כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeזוגיותייעוץ ותמיכהצער גידול הורים

    פרטי קהילה

    זוגיות

    המקום לספר, להתייעץ, לשתף בעניינים שבלב.                                             הקהילה מיועדת לאלו שמחפשים אהבה וגם לכאלה שכבר מצאו.

    יחסים

    חברים בקהילה (9387)

    רובינזוןקרוזו
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ofer ben z
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מדלן גזיאל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rayshc
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ש ק ט ה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מצדה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לולה///
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רינת אגרנט
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עוד...

    פורום

    ייעוץ ותמיכה

    בואו להתייעץ על מה שכואב, מציק, מעניין. שימו לב - הייעוץ שניתן בקהילה אינו מקצועי.

    צער גידול הורים

    31/8/12 15:16
    14
    דרג את התוכן:
    2012-09-02 01:50:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ זיקנה ]

    "אל תשליכיני לעת זקנה "הוא המוטו שעובר במשפחתי שהונחל על ידי הסבים והוריהם לפניהם.

     

    כבת תימן ,משפחה היא ערך עליון ולסבים ניתן משקל משמעותי בחיי המשפחה.

    זכיתי להכיר את הסבים הגדולים שלי ולגדול בצלם.סבים משכמם ומעלה גדולים בתורה, במידות, בחכמה ובהכנסת אורחים.

    זכיתי לראות ולחוות את הטיפול המסור שהוענק להם על ערש דווי על ידי סבי וסבתי.

    דור הנפילים הזה זכה ומת מזיקנה בביתו או בבית ילדיו מבלי להזדקק לטיפול בידי מטפל זר או בית אבות.

    מת מזיקנה ולא ממלאי המחלות הארורות שמלוות אותנו היום בכל אשר נצעד.

     

    אבי בן 73 שנים צאצא לדור נפילים זה לא זכה. 

    בשנה האחרונה נאלצנו לשבצו לטיפול בבית אבות סיעודי לאחר שלקה במחלה ארורה המשלבת פרקינסון ואלצהיימר שנטלה ממנו את היכולות הקוגנטיביות והתנועתיות והפכה אותו לשבר כלי, המוזן בזונדה, ללא יכולת להביע מפורשות את רצונו ואת מכאוביו.

     

    מחלתו שאבה את כל האנרגיה מהמשפחה הקרובה,אימי ילדיו ונכדיו.

    הבית אינו אותו הבית ואפילו טעמו של האוכל שאימי היטיבה כל כך לבשל נפגם. חסרונו בולט וזועק מן הקירות. אימי נותרה שם לבד ועתה מבלה את רוב שעותיה בבית האבות. אינה מוכנה לחלוק בנטל עם אף אחד ,נוסעת לשם פעמיים ביום ולמעשה נמצאת בחברתו במשך כל שעות עירותו.

    בשישבת אנו ילדיו נמצאים בבית האבות בתורנות. 

     

    לכאורה כלפי חוץ נראה שכולנו מתמודדים יפה. אך לא כך הדבר.  עכשיו מחלחלת בנו התובנה שאבא ואמא היוו עבורינו בית שהוא מקשה אחת של הגנה והכלה וביטחון וכשאבא איננו משהו בנו נשבר וחסר ולא ישוב למרות שאימא ממשיכה לשדר"אני עוד פה,הכל בסדר".

    קשה לנו להגיע לבית ילדותינו ועל כך אמרה אימי "שכחתם שגם אני קיימת"?

     

    אני מודה שבמירוץ החיים סביב העבודה, הגירושין ,הילדים ,הבית והטיפול באבי לעיתים אני מרגישה שאימא קצת נשכחת.

    זה אומר שאם היא בריאה ולא מתלוננת אז היא בסדר וכמובן שהיא כל כך חזקה ותישאר חזקה בשבילנו לנצח,אז אפשר לדלג ולא להגיע לבקר אותה כל שבוע ,לא לעזור בקניות,לא לפתור את בעיית החולדות בגינה ,הצינור שדולף, המזון לעופות ולתוכים שצריך לקנות במושב הסמוך, והאירוע של הבן של השכנה שאין מי שיסיע אותה(היא אינה ניידת.סמכה בכל על אבי שנשבר מול עיניה).

    אני מודה ,קשה מאוד מאוד להקשיב לקיטוריה הבלתי נגמרים וסיפוריה מהווי בית האבות ופשוט להכיל אותה.

     

    תעודת עניות לי,לנו, הלוא חינכו אותנו לערכים של"כבד את אביך ואת אימך" וכמובן"אל תשליכיני לעת זיקנה". 

     

    אז איך מתחלקים?ואיך מכילים את הכל?ואיך מתגברים על הפחד מזיקנה תלותית ,חולה ומבזה?

    ואיך לא אאבד את עצמי בתוך הטירוף??

     

     

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "צער גידול הורים"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    31/8/12 15:39
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 15:39:12
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לצערי , עברנו חוויה דומה השנה. אין ספק שהעזרה שהביטוח הלאומי מספק , בצורת עובד זר ומטפלת מלווה מקלים בהרבה. מציעה לברר אצל עו"ס ברשות המקומית או דרך חברת כוח אדם סיעודי. בהתחלה הבירוקרטיה מעיקה אבל העזרה מהווה תמיכה חשובה ביותר.

    --
    לרוב , השמיים הם הגבול
    31/8/12 15:44
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 15:44:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אנחנו כבר אחרי הכל. אחרי הסידורים בביטוח הלאומי והעובד הזר. אבי איש צבא קבע לשעבר. למזלנו ,דאג בדיוק לימים האלה כך שכלכלית אין לנו בעיות. הקושי בא לידי ביטויי בהתמודדות היומיומית. בסעד שניתן או לא לאימא ואפילו לנו ולילדינו. אימא משחקת אותה חזקה ולא מוכנה לשוחח עם אף בעל מקצוע כך שכל הזמן כל המטענים הרגשיים שלה מתנקזים אלינו הילדים.

    --
    מה ששנוא עליך,אל תעשה לחברך.
    31/8/12 17:05
    7
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 17:05:03
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    בשנתיים האחרונות אני רואה איך הם מזדקנים. כל פעם שאני מקבלת טלפון מהם, אני בדריכות. זה קרה בסופ״ש שעבר כשאימי התקשרה בלחץ ״בואי מהר אבא לא בסדר״. ישר לקחתי אותו לביה״ח. למזלנו הוא התאושש מהר וביום ראשון שוחרר הביתה. שניהם מאוד חזקים אך הזמן עושה את שלו מול עינינו. כמה שאני מכינה את עצמי להכי גרוע, אני יודעת שלא אהיה מוכנה.

    --
    איפה שטוב לי, אני שם
    31/8/12 18:16
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 18:16:43
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הם גידלו ונתנו והשקיעו ,מגיע להם לקבל חזרה. מגיע להם אהבה, ותמיכה, ועזרה וסעד.

    מגיע להם להפסיק להיות הנותנים ולהיות המקבלים.

    ולא, הם לא צריכים לחלות או להיות סיעודיים בשביל זה.

    חלק מהתכנות, בעיקר בדור הזה , שהורים הם הורים ונותנים לעד עד הקבר....

    חלק מלהפוך לבן אדם בוגר (בשונה ממבוגר),זו ההבנה שהורים הם בני אדם

    עם חיים משלהם,העדפות ורצונות, ולאו דווקא חבית ללא תחתית לצרכי ילדיהם.

    ונכון שחלק מההתנהגות הזו קורית ,כי הרבה הורים חיים את חייהם דרך הילדים,

    ויוצרים תלות של הילדים בהם מתוך דפוסי שליטה נסתרים.

     

     

     

    מאחלת לכם בריאות וחוסן לעבור את זה בצורה הטובה ביותר שאפשר!


    --
    איפה שיש פחד - אין אהבה
    31/8/12 18:42
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 18:42:04
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לכולכם שהגבתם שקראתם שכיכבתם תודה. הרגע חזרתי ממשמרת שישי אצל אבא בבית האבות. אין לי אפשרות להגיב כרגע כי אוטוטו שבת. אשתדל להגיב במוצ"ש. שימרו על עצמכם ועל הוריכם היקרים,נצלו כל דקה כי כל רגע במחיצתם יקר מפז. שבת שלום.

    --
    מה ששנוא עליך,אל תעשה לחברך.
    31/8/12 20:25
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 20:25:51
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מבין לגמרי את מצוקתך. את חייבת לתרגל מדיטציה כדי לשרוד את מצוקותיה. סיפר לי מכר שנכלא בכלא היפני לשנתיים בשל סחר לא חוקי שהוא שרד את הכלא בזכות התבוננות ימיומית בנקודה בקיר בין פעילות גופנית לפעילות גופנית. אין פתרון אחר להכיל מצוקות (שהן בגדר חובה!) , לצערי.

    --
    להיות בסדר עם כולם זה בעצם לא להיות בסדר עם אף אחד.
    31/8/12 23:53
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-08-31 23:53:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כמה טוב אני מבינה אותך, וכמה אני... מקנאה בך!!! התאור שלך לא פשוט, אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה. נסי לזכור את זה ואז תראי כמה פשוט זה לפנות שעתיים שלוש בשבוע, לקפוץ לאמא לעזור לה, ולא כדי להדליק נר... להזכר, לחשוב... להרגיש... כן, כמה לא פשוט לשמוע את אמא, על התאורים המאוד מדוייקים של הווי של מקום שאולי עדיף שלא היתה נחשפת אליו, אני לא יודעת על אמא שלך, אבל לאמא שלי היו הערות שידעו להוציא אותי מהכלים, עיצבנו אותי באותו רגע והרבה רגעים אחרי... אך אותה אמא, היא גם שם להגיד, להקשיב, לרחם, לאהוב בלי תנאי, תהני כל עוד שאפשר, כל עוד שיש!!! אחר כך, זה אולי מאוד קל, כמעט ולא נדרש זמן לטפל בהם, אזכרה פעם בשנה, עולים לקבר אם נוהגים לפי המנהגים או שיש לך מנהגים משלך, הם תמיד חסרים בחגים, בשבתות, בארוחות המשפחתיות, בשמחות, בצער ובעצב... זו האלטרנטיבה. אותה אני מכירה מבפנים.... ותרי עליה כל עוד אפשר...חסר לי מאוד המכלול של אבא ואמא, של להיות ילדה של... מאחלת לך שנים ארוכות וטובות עם ההורים ולצידם. שבת שלום

    --
    חיוך הקו העקום היחיד
    שיכול ליישר כמעט כל דבר בחיים
    1/9/12 19:35
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-09-01 19:35:31
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מיכלי נושא כאוב וטעון,שמלווה בתחושות תסכול, וחוסר אונים.. היפוך התפקידים מלווה בקושי מצד אחד,הידיעה שכבר אי אפשר להסתמך על הורינו ולהיעזר בהם כבעבר ואנחנו כיום המטפלים .....
    ומצד שני,תמיד יש תחושה שאנחנו הילדים לעולם לא נצליח להעניק להם את מה שהם העניקו לנו ....

    ויש רגשות אשמה: האם אנחנו מטפלים טוב מספיק בהורינו?

    ובין לבין צריך לתמרן עם כל שאר המחויבויות שיש לנו בחיים ...
    החשוב לחלק את האחריות בין כל האחים בכדי שלא תקרסו מעומס,ולתמוך אחד בשני.... ושכל אחד יקח על עצמו לטפל בנושא הקשור לאבא וגם לאימא שזקוקה לכם לא פחות למרות שהיא מנסה להצטייר כחזקה....

    בריאות ..ובהצלחה!

     

    1/9/12 19:38
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-09-01 19:38:55
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ממליץ לצפות בסרטון הנפלא והמרגש העוסק בנושא - קישור


    --
    נמאסו עלי הקצינים הבכירים שמוצנחים ללתפקידי ניהול.
    1/9/12 19:40
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-09-01 19:40:53
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    הורים מגדלים ילדים 18 שנה , הילדים יגדלו את הוריהם 60-80 שנה

    --
    נמאסו עלי הקצינים הבכירים שמוצנחים ללתפקידי ניהול.
    1/9/12 20:19
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-09-01 20:19:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: דיגיטלית 2012-08-31 23:53:00

    כמה טוב אני מבינה אותך, וכמה אני... מקנאה בך!!! התאור שלך לא פשוט, אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה. נסי לזכור את זה ואז תראי כמה פשוט זה לפנות שעתיים שלוש בשבוע, לקפוץ לאמא לעזור לה, ולא כדי להדליק נר... להזכר, לחשוב... להרגיש... כן, כמה לא פשוט לשמוע את אמא, על התאורים המאוד מדוייקים של הווי של מקום שאולי עדיף שלא היתה נחשפת אליו, אני לא יודעת על אמא שלך, אבל לאמא שלי היו הערות שידעו להוציא אותי מהכלים, עיצבנו אותי באותו רגע והרבה רגעים אחרי... אך אותה אמא, היא גם שם להגיד, להקשיב, לרחם, לאהוב בלי תנאי, תהני כל עוד שאפשר, כל עוד שיש!!! אחר כך, זה אולי מאוד קל, כמעט ולא נדרש זמן לטפל בהם, אזכרה פעם בשנה, עולים לקבר אם נוהגים לפי המנהגים או שיש לך מנהגים משלך, הם תמיד חסרים בחגים, בשבתות, בארוחות המשפחתיות, בשמחות, בצער ובעצב... זו האלטרנטיבה. אותה אני מכירה מבפנים.... ותרי עליה כל עוד אפשר...חסר לי מאוד המכלול של אבא ואמא, של להיות ילדה של... מאחלת לך שנים ארוכות וטובות עם ההורים ולצידם. שבת שלום

     

     

     

    כל מילה בסלע. תודה אכן פרופורציות והכרה בטוב ובמה שיש מאוד חשובים.

    במירוץ היומיומי הסיזיפי יש מקום לשכוח שהורי עדיין כאן עדיין איתנו ושיש כאלה שלא שפר עליהם מזלם ונותרו יתומים.

     


    --
    מה ששנוא עליך,אל תעשה לחברך.
    1/9/12 20:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-09-01 20:24:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: mafalda-w 2012-08-31 17:05:03

    בשנתיים האחרונות אני רואה איך הם מזדקנים. כל פעם שאני מקבלת טלפון מהם, אני בדריכות. זה קרה בסופ״ש שעבר כשאימי התקשרה בלחץ ״בואי מהר אבא לא בסדר״. ישר לקחתי אותו לביה״ח. למזלנו הוא התאושש מהר וביום ראשון שוחרר הביתה. שניהם מאוד חזקים אך הזמן עושה את שלו מול עינינו. כמה שאני מכינה את עצמי להכי גרוע, אני יודעת שלא אהיה מוכנה.

     

     

     

    שמחה שאביך שוחרר במצב טוב.

    לעולם לא מוכנים לפרידה מההורים.

    אבי החל להראות תסמינים בשש שנים האחרונות. ובכל פעם שנפרדתי מהורי אחרי ביקור אצלם הוא נהג לעמוד ליד השער וללוות אותי בברכה ובמבט עד שנעלמתי מעיניו. תמיד יצאתי משם בוכה כי ידעתי שימים אלה הולכים לבלי שוב.

    שבוע טוב


    --
    מה ששנוא עליך,אל תעשה לחברך.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "צער גידול הורים"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    • Technology by

    לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

    המועדפים שלי