האם פירוש הדבר שמתעללים הם פסיכופתים חסרי מצפון שאינם מסוגלים להרגיש אשמה או אחריות?

בדרך כלל לא, אף ששיעור קטן (אולי 5% מהמטופלים שלי) הם אכן כאלה.

רוב המתעללים מפעילים התנהגות מצפונית מחוץ למשפחה. הם מוכנים בדרך כלל לתת דין וחשבון על פעולותיהם בעבודה, במועדון או ברחוב. אולם בבית תחושת הזכאות שלהם משתלטת.

גבר מתעלל מאמין בדרך כלל שהוא יכול להאשים את בת זוגו בכל דבר שמשתבש, ולא רק בהתנהגותו המתעללת.

האם הוא סבל ממפח נפש זה עתה? היא גרמה לכך.

האם הוא נבוך בגלל שגיאה שעשה? היא הייתה צריכה למנוע את זה.

האם אחד הילדים עובר תקופה קשה? היא אמא רעה.

כל דבר הוא באשמת מישהו אחר, ו"המישהו האחר" הוא בדרך כלל האישה.

אחד מתחומי ההתמחות שלי הוא ההיבט המשפטי של עבודה עם מתעללים אלימים גופנית או גברים שמתעללים בילדיהם. לעתים קרובות אני פוגש בבית המשפט בעלי תפקידים שאומרים: "היא מאשימה אותו בהתעללות, אבל הוא מכחיש". הם יורדים מהעניין כאילו ההכחשה של הגבר שמה קץ לפרשה. אני שומע גם משפטים בנוסח "הוא אומר שהיא עושה לו אותו דבר, אז אני מניח שהם מתעללים אחד בשני". הכחשה והאשמות הדדיות מסוג זה אינן מלמדות אותנו אם האישה דוברת אמת. אם הגבר מתעלל, אין שום ספק שהוא יכחיש את זה, הן כדי להגן על עצמו והן משום שתפיסותיו מעוותות. אם הוא היה מוכן לקבל אחריות למעשיו, הוא לא היה מתעלל.

אחת המשימות הניצבות לפני מטפל העובד עם גברים מתעללים היא לפרוץ את חומת ההכחשה וההמעטה בחומרת המעשים. רוב הגברים בקבוצה שלי מודים במידה מסוימת של התנהגות מתעללת — אף שאינם רואים בה התעללות כמובן — אבל הם מודים רק בחלק קטן ממעשיהם, כפי שאני מסיק משיחות עם הקרבנות שלהם. כשגבר מתעלל מכחיש את התקרית מיד לאחר שהיא מתרחשת, הוא עלול לגרום לבת זוגו להטיל ספק בעצמה.

תארו לכם אישה שמתעוררת בבוקר כשעודה מתוחה ומכווצת בגלל ריב מכוער שהתרחש בלילה ובן זוגה עושה לה פרצוף ותוהה "למה את כל כך זועפת היום?". היא עונה "מה נראה לך? קראת לי 'אפס' לפני הילדים, הורדת ממני בכוח את המגבת כדי שהם יצחקו עליי. אתה מצפה שאצא מהמיטה בריקודים?  "על מה את מדברת?", הוא שואל מופתע. "את מכורה לדרמות. הייתי בצד השני של החדר כשהמגבת שלך נפלה. את מאשימה אותי בזה? את לא נורמלית". והוא מתרחק ממנה ומניד בראשו.

במצב כזה אישה עלולה להרגיש שהיא יוצאת מדעתה, ואף לפתח תסמינים פסיכיאטריים אמיתיים, אם המתעלל מתכחש שוב ושוב למציאות האמיתית של חייה, כולל להתעללות. הביטחון והסמכות שהוא מפגין, גלגול העיניים שנועד להראות את פליאתו גורמים לה לפקפק בעצמה. "האם זה באמת קרה? אולי לא. אולי אני באמת מגזימה בתגובות שלי לדברים תמימים". ככל שהתקרית שהוא מכחיש רצינית יותר, כך עלולה אחיזתה במציאות להידרדר יותר. ואם אנשים אחרים מתחילים להבחין בחוסר היציבות שלה, המתעלל עלול לנצל את ההזדמנות כדי לנסות לשכנע אותם שטענותיה על התעללות הן פרי דמיונה בלבד.

נשים שהן קרבן למתעלל מסוג כזה שואלות אותי: "אחרי תקרית, נראה שהוא באמת מאמין שההתעללות לא התרחשה. האם הוא משקר במודע?". ברוב המקרים התשובה היא כן. למרבית המתעללים אין בעיות זיכרון חמורות. סביר להניח שהוא זוכר בדיוק מה עשה, בייחוד אם חלף רק זמן קצר מאז. הוא מכחיש את מעשיו וסוגר את הדיון משום שאינו מוכן לתת דין וחשבון, ויכול להיות שהוא אפילו רוצה לגרום לך להרגיש מתוסכלת ומשוגעת. עם זאת שיעור קטן — אולי מתעלל אחד מתוך 12 גברים מתעללים — לוקה ככל הנראה בבעיה נפשית כגון הפרעה נרקיסיסטית או אישיות גבולית, שבה כל התנהגות רעה נחסמת למעשה מן המודעות. דרך אחת להבחין אם בן זוגך לוקה בהפרעה כזאת היא אם הוא עושה מעשים דומים לאנשים אחרים. אם הוא שומר את ההכחשות וסילופי המציאות לקשר שלו אתך בלבד או למצבים הקשורים אלייך, נראה שהוא פשוט מתעלל.

הנטייה להכחיש ולהמעיט בחומרת המעשים היא אחד מדפוסי ההתנהגות ההרסניים ביותר, בין שמדובר באלכוהול, בהימורים או בהתעללות בילדים. התעללות בנשים אינה יוצאת דופן במובן זה. מטופלים חדשים בתכנית שלי נראים לפעמים המומים, כאילו הגיעו בטעות לסדנה ואין להם מושג מה הם עושים בה. הם להוטים לדבר, וכשסוף סוף מגיע תורם הם מתרוממים ומוחים: "אבל אתה מדבר על הנשים שלנו ועל החברות שלנו. אתה באמת מתכוון להגיד שמישהו יכול להכתיב לנו מה אנחנו צריכים לעשות במערכת היחסים שלנו?" הם מחייכים בזמן שהם מדברים או מנידים את ראשם קלות, כאילו עליהם לסלוח לי על הטמטום שלי. הם יוצאים מנקודת הנחה שלא השכלתי להבין שמדובר בנשים שלהם.

תחושת הבעלות היא אחת הסיבות להחמרה בהתעללות ככל שמערכת היחסים מתהדקת. ככל שזוג צובר היסטוריה משותפת ומחויבות רבות יותר, כך המתעלל מתחיל לראות באישה נכס יקר. רכושנות עומדת ביסוד תפיסת העולם של המתעלל; היא המעיין שממנו נובעים כל שאר הפלגים. ברמה מסוימת הגבר המתעלל מרגיש שהאישה היא רכושו ולכן יש לו זכות להתייחס אליה כראות עיניו.

למה הקנאה שלו קיצונית כל כך?

אצל מתעללים רבים הרכושנות מתבטאת בקנאה מינית. גברים מסוג זה עוקבים אחר כל קשריה של בת הזוג, מצפים ממנה לדווח היכן היא נמצאת בכל עת ומפעם לפעם מטיחים בה האשמות קנאיות, כפי שעשה פראן מהפרק הראשון. למרבה האירוניה המתעללים שמרבים להאשים את בת הזוג בבגידה נוטים לבגוד בעצמם; רכושנות וזכאות גורמות למתעלל להרגיש שהוא רשאי לנהל רומנים עם נשים אחרות, אך זכות זו אינה נתונה לבת זוגו. סיבה חשובה אחרת לקנאה הקיצונית שמתעללים רבים מפגינים היא הרצון לבודד את בנות זוגם. בפרק הראשון פגשנו את מרשל, שבעצמו לא האמין להאשמות ההיסטריות שלו כלפי אשתו.

אז מה הניע את התנהגותו?

גבר מתעלל שמבודד את בת הזוג שלו עושה זאת משתי סיבות עיקריות:

1 .הוא רוצה שחייה יתמקדו רק בצרכיו. הוא חש שקשרים חברתיים אחרים יצמצמו את הזמן שנותר לה להקדיש לו, והוא אינו מקבל שזו זכותה.

2 . הוא אינו מעוניין שהיא תפתח מקורות כוח שעשויים לתרום לעצמאותה. גברים מתעללים מבינים ברמה מסוימת, אם כי לא במודע בדרך כלל, שהקשרים החברתיים של האישה יכולים להעניק לה כוח ותמיכה שיאפשרו לה בסופו של דבר לחמוק משליטתו.

גברים מתעללים רבים מעוניינים שהאישה תהיה תלויה בהם לחלוטין; כך הם מעצימים את כוחם.

בגלל תפיסת העולם הזאת גבר מתעלל נוטה לראות בכל מערכת יחסים שבת זוגו מפתחת, עם גברים או עם נשים, איום עליו. את יכולה לנסות להתמודד עם הבעיה בהמון חיזוקים ובהבטחות שאת אוהבת אותו ואינך מתכוונת לבגוד בו. אולם את תגלי שניסיונותיו לבודד אותך לא יפחתו, משום שהפחד שלו שתשכבי עם גבר אחר הוא רק חלק קטן מהרצון שלו לבודד אותך.

עם זאת התקפי קנאה ובידוד הם רק צורה אחת של בעלות. יש גברים מתעללים שאינם מנסים לשלוט בחוג החברים של בנות זוגם, אך נקודת המוצא שלהם — "את שייכת לי ואעשה בך כרצוני" — באה לידי ביטוי בדרכים אחרות. אם אחותו של בן זוגך מבקרת אותו על הרודנות שלו כלפייך, הוא עשוי לומר לה: "מה שאני עושה עם האישה שלי זה לא עניינך". אם יש לכם ילדים, הוא עלול להתייחס לכל בני המשפחה כאילו הם רכושו. הכעס שלו עלול להסלים בצורה מסוכנת אם תנסי להיפרד ממנו. זכרי את המילה בעלות. ייתכן שתתחילי לשים לב שרבות מההתנהגויות של חברך לחיים מקורן באמונה שאת שייכת לו.

אין אישיות אחת המאפיינת את כל הגברים המתעללים: לאחדים הייתה ילדות טובה, לאחרים ילדות גרועה; יש ביניהם את טיפוס ה"מאצ'ו" ויש את טיפוס "הגבר החדש" הרגיש. שום אבחון פסיכולוגי אינו מסוגל להבחין בין גבר מתעלל לבין גבר מכבד. התעללות אינה תוצר של פגיעוֹת רגשיות או היעדר כישורים מסוימים. התעללות נובעת מחינוכו התרבותי המוקדם של גבר, מהגברים המשמעותיים בחייו ששימשו לו דגם לחיקוי ומההשפעה של בני גילו. במילים אחרות, התעללות היא בעיה של ערכים, ולא בעיה נפשית. כשקוראים תיגר על העמדות ועל האמונות של גבר מתעלל, הוא נוטה לחשוף את האישיות המתנשאת והמעליבה שבדרך כלל נשארת חבויה, שמוּרה להתקפות פרטיות על בת זוגו. גבר מתעלל מנסה לגרום לכול — לאישה, למטפל שלו, לחבריו ולקרוביו — להתרכז ברגשות שלו. בדרך זו איש לא יתמקד בצורת החשיבה שלו, אולי משום שברמה מסוימת הוא קולט שאם תביני לעומק את אופי הבעיה שלו — תתחילי לחמוק משליטתו.

נקודות מפתח

•התעללות צומחת מעמדות וערכים, ולא מרגשות. שורשיה הם בעלוּת, הגזע הוא

תחושת הזכאות והענפים הם השליטה.

•התעללות וכבוד הם הפכים. גברים מתעללים לא יצליחו להשתנות אלא אם כן יתגברו

על חוסר הכבוד שטבוע בהם כלפי בנות זוגם.

•גברים מתעללים מודעים להתנהגותם הרבה יותר משנדמה. אולם גם ההתנהגויות

הפחות מודעות שלהם נובעות מעמדות פנימיות.

•לא נכון לומר שגברים מתעללים אינם מסוגלים להיות לא מתעללים; הם אינם מוכנים.

הם אינם מוכנים לוותר על כוח ושליטה.

•את אינך משוגעת. בכל מה שנוגע ליחס של בן זוגך המתעלל כלפייך ולצורת החשיבה

שלו, עלייך לסמוך על התובנות שלך....