פרטי קהילה
חינוך
פורום
מערכת החינוך הציבורית
זהו פורום העוסק במציאות של מערכת החינוך הציבורית בישראל.\r\nבפורום זה נעלה דיונים על:\r\nמטרות מערכת החינוך לעיתים אינן נהירות מספיק. \r\nהגדרות התפקיד של בעלי תפקידים במערכת החינוך. \r\nדילמות יומיומיות העומדות בפני העוסקים בחינוך.\r\nמערכת היחסים בין תלמידים, מורים והנהלת מערכת החינוך. \r\nשקיפות מערכת החינוך הציבורית בישראל.\r\nנושאים נוספים.\r\nבנוסף לכך ננסה להעלות הצעות , פתרונות למצבים שונים במערכת החינוך.
חברים בקהילה (1899)
- 1
- 2
שנה לרפורמת עוז לתמורה | האם ניתן להפיק לקחים ?
| 25/8/12 12:13 |
2
| ||
[ חינוך, עוז לתמורה, שינוי, רפורמה תיכונים, בגרות, לימודים ] אחרי מאבקים ממושכים,עיצומים, סנקציות ושביתה ארוכה מאוד במערכת החינוך, נחתם הסכם עבודה בין ארגון המורים לבין משרד החינוך ומשרד האוצר המשנה לחלוטין את אופן ואופי עבודת ההוראה. היום לפני תחילתה של שנת הלימודים החדש, חשבתי שזה הזמן להעריך את הרפורמה שנחתמה בין המורים למדינה. התוכנית עשויה לשנות לחלוטין את פני מערכת החינוך הציבורי בישראל, כדאי שדעתך תשמע.
מה כוללת רפורמת עוז ותמורה ?
השינויים העיקרים ברפורמה הם:
הרפורמה לא תמיד ברורה למורים ולמנהלים, אבל היא נלמדת תוך כדי תנועה.
מה דעתך, אם את או אתה מורים בתיכון בישראל ? מהי הערכתך לתוכנית, האם הועילו השינויים לך, לתלמידיך ? מה ניתן לשנות ולהוסיף ? מה צריך לשמר ולשפר ?
נראה לי שאחרי שנה של התוכנית בכמה עשרות בית הספר ניתן להפיק לקחים ולבדוק את היתרונות ואת החסרונות של הרפורמה.
התגובות שלך פה בתחתית הדיון יסייעו לרבים מהמורים להתמודד עם השינויים. | |||
| 26/8/12 11:21 |
0
| ||
חשוב מאוד שאתה מעלה את הנושא הזה, חשוב שיהיה פידבק בשינוי כל-כך גדול! -- פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי. טל.:08-8659590 rachelbada@gmail.com | |||
| 26/8/12 12:12 |
0
| ||
חופש, חופש בחירה וחופש לימוד.
מדוע ?
כי, החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !
| |||
| 26/8/12 15:32 |
0
| ||
היי מיכאל
מצטער שאני לא יכול להגיב עניינית לבקשה שלך ביחס לתכנית כי אני לא במערכת , אך גם אני , כמו רחל הפסיכולוגית , רוצה להביע את הערכתי ליצירת הדיון הזה ומקווה שרבים מאנשי החינוך שחוו וחווים את הרפורמה - יענו
אני מקווה שגם התלמידים וההורים יביעו את דעתם
ממליץ שאולי תעביר את הדיון גם אל המגזין של ארגון המורים ( אם עדיין לא עשית זאת ) , להד החינוך ואולי לפורומים של חינוך בתפוז ובוואלא
פה בקהילה - אני קצת סקפטי לגבי ההיענות , אבל אשמח להתבדות
ביי
בהצלחה לך ולכל מי שיש לו חלק בפתיחת שנת הלימודים בהצלחה לכל החברה הישראלית
ביי
אלי | |||
| 27/8/12 16:32 |
0
| ||
אספתי כ40 שנות עבודה בחינוך. -- המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך | |||
| 27/8/12 17:50 |
0
| ||
סטנדרטיזציה (1) היא האשם העיקרי לעלויות הבלתי ניתנות לשליטה של החינוך.
הסיבה העיקרית שביסודו של הגידול המתמיד של תקציבי בית הספר היא הסטנדרטיזציה.
זאת גם הסיבה מדוע רמת החינוך אשר מספקים בתי הספר השתפרה כל כך מעט, אם בכלל, למרות סכומי כסף עתק אשר הוזרמו אליהם במשך שלושים השנים האחרונות.
הסבר ממצה של עלות הסטנדרטיזציה היה ממלא ספר שלם, אולם הייתי רוצה לנסות, בכמה מילים, להביא בפניך מספר גורמי מפתח המעורבים בדבר. הקרבנות המקצועיים העיקריים של תהליך ה"יישור" הם המורים (2). כעת, אם הנך חושב על הנושא, המורה הוא באופן בסיסי אדם בעל ידע -- מומחה במשהו -- אשר מתחלק בידע זה עם תלמידים, או עם מתלמדים. התנאי העיקרי להסמכה כמורה נהוג היה, וממשיך להיות באופן כללי בעולם, מומחיות בנושא אשר הם מלמדים. אי לכך, בנוגע לנושאים אקדמיים, הנך מצפה שמתמטיקאים מאומנים ילמדו מתמטיקה, שהיסטוריונים מאומנים ילמדו היסטוריה, שסופרים מאומנים או מבקרים ילמדו לשון, וכד'. ואכן, כך נהוג היה להיות בבתי הספר, וזה עדיין כך בבתי הספר הפרטיים. אולם אם הנך מאפשר למומחים ללמד, הנך חייב לתת להם חופש ללמד כיצד שהם רואים לנכון, רק במסגרת ההנחיות הרחבות ביותר. מומחים אינטליגנטיים מפתחים בעצמם את שיטות הפעולה וההוראה שלהם, ויש לתת להם מידה של חופש ושל גיוון לעבוד בהתאם למיטב שיפוטם.
ההליכה לקראת הומוגניזציה (3) של כל בתי הספר הממלכתיים במדינה הובילה לפני דורות אחדים להחלפתה של המומחיות בתחום מסוים בהכשרה ב"הוראה", כאילו ש"הוראה" הייתה מדע מופשט איזשהו, עצמאי מהתכנים. התוצאה היא שלרוב הגדול של המורים בבתי הספר הממלכתיים היום, אין ידע מתקדם או תארים בתחום התמחותם, אלא להפך, הם בעלי תארים בהכשרת-מורים; למעשה, אם היה לך תואר שלישי (Ph.D.) בפיזיקה מהטכניון או מכל מכון טכנולוגי בעל שם אחר לא הייתה לך הכשרה ללמד פיזיקה בבית הספר התיכון, כמעט בשום בית ספר תיכון של החינוך הממלכתי בזכות תואר זה, ואפילו אם היה לך תואר פרופסור מבית הספר ללימודי מוסמכים באוניברסיטה !
מצב עניינים עגום זה הביא לשלש השפעות עצומות על תקציבי בתי הספר. ראשית כל, זה הוביל להנהגת משכורות למורים בבתי הספר הממלכתיים שהן גבוהות במידה ניכרת לאלה אשר נהוגות בבתי הספר הפרטיים, אפילו בבתי ספר בעלי מוניטין גדול ביותר. הסיבה היא פשוטה. אם הנך מומחה בתחום שלך, אוהב את המקצוע שלך, ומפיק סיפוק רב מהעיסוק בו והוראתו, הסיפוק אשר הנך מפיק הוא חלק מהגמול תמורת עבודתך. (דבר זה הוא עקרון ידוע היטב ביסודה של תיאורית הפיצוי בכלכלה). מאידך, אם מסתכלים על ההוראה כמקצוע (כקריירה - career / כפרופסיה - profession) בפני עצמו, בו יש לנו מעט שליטה על נושא המקצוע, וכתוצאה מכך יש לנו קשיים הרבה יותר גדולים ביצירת קשר עם התלמידים, התמורה אשר ניתן לקבל עבור שרות זה תהיה באופן טבעי גבוהה יותר, אף על פי שהתוצר שהנך מוסר יכול שיהיה באיכות נמוכה יותר!! בטוחני שכל קורא יכול להביא דוגמאות מעקרון זה מתוך ניסיון חייו או חייה.
המחיר הכבד השני אשר משלמים כתוצאה מהפיכתה של ה"הוראה" למקצוענית (לקריירה - career /לפרופסיה - profession בניגוד למומחיות - expertise) הוא בגודל הכיתות, דבר אשר מהווה גורם רציני בקביעת תקציבי בתי הספר. כל מיני דברי הבל נשמעים בוויכוחים על גודל הכיתות והיחס מורה-תלמיד, למרות הראיות המכניעות המראות, בהנחה שכל יתר הדברים הם שווי ערך, שלגודל הכיתה אין למעשה קשר כלשהו ללמידה על ידי התלמידים. אולם ישנה סיבה פשוטה להתעקשותם של המחנכים שכיתות קטנות הן דבר "חיוני" למה שהם מכנים "איכות החינוך": המורה אשר איננו מומחה במקצוע איזשהו, אכן איננו יכול להשתלט על מספר רב של תלמידים שרוצים ללמוד מה שהוא או היא מלמדים בצורה גרועה בדרך כלל. בסביבה בה ילדים רוכשים כבוד לידע ולעומק של מוריהם, הופך לבלתי חשוב אם יש שנים-עשר, או עשרים, או שלושים תלמידים לכל מורה. דוגמאות לכך קיימות למכביר מחוץ לכותלי בתי הספר, בייחוד כאשר מדובר בנושאים אקדמיים. אכן, צעירים מכל הגילים ימלאו אולם עד אפס מקום כדי לשמוע הצגות של מומחים על נושאים אשר מעניינים אותם, ויזכרו במשך שנים את מה שהם שמעו, בפרטי פרטים !
המחיר הכבד השלישי אשר משלמים כתוצאה מהסטנדרטיזציה הוא התפוצצות בגידולה של הביורוקרטיה בחינוך אשר "רוכבת" על מורי בתי הספר משורת החזית. כאשר למורים ניתן כר נרחב של חופש פעולה ובחירה ואחריות בהצגת הנושאים שלהם, אפשר לסמוך עליהם שיעשו את עבודתם היטב. זה ועוד, אפשר לסמוך עליהם שימשיכו לשפר את הידע שלהם ואת מיומנויותיהם בתחומם, היות והם מעוניינים עמוקות בחומר בו הם עוסקים. בניגוד לזה, כאשר ההוראה הסטנדרטית הופכת למקצוע הבסיסי, נחוץ לנו צבא שלם של מנהלים כדי לתאם, לבצע פיקוח צולב, ולשמור על עדכון בהתפתחויות האחרונות ב"סטנדרטים" (איזה שימוש לעגני של מילה אשר פעם משמעותה הייתה איכות גבוהה והיום משמעותה פשוט "אחידות"!). על כל אזרח, כמובן על כל חבר בועדת בית הספר, ללמוד את המבנה הארגוני של בתי הספר הממלכתיים שלנו קפידה מיוחדת, ולעצור ולשאול מדוע יש הרבה יותר מנהלים וצוות תמיכה (בעלי שכר גבוה) במערכת ממה שהיו לפני שלשים או ארבעים שנה, כאשר בתי הספר שלנו, ככלות הכול, לא עשו עבודה כל כך גרועה בללמד את כולם מה שהיה עליהם לדעת כדי להסתדר בעולם המודרני.
סטנדרטיזציה בבתי הספר היא דבר מתועב. היא הולכת לכיוון הפוך לגמרי מהאתיקה אשר ביסודה של הדמוקרטיה, אשר מדגישה את גיוון הפרט. היא לגמרי לא נחוצה בעידן לאחר-התעשייה אשר בו אנחנו חיים. כל המדינות הקומוניסטיות נוטשות אותה במהומה לאחר שטעמו אותה באופן מלא במשך עשרות שנים. בארצות אלו בהן אחידות ברוחבה של כל הקהילה נחשבת כסגולה, כגון יפאן, מנהיגים רבים מטילים ספק בתקפותה בעולם של היום, ורבים מאנשי העסקים לוקחים את כספם למקום אחר -- למשל, לארצות הברית ! -- לשם השקעתו. סטנדרטיזציה בבתי הספר עולה לנו ביוקר במשכורות יותר גבוהות למורים, בכיתות יותר קטנות, ובביורוקרטיה הרבה יותר גדולה מאשר הייתה נחוצה במידה והיינו נוטשים אותה.
------------------------------------------------------------------------------- (1) סטנדרטיזציה של העיסוק של התלמידים ושל המורים. סטנדרטיזציה.- צמצום מספר הסוגים השונים של תוצרת מסוימת והעמדתו על דוגמה טיפוסית אחת או דוגמאות טיפוסיות אחדות. (מלון לועזי-עברי, דן פינס. הוצאת עמיחי, תל-אביב. 1964) (2) הקרבנות הלא מקצועיים הם הילדים, והמפסידה הגדולה היא מדינת ישראל!! (3) הומוגניזציה של בית-הספר / כיתה הומוגנית.- כיתה שתלמידיה שווים זה לזה בהתפתחותם, בכישרונותיהם, ובידיעותיהם. הומוגניזציה וסטנדרטיזציה המביאות לדהומניזציה של בית-הספר.
| |||
| 28/8/12 08:06 |
0
| ||
-- המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך | |||
| 28/8/12 10:27 |
0
| ||
זה לא שווה את המחיר שצריך לשלם.
| |||
| 28/8/12 16:59 |
0
| ||
אין ברירה אחרת אם רוצים לת חינוך לכל (חובה). ותמיד יש מקום לשפר -- המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך | |||
| 28/8/12 20:02 |
0
| ||
מי אמר שצריך לתת חינוך ממשלתי חינם לכל ? אם תמיד יש מקום לשפר, אזי, הבה נשפר !
| |||
| 29/8/12 07:07 |
0
| ||
-- המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך | |||
| 29/8/12 09:16 |
0
| ||
קיום החינוך הממלכתי הוא פשע חברתי?----------------------------------------------------------------------------------------------------
האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?
התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.
לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.
הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.
ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.
ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.
כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.
ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.
הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.
הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.
ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.
יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.
על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.
כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"
אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.
מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה? | |||
| 29/8/12 13:50 |
0
| ||
התוצאה של חינוך לא חובה תהיה העמקת הפיגור והפעור החברתי הקיים ממילא. -- המילים שלך הם לא רק הסגנון, הם הראי שלך | |||
- 1
- 2
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה על "שנה לרפורמת עוז לתמורה | האם ניתן להפיק לקחים ?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה