שלב ראשון בריפוי והבראה כלכלית הוא אבחנה נכונה של שורשי המשבר

מן העיתונות: הכלכלן המבריק ריצ'רד קו, מבכירי ענק ההשקעות היפני נומורה, מסתובב בשנים האחרונות בקרב ראשי בנקים מרכזיים וממשלות ברחבי העולם, ובפיו שתי מילים: אתם מתבלבלים. לפי הניתוח פורץ הדרך שלו, הכלכלה העולמית לא חווה עוד מיתון מהסוג הרגיל, אלא מחלה אחרת - מיתון מאזני - שדורשת תרופה מיוחדת. ביפן הטיפול לקח יותר משני עשורים

תגובתי

לכאורה, תיאוריה מרשימה, ניתוח מבריק והבנה טובה של מה שקורה בכלכלת יפן עם רמיזות שזה יכול להתרחש כעת גם באירופה, ארה"ב ואפילו אצלנו.

אבל גם התיאורייה הזו, כמו כל האחרות, לא שווה את הנייר, או דף ה- HTML שהיא כתובה עליה.

כי אחרי הניתוח המלומד, ההמלצות לפיתרון הן מאותו ארגז כלים כלכלי שחוק, שנכשל כישלון חרוץ, בארה"ב ובאירופה, מאז 2008. 

הכלכלנים הבכירים בעולם מודים שהם אובדי עיצות ושהמשבר הוא לא כלכלי, אלא גם במדע הכלכלה, שפשוט לא מצליח להוציא את העולם מהמשבר החמור ביותר בתולדותיו.

כל המאמצים להבריא את הכלכלה נכשלו, כיון שהם הופנו לטיפול בסימפטומים של המשבר: באבטלה, בקריסת הבורסות, בחובות ההדדיים האדירים, בבועת הנדל"ן, בתעשייה ובצריכה הפרטית.

אי אפשר לטפל במחלה אנושה באמצעות פלסטר.

הכלכלה כולה בנוייה על נדבך יסודי אחד: על הטבע האנושי, הרצון של כל אחד ואחד מאיתנו להרוויח כמה שיותר, לצבור רכוש וסמלי סטטוס. בהתאם, הכלכלה מושתתת ועל אופיים של היחסים בינינו.

המשבר הוא בראש ובראשונה ביחסים השבורים בינינו, יחסים של יריבות, מאבק על משאבים, ניגודי אינטרסים, אדישות, אטימות וחיים לפי ההנחה שאנו מצויים במשחק סכום אפס, בו הרווח של האחד הוא בהכרח ההפסד של השני.

איך אפשר לחיות ולהתייחס כך אחד אל השני, אם העולם הוא גלובלי ומתקיימת בו תלות הדוקה והדדית בין כל אחד ואחד, בין בורסות, בין כלכלות, בין מדינות, בין יבשות ובראש ובראשונה בין כל אדם לאדם?

הפער בין היחסים הנוכחיים בינינו, לבין אלו המתחייבים מאותה תלות הדדית בינינו, מורגש בינינו כמשבר.

הרי אנחנו, כולנו, באותה סירה ובין אם אנחנו חותרים במשוטים במחלקת התיירים, או שותים מרגריטה בסו'יטות הפאר - יש בינינו שותפות גורל.

ציטוט יפה מן המקורות בדיוק בנושא זה:

לכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים שהיו באים בספינה,

והתחיל אחד קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה,

אמר לו חבירו למה אתה קודר?

אמר לו מאי איכפת לך, הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך,

אמר לו, שוטה!

הרי שנינו נאבדים יחד בספינה.

נסגור את הפער = נתחבר  , נרוויח, יחד כולנו ובגדול.

לא נסגור את הפער ונישאר מפוצלים ואינדיבידואליסטים = החרפה משמעותית וודאית במשבר.

לכן, המשבר הוא בעצם הזדמנות עבורנו, להפנים את השינוי המתבקש בהתקשרות בינינו,

מאטימות ואדישות לאיכפתיות ורגישות,

מניגודי אינטרסים ותחרות חסרת רסן, לשיתופי פעולה, סינרגייה וחיבור,

ממצב של "אם אין אני לי מי לי" לערבות הדדית בינינו.

למרות ששינוי מ-אני ל-אנחנו הוא תהליך, אנו נרגיש הקלה מיידית במשבר הכלכלי והחברתי.

למה? כי זה יהיה משול להתחיל לשחות עם הזרם, במקום נגדו.

בעולם בו כולנו קשורים ותלויים זה בזה, אי אפשר לחיות לפי הכלל של אדם לאדם זאב.

לכן, ערבות הדדית היא בו זמנית, הן צו השעה והם האמצעי היחידי שלא ניסינו, להתמודד עם המשבר הכלכלי והחברתי.

נתחבר, נרוויח.