מתוך: "למה הוא עושה את זה?"

"מתעלל איננו מפלצת ואיננו קרבן אנחנו מגיעים כעת לשתיים מהתפיסות החשובות ביותר על גברים מתעללים.

ראשית: מתעלל הוא בן אדם, לא מפלצת מרושעת, אבל יש לו בעיה מורכבת והרסנית שאין להמעיט בערכה. התפיסה הרווחת ולפיה גברים מתעללים הם חיות אכזריות ותככניות עלולה להקשות על אישה לזהות את הבעיה של בן זוגה. היא נוטה לחשוב: אני ממש חשובה לו, ויש לו צד טוב. יש לו רגשות; הוא לא סדיסט. לא יכול להיות שהוא מתעלל. לא עולה על דעתה שיכולות להיות בו כל התכונות החיוביות האלה ובה בעת עלולה להיות לו גם בעיית התעללות.

בצדה השני של הקשת אנו מוצאים תפיסה רווחת ומטעה לא פחות: המתעלל כגבר שההומניות שלו חבויה בקושי מתחת למעטה של התעללות ושאפשר לשנות אותו באמצעות אהבה, חמלה והבנה. בוקר אחד הוא יתעורר ויבין כמה פוגעני הוא היה וינטוש את אכזריותו, במיוחד אם אישה טובה תאהב אותו.

השקפה זו מתוארת בשירים פופולריים,סרטים, ספרים רומנטיים ואופרות סבון. המציאות הכואבת היא שקשה לחולל שינוי אצל מתעללים. גבר מתעלל צריך לקבור את החמלה שלו עמוק כדי שלא לחוש את הסלידה העמוקה שבני אדם מרגישים באופן טבעי כשהם עדים לסבל של אחרים. הוא צריך לדבוק היטב בתירוצים וברציונליזציות שלו, לפתח יכולת מטרידה להרחיק את עצמו מהכאב שהוא גורם לאחרים וללמוד ליהנות מכוח ושליטה על בנות הזוג שלו.

לא מציאותי לצפות שמנגנון מורכב כזה, שמתפתח במהלך 15 או עשרים שנה, יתפוגג מעצמו יום אחד. עםזאת הסביבה הקרובה — חברים, משפחה או אנשי מקצוע — נוטה להפעיל לחץ על נשיםבסגנון: "תני לו הזדמנות להשתנות" ו"תאמיני קצת באנשים".

שנית: התנהגותו של מתעלל היא בראש ובראשונה מודעת — הוא פועל במתכוון: לא בטעות ולא מתוך אבדן שליטה עצמית. אולם השקפת העולם העומדת ביסוד ההתנהגות שלו היא ברובה לא מודעת. מתעלל לומד התנהגות מניפולטיבית ושתלטנית ממקורות מגוונים, ובהם גברים שהוא רואה בהם מודל לחיקוי, גברים בני גילו ומסרים תרבותיים רווחים (ראו פרק 13).

עד הגיעו לבגרות גבר כזה הספיק להפנים לעומק דפוסי התנהגות מניפולטיביים, עד כדי שהם כבר אוטומטיים אצלו. הוא יודע מה הוא עושה, אבל לא בהכרח מבין מדוע.

הבה נתבונן בשיחת הטלפון שקיבלתי מקלסי, בת זוגו של מטופל: לנס רצה שאסע אתו לסקי בסוף השבוע, אבל ממש לא רציתי כי היה לי שבוע מתיש ורציתי לבלות עם חברים. כשאמרתי לא, הוא התחיל לבקר אותי. הוא אמר שאני לא גולשת טובה כי אני לא מתמידה בסקי, שאני לא מוכנה לתת לדברים סיכוי ולהשקיע בהם, שאני עצלנית ובגלל זה אני אף פעם לא טובה בשום דבר ועוד ועוד. הרגשתי נורא... אבל אני חושבת שאולי באיזשהו מקום הוא צודק —אולי אני באמת צריכה להשקיע יותר בסקי.

מאיפה הגיע זרם הביקורת הזה של לנס? האם באמת הטריד אותו שקלסי מאכזבת אתעצמה? לא. גבר אינו הורס את ההערכה העצמית של בת זוגו מתוך רצון לעזור לה. העניין שעמד על הפרק הוא רצונו של לנס: הוא רצה שקלסי תארח לו לחברה בסוף השבוע משום שלא רצה לנסוע לבדו. הוא התרעם על שבחרה להפוך את חיי החברה שלה לעניין מרכזי בחייה — תבנית חוזרת אצל גברים מתעללים — וסבר שמחובתה להיות לצדו ולהתמקד בו. הוא תקף אותה בכל אמירה מעליבה שהצליח להעלות בדעתו כדי לאלץ אותה לבוא (וזכה להצלחה מסוימת משום שגרם לה לפקפק בעצמה ).

במפגש הבא עימתו אותו כמה מחברי הקבוצה עם התנהגותו, ומניעיו האמיתיים נחשפו.

חלק חשוב בעבודתי כיועץ כרוך בניסיון לעזור לגברים מתעללים להבין את הסיבות האמיתיות שגורמות להם לבחור בהתנהגות שלהם ולעזור להם להתמודד עם סיבות אלה."

סימני אזהרה מוקדמים

כשנשים שומעות עד כמה גברים מתעללים יכולים להיות מקסימים — או כשהן חוות אתזה בעצמן — הן חשות בלבול. הן שואלות: "האם זה אומר שאין דרך להימנע ממערכת יחסים מתעללת? איך אוכל לדעת אם עליי לחשוש מבן הזוג החדש שלי?" למרבה המזל, סימני אזהרה בדרך כלל מתגלים עוד בטרם ההתעללות תופסת תאוצה. יש ללמד כל נערה לשים לב לסימני האזהרה כשהיא מתחילה לצאת עם נערים.

בפוסט הבא: נפרסם את סימני האזהרה המוקדמים....