בכל שלב בחיים יש את ה"אנשים הקטנים" בו. למשל...
כשהיינו בגן, היתה הגננת וכולם זוכרים אותה אבל גם היתה הסייעת שרובינו ידענו לבקש ממנה עזרה, לקבל ממנה אוכל, וכו', היה ברור שאת מה שלכלכנו היא תנקה, וכך המשיכו חיינו, תמיד היו האנשים שהזדהו עם השלב בחיים בו היינו, והיו האנשים ה"קטנים" שבעצם עצבו את השלב בו היינו, היו החלק היותר משמעותי, נוגע, חומל, מבנה של השלב הזה...
היום פגשתי איש אחד כזה.
הוא היה אב הבית במקום בו עבדתי.
איש קטן.
נעלם אל הצללים של הבניין, התרוצץ לו כל היום ומעולם לא יכולת לנבא איפה ימצא עכשיו.
מצד אחד - חמקן.
מצד שני - כל מי וכל מה שהיה בבניין לא יכל לעבוד אלמלא האיש ההוא.
זריז, טוב לב בדרך כלל אלא אם לא אהב אותך ממש,
מקושר לכל איפה שצריך והכי חשוב - האיש עם המפתחות, הקוד של האזעקה וכו'...
רצה אלוהים ובמקום ההוא התחלפו המנהלים. לתפקיד המנהל הכללי נכנסה ביצ'ית אחת שרוב מי שעבד שם לא יכל להסתדר איתה.
באותה שנה היתה עזיבה המונית, אני עזבתי גם ואיתי, עזבו כ 20 אנשי צוות, כמחצית. נשארו רק מי שלא היתה לו ברירה, ופחד ללכת. האיש הקטן נשאר לא ש...הוא חלה מאוד, פריצת דיסק. ניתוח גב מסובך וזמן החלמה ארוך.
בין הצללים של הבנין ההוא הסתובב עכשיו בריון צעיר, שנמצא תמיד איפה שאף אחד לא היה צריך אותו. נגמרה היעילות והזריזות, אך נכנסה הוודאות לאותו מקום. כשכרכר סביב אותה ביצ'ית מזדקנת היה ברור למה הבחור הצעיר קיבל את העבודה הזו... מכל שאר הבחינות הוא לא עמד בדרישות ובוודאי שלא נכנס לנעליים הענקיות של האיש הקטן שחלה...
פחות מחודש אחרי שנגמרה חופשת המחלה האיש הוצא לפנסיה מוקדמת, לא על פי בקשתו, כשהפנסיה שהספיק לצבור אינה מאפשרת לו קיום בכבוד, מה גם שהוא עוד צעיר... ונאמן ברוחו למקום ולמה שהיה בשבילו כל השנים....
היום פגשתי אותו בחנות הירקות ביישוב סמוך.
הוא כל כך התרגש שנגשתי להגיד לו גמר חתימה טובה, בשבילי זה היה דבר כל כך טריוואלי, ובשבילו... לטענתו, זה עשה לו את החג!!!
ברור לי שלקראת החג הבא או אולי אפילו עוד קודם, אנסה לחפש את ה"אנשים הקטנים" שמאוד עזרו לי בחיים, אלה שלא הותירו את שמם או חותמם גם לא בספר הטלפונים שלי... ואנסה להיות אדם קצת יותר טוב....
גמר חתימה טובה
הוספת תגובה על "האנשים הקטנים בחיים שלנו... אהבת האדם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה