כתבה המציגה נקודת מבט יותר חיובית מהמקובל על דחיינות וקבלת החלטות ברגע האחרון במקרים רבים (לא להיסחף לקיצוניות השנייה...).  ושתהיה לכולנו שנה טובה של הספקים והחלטות נכונות. http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3582588,00.html 

צטט: .Shlomit 2012-09-15 20:08:45

כן, גם אני קראתי את הכתבה הזאת. הכותרת אינה יותר מאשר.. פרובוקציה. כי לא על דחיינות מדובר שם - אלא על היכולת להתאפק עם ההחלטה ולהשהות אותה ככל האפשר.. והתאפקות או השהייה מכוונת.... זה כבר סיפור אחר לחלוטין!

 אכן כך. כמו שיש להבדיל בין אקטיביות להיפראקטיביות ובין ספונטניות לאימפולסביות חשוב להבדיל בין קבלת החלטות ומעשים שקולים שמצריכים לפעמים עיכוב לבין סתם חוסר מעש מספיק.

אמיר, אפשר לדחות את העסק הזה לאחר כך?

צטט: אמיר ניצן 2012-09-15 20:19:07

צטט: .Shlomit 2012-09-15 20:08:45

כן, גם אני קראתי את הכתבה הזאת. הכותרת אינה יותר מאשר.. פרובוקציה. כי לא על דחיינות מדובר שם - אלא על היכולת להתאפק עם ההחלטה ולהשהות אותה ככל האפשר.. והתאפקות או השהייה מכוונת.... זה כבר סיפור אחר לחלוטין!

 אכן כך. כמו שיש להבדיל בין אקטיביות להיפראקטיביות ובין ספונטניות לאימפולסביות חשוב להבדיל בין קבלת החלטות ומעשים שקולים שמצריכים לפעמים עיכוב לבין סתם חוסר מעש מספיק.

היי אמיר,

ההבדל בין אקטיביזם להיפר-אקטיביזם הוא עניין של נקודת מבט סובייקטיבי בלבד. הפסיכולוגיה והפסיכיאטרה מתחו קו ארביטרארי, וקבעו שמעבר לו, ההתנהלות היא פתולוגית.

לראיית דבריי, הקו שונה משנה לשנה וממדינה למדינה.

ההבדל בין spontaneity  ו implulsivity  כמעט אינו קיים מהותית, לפי מילוני וובסטר ואנציקלופדיה בריטניקה.

לעצם העניין, המאמר מהלל התנהלות מאוד מוכרת ששמה attentisme בצרפתית, או wait and see policy באנגלית.

זו הייתה מדיניות של  chamberlain  ב 38, ושל גולדה-דיין ב 73.

לא אדבר על אי ההחלטה בעניין איראן כי הכל ידוע.

היהדות דווקא סבורה אחרת מהמאמר..

"הבא להרגך..."   "דבר מעט,..."

במישור האישי, דחיית החלטות מובילה לרוב למתן  ההחלטה לגורם אחר. 

לרוב, לדעתי כמובן, דוחה ההחלטה כמדיניות, בסופו של דבר, הופך לנגרר.

בקיצור, אני מסכים לחלוטין עם שלומית.

יעקב

אני חושב שקיים קשר חזק בין דחיינות ובין מידת המשמעת העצמית שישנה לאדם.

העולם מתחלק פחות או יותר בין אנשים שהם לגמרי קונטרול פריק ועושים את הדברים כי .."צריך לעשות אותם" ולפעמים אפילו בלי יומן הם יודעים בדיוק מה צריך לעשות מתי.

הרבה פעמים אלה בדיוק האנשים שהם ביקורתיים לסביבתם אבל גם ביקורתיים לעצמם וזקוקים להרמוניה סביבם.

 מהצד השני יש אנשים שהרבה יותר "חיים את הרגע" ויש להם קושי אפילו לחשוב שני צעדים קדימה.

אלה אנשים מאוד ספונטניים,לא מייחסים יותר מדי חשיבות להיות פוליטיקלי קורקט אלא מתחברים לעצמם במובן הכי אותנטי ומהמקום הזה הם מוצאים עצמם פעמים רבות עושים דברים מעיקים רק כשכבר אין להם ברירה אחרת.

בין שני הקצוות יש כמובן שלל התנהגויות וכולנו משתדלים להיות במקום שבו מצד אחד לא נאבד שליטה ומצד שני נרשה לעצמנו להיות מספיק נינוחים(כי זה יכול להיות מאוד מעייף לחפש כל הזמן את השלמות וההרמוניה).

הייתי יכול להיכנס פה גם להיבטים האסטרולוגיים המעניינים של דחיינות אבל אוותר במסגרת הדיון הזה.

אגיד רק שאני מזהה את עצמי כדחיין בהקשר למרבית המטלות המעיקות שאני לא אוהב לעשות ומצד שני אינני מסוגל להיות במקום שחי לגמרי את הרגע כי בתחושת הבטחון שלי אני צריך לעשות לי סדר בראש ולראות את הדברים צעד או שניים קדימה.

צטט: .Shlomit 2012-09-15 20:08:45

כן, גם אני קראתי את הכתבה הזאת. הכותרת אינה יותר מאשר.. פרובוקציה. כי לא על דחיינות מדובר שם - אלא על היכולת להתאפק עם ההחלטה ולהשהות אותה ככל האפשר.. והתאפקות או השהייה מכוונת.... זה כבר סיפור אחר לחלוטין!

שאת נקבה חכמה.

וכעת תגידי... מי ירצה אותך? מי?