בזמננו אנחנו מתקדמים לשלב מאוד מיוחד בתהליך שלנו, באבולוציה שלנו. האגו גדל ומפריד אותנו להמון חלקים נפרדים וקטנים. ויחד עם זאת, אנחנו מתחילים לשאול שאלות על עצמנו, על העולם, על הקיום, על התכלית. למעשה אנחנו מתחילים לשאול האם האדם הוא בעל בחירה?

***

אם נבדוק את הסביבה שלנו, נראה שהאדם הוא לא בעל בחירה, אלא מתפתח על פי ההתרשמויות

קודמות. לפי חינוך, תרבות, בית אבא ואימא, בית הספר, וכל כלי התקשורת שפועלים עלינו.

***

השאלה הגבוהה ביותר בחייו של האדם, היא על מהות החיים. מפני שבדרגה הזו האדם כבר ממש בונה את עצמו בבחירה חופשית על ידי תוספת של בדיקות, בירור, ביקורת ושאלות. מה לעשות עם עצמו בכדי לבנות מעצמו דמות האדם, העצמאי, השולט על גורלו.

***

לאסוף את כל היוצרות במשחק הנוכחי למציאות מורגשת, זה יעשה רק על ידי החינוך. אנשי חינוך מאז ומעולם נחשבו לאנשי חזון, וזה שכרגע ישנה תמונה קצת שונה, אין בה להפחית מהערך המוחלט של החינוך. ככלי היחיד שיכול להעביר תכנים, ולגדל ערכים ראויים לכל דור לפי התחדשותו.

***

מה עושים? כרגע הכי חשוב לעכל את המסר האידיאולוגי של החינוך, כקרש קפיצה לעתיד טוב יותר. ויתכן שתרצו להלביש אותי בכותנת פסים, או לחשוב שאני עוסק בחזון מאוד אמורפי. אבל לא. אני בטוח שהחינוך הוא התקווה היחידה, בכדי לחבר את כל החלקים תחת מטרייה אחת, ואנשי החינוך הם היחידים שיצעידו אותנו למחר טוב יותר.

****

אפילו עוד יותר מזה. בעתיד, ולא הרחוק מדי, לפחות חמישית מאוכלוסיית העולם תעסוק באופני החינוך השונים. לילדים, מבוגרים, לכולם כאחד, ובכל נושא. המחנך העתידי יהיה בחינת מעבר להכשרת הדור והתאמתו, להתמודד עם אתגרים עתידיים.

***

על דרכי הגישה נדבר בהמשך. לעת עתה בואו נעכל את זה קודם, ונראה עד כמה זה ריאלי.

חינוך. היום. ומחר.