכל פייר שאלה אותי אם שמי הוא אמנון טיל ואם גרתי פעם בת"א. עניתי כן והיא שאלה אותי אם יש לי אח בשם דורון. עניתי לה כן.

היא אמרה לי ששם אמה הוא יהודית דים (דניאלי). היא הייתה המטפלת שלי ושל אחי הצעיר דורון בשנת 1949 (אני כיום ב24.8.12 בן 67 ונולדתי ב15.4.1945). אמרתי לה שהיו לי בעבר הרבה מטפלות ושיתכן שגם אמה הייתה המטפלת שלי.  מכיוון שהייתה לה תמונה של אמה עמי ועם אחי הקטן היא שלחה לי את התמונה לעיל. במקביל אני שלחתי לה תמונה שלי ושל אחי הצעיר דורון עם מטפלת.

מסתבר שהתמונה שהייתה בידי ושלחתי לה היא תמונה של מטפלת אחרת, וכך כתבה לי מיכל. בכל מקרה התמונה ששלחה לי מיכל היא שלי (אני מחזיק בתמונה ביד מעין חצוצרה), של אחי הקטן דורון ושל אמה, כך שללא ספק גם אמה הייתה המטפלת שלי. מיכל התקשרה אלי שוב מארה"ב והבהרנו שבכל מקרה אמה הייתה המטפלת שלי.

המטפלת שלי, גב' יהודית דניאלי (לימים דים) הייתה ניצולת שואה והגיעה לארץ עם אחיה בלבד (שאח"כ חזר בתשובה וגר בבני ברק). היא הייתה זקוקה לכסף ולכן טיפלה בי ובאחי הצעיר דורון במסגרת צעירות המזרחי בה למדה בבוקר, עבדה אחה"צ בביתנו ברחוב מאזה 21 בת"א (פינת רח' מלצ'ט).

המרפסת שלנו הייתה מול המרפסת של האלמנה של ביאליק, מאניה ביאליק, שגרה בצידו השני של רח' מאז"ה. יהודית דניאלי עשתה שעורים בערב ובלילה וגרה בביתנו כשנה. התקופה הייתה תחילת תקופת הצנע. (ראו גם: כיצד ברחתי מגן הילדים שלי: גן רבקה).

לאחר מכן גב' יהודית דניאלי טיפלה, כנראה במסגרת הסוכנות, באנשי עליית "מרבד הקסמים" שהגיעו לארץ בשנת 1949-1950. במסגרת זאת היא הכירה את בעלה חיים דים (לימים אל"מ חיים דים ז"ל), שהיה קצין בצה"ל והיא התחתנה אתו. אח"כ התקדמה יהודית דים (דניאלי) בתחום החינוך, תחילה כמורה ואח"כ כמנהלת בית ספר יסודי, מנהלת חטיבת ביניים והפכה אח"כ למרצה ידועה ליהדות ותנ"ך באוניברסיטה בארה"ב.

חיפוש מידע באינטרנט

ברור קצר בגוגל הבהיר לי את העובדות הבאות ביחס ליהודית דים (דניאלי): בראשית ספטמבר 1966, בהיותה כבת 34, הקימה יהודית דים בנוה רסקו, רמת השרון את בית ספר "נווה רסקו" והייתה המורה והמנהלת האגדית של בית ספר זה. בית הספר הוקם בראשות מוזי וורטהיים, והוא שילם בתחילה את משכורות המורות. בית הספר הוכר במשרד החינוך, למרות שנולד כתוצאה מיזמה מקומית של הורי נווה רסקו ברמת השרון. שמו שונה אח"כ לבית ספר "אמירים" ברמת השרון.   ראו: ראשיתו של בי"ס "אמירים". 

בית ספר זה הפך למקום עליה לרגל לאנשי חינך ממקומות שונים בארץ. היום בית ספר אמירים הוא בית הספר הגדול ברמת השרון ומונה כ540 תלמידים. לאחר מכן יהודית דים (דניאלי) נהלה את חטיבת הביניים "עלומים" ברמת השרון. לאחר מכן היא נסעה לארה"ב, ועבדה אז בארה"ב כמרצה באוניברסיטה בתחומי היהדות והתנ"ך.

גב' יהודית דים (דניאלי) היא כיום בת 80 ובתה מיכל מארגנת לה ב24.8.12 אירוע גדול בקיבוץ געש באולם אירועים סטואה. האירוע הוא בנוסח "חיים שכאלה" עם מני פאר ובהשתתפות כ150 איש שהיו חלק מחייה של יהודית. גם אני הוזמנתי לאירוע זה, אולם לצערי, בגלל נסיבות אישיות לא יכולתי היום להגיע לאירוע זה. אני מקווה שהאירוע הצליח גם בלעדי. 

דרך אגב, התמונה לעיל צולמה ב1949 כאשר אני הייתי כבן 4 ואחי הצעיר דורון היה בן 2.5. מכיוון שיהודית היא בת 80 ואני בן 67 הרי התמונה צולמה כאשר המטפלת יהודית הייתה בת 17 וללא ספק נראתה טוב מאד. שימו לב לבגדים האופנתיים הן של המטפלת והן שלנו. היו ימים...

אל"מ חיים דים ז"ל

הנה מה שמצאתי על אל"מ חיים דים, בעלה של גב' יהודית דים, ראש המטה של אריק שרון במלחמת ששת הימים ומפתח תורות לחימה:

קישור1

קישור2

קישור3

קישור4

קישור5 

אחי הבכור פגש את גב' יהודית דים

מסתבר שע"פ מיכל, בתה של יהודית, יהודית נפגשה עם אחי הגדול יורם ז"ל מאוחר יותר, כאשר יורם היה אדם מבוגר. כאשר היא גרה בביתנו ב1949 היה אחי הבכור יורם היה בן 12.5 והוא זכר אותה.

ולמי שרוצה לראות עוד תמונות מילדותי: ראו כאן.  מה דעתכם? מרגש לא?
--

ראו גם: קישור לרשימותי בנושא נוסטלגיה

רשימותי בנושאים שונים

--

בברכה, ד"ר אמנון טיל