בחודש מרץ השנה, בתגובה לקמפיין האהבה הישראלי-איראני ברשתות החברתיות, הופצה ברשת קריקטורה של גולה איראני בשם מאנה נייסטני.
בקריקטורה נראים שני דוכני נואמים, ניצבים האחד מול השני.
בראשי הדוכנים, מזדקרים מנהיגים ששים אלי קרב. פיהם מפיק פצצות.
מתחתית הדוכנים, לעומת זאת, מגיחות ידיים של אזרחים, מושיטות פרחים אלה לאלה.
אחת התגובות לקריקטורה, משכה את ליבנו במיוחד.
תחת הכותרת "עולם כמנהגו נוהג", רשם גולש אלמוני דברים אלה:
"ספרים, קריקטורות, אמנות, דת, פילוסופיה, הגות, כתבות, היסטוריה, כלום לא תורם לשינוי הטבע האנושי.
העולם ממשיך להיות מלא קונפליקטים ומסוכסך.
רוב אוכלוסיית העולם חיה בעוני.
עוול, אי צדק ואי שוויון קיימים בכול מקום ובכול מדינה.
אם שורר שלום בין מדינות, הדבר הוא זמני בלבד, עד לשלב ההתלקחות הבא.
העולם מתגלגל בין מלחמה לרגיעה ובין רגיעה למלחמה.
אם התמזל מזלך ונולדת בשלב הרגיעה, תהיה בטוח שהדור הבא, יהיה שותף במלחמה אחת לפחות.
על אף ולמרות התחזית הקודרת, בני אדם מצליחים לשרוד, להתרבות, להשתכלל ולהתפתח כל העת, רק בזכות הרצון להמשיך להתקיים".
ואנו סבורים כי לא רק הרצון להמשיך ולהתקיים שומר ומפתח את בני האדם.
יותר ויותר מתפתחת גם ההבנה, כי הצדק המוחלט מביא לעיתים קרובות, רק הרס וחורבן.
כפי שכתב המשורר יהודה עמיחי:
"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב.
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא קָשֶׁה וְרָמוּס...
אֲבָל סְפֵקוֹת וַאֲהָבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ..."
לאור דברים אלה, בפרוס ראש השנה, לא נותר לנו אלא לקוות, כי בשנה הבאה נהיה כולנו, בכל מקום על פני כדור הארץ, פחות צודקים, יותר ספקנים ומעל לכל, עסוקים יותר באהבות.
שנה טובה וחג שמח
(מייל שקבלתי מאחד מידידי)
הוספת תגובה על "שנה טובה לכל חברי קהילת חיפה והגולשים בקפה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה