המלצה אישית - לקרוא את שלושת הפוסטים הקודמים בסידרה.

להלן.

סיבה נוספת למצב העגום שבו נמצאת מערכת החינוך הציבורית במדינת ישראל היא הנמשל של הסיפור הבא :

דפנות הזכוכית הפרידו בין העולם החיצוני לבין תפאורת המים הפנימיים.

צמחים ירוקים, אבנים, זרמים וקבוצה של דגים.

אקווריום.

יום אחד... נולדו 40 דגי זהב קטנים.

שוחים ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, לכל הכיוונים.

" צריך ללמד אותם להשיג אוכל ", אמר הסבא של הדגים. שיער שיבה היה לו וקמטים על הפנים.

הוא הזיז בדאגה את הסנפירים האפורים.

" אני יתחיל מיד בשיעורים.... ", אמר מורה המתמטיקה של הדגים.

הוא חייך והציג לראווה קשקשים כחולים ומבריקים.

חמצן ניגר על הזימים.

" תקשיבו ותלמדו.... ", אמר לדגי הזהב הקטנים.

 חלף שבוע של לימודים.

33 למדו בעצמם להשיג אוכל בתוך מספר ימים. אולם, מה עם 7 הדגים האחרים ?

" האם יש סיבה לתיאור המספרי של המילים ? "  , הרהר סגן מנהל הדגים.

ומה משמעות החרוזים ?

שבעה דגי זהב קטנים נשארו רעבים....

" מה עושים ? "  , חשבו מורה המתמטיקה והדגים המבוגרים.

" נלמד כל אחד בנפרד..... " ,  אמר הסבא ועם ידו הימנית העביר על הזקן ליטופים..

וכך היה.....

מורה המתמטיקה של הדגים ישב שעתיים עם כל אחד משבעת דגי הזהב הקטנים. 

חיש מהר, כולם למדו בדייקנות כיצד אוכל באקווריום משיגים.....

חלפו ימים, חודשים ושנים....

אולם, סבא הדגים זוכר שאי אפשר ללמד ביחד קבוצה כה גדולה של 40 דגי זהב קטנים.

יש הבדלי רמות, יכולות תפיסה שונות, אובדן רגעי של קשב, הסחות דעת ואף חלק מהדגים לא תמיד לכיוון הלוח מביטים.

" האם מטבעות ההבנה שלכם נופלים ? "  , שואל הסבא את הקוראים.....

הפוסט הבא יעסוק בנושא מיתוג דמות המורה במדינת ישראל.

סבלנות......עוד יום אחד......

אינפורמציה נוספת :  LEITTNER.CO.IL