יש מחקרים פסיכולוגיים האומרים שעד גיל שנתיים נוצרות בילד כל תבניות ההתנהגות - ובהמשך חייו הוא רק מפתח ומשכלל את מה שקלט מהסובבים אותו בשנתיים הראשונות לחייו.

תארו לעצמכם כמה מתוחכמים עלינו להיות כדי להראות לילדינו תבניות נכונות של התנהגות, ממש מגיל אפס, שכן הרגל נעשה טבע שני.

העניין הוא שכולנו מעין קורבנות אונס. החברה לא שואלת אותנו "מה נרצה לרצות", אלא מכתיבה לנו זאת, מבוקר ועד ערב. במבה, ביסלי, מאזדה או שברולט - אתה פשוט חייב את זה לעצמך. אבל כשזה נוגע לחינוך של הילדים, כאן מוטלת עלינו, החובה לבחור לאילו תבניות התנהגות ולאיזה ערכים אנו חושפים את הילדים.

נביט למשל במשחקים או בסרטים שילדינו צופים בהם. לא תמצאו כמעט אף סרט מצויר שלא מכיל אלמנטים של זלזול באחר, לעג, צחוק על חשבון סבלו של השני. תמיד יהיה שם אחד שסובל, ואחד שנהנה מזה. הכול מבוסס על הנאה מביטול הזולת.

בסרטים של פעם. לפחות היה בהם מעט טוב, רמז למוסר השכל. קחו לדוגמה את סרטי טום וג'רי: הם התחילו מעכבר חביב שבזכות חכמתו נמלט מן החתול האכזרי, שזמם להציק לו ותמיד בא לבסוף על עונשו. אבל עם השנים, ועם התסריטאים שהפכו ליותר ויותר אגואיסטים, גם העכבר הפך את עורו. היום, הוא כבר ממש נחש, שחורש מזימות כיצד להפיל בפח את החתול המנומנם והטיפש - כיצד לגרום לו סבל. פחות מזה, כבר משעמם אותו. וגם אותנו.

נכון, שכך נוצרנו, כיצורים שחושבים רק על עצמם, אבל היום הטבע דורש מאיתנו להתבגר. המציאות מחייבת אותנו להכיר בכך שכולנו חלקים משלם אחד גדול ויפה, ולהתחבר אליו. אחרת, לא נוכל לשרוד את המאה ה- 21.

ולמרות שהדבר הזה נשמע אוטופי, בלתי אפשרי - כך בדיוק נוצר העם שלנו. זה התחיל עם איש אחד אברהם שמו, שגילה כי החוק העליון של הטבע הוא אהבה, הדדיות, איחוד, והמשיך עם עוד ועוד אנשים שהתחברו לרעיון הזה.

הילדים גדלו לתוך חברה שחיה ערכים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"..., וקיבלו זאת בצורה הטבעית ביותר. וכך, עם השנים, נוצרה הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שנמצאה באיחוד בינהם. לימים נקראה הקבוצה "עם ישראל", על שם שאיפתה להתחבר ישר-אל כוח האהבה של הטבע.

 

 

מאידך, 

 

 

חייו וההערכה-העצמית של האדם תובעים ממנו:

 

 

- את ההפעלה המלאה של שכלו ותבונתו
ב נ י ג ו ד
לאמונות טפלות ולשימוש בריגשותיו ככלי-הכרה.
 

 

- התחושה של שליטה במציאות
ב נ י ג ו ד
לעל-טבעי, לפלאי, לניסי ולמחוסר הסיבתיות.
 

 

- שהמטרה והדאגה של תודעתו יהיו המציאות וכדור הארץ שלנו
ב נ י ג ו ד
לנשגב, ל"נעלה" ולעולם הבא.
 

 

- להתגאות בכושרו לחשוב ובכושרו לחיות
ב נ י ג ו ד
לענווה המתחסדת, חוסר הישע וחוסר האונים.
 

 

- נאמנות לערכיו, למוחו ולשיפוטיו, ולחייו
ב נ י ג ו ד
להקרבה-עצמית והרס-עצמי.

 

היינו, 

 

בריאות הנפש בניגוד למיסטיקה ולהקרבה-עצמית.

 

תביא את המחקר שדיברת עליו!

 

 

בסביבות הגיל ארבע בקירוב ומעלה, בני אדם הם בעלי מערכת תקשורת מפותחת במלואה, לכל הכוונות ולכל המטרות, דבר העושה אותם לאנשים בשלים. הם מסוגלים להתבטא, להבין מה שנאמר להם, ולבנות בצורה מסודרת חשיבה רצופה; והם מסוגלים לעשות דברים עם סביבתם.

 

המרכיב המפתח של הבשלות היא השיפוט. בסביבות הגיל ארבע, ברשות האנשים חוש מפותח במלואו כיצד לגשת לפתרון בעיות וכיצד לגשת לקבלת החלטות; הם בעלי חוש אודות מה שהם יודעים ומה הם אינם יודעים, לאיזה סוג אינפורמציה הם זקוקים כדי לפתור בעיות, ומתי דבר כלשהו הוא מעבר ליכולתם. זה דבר שקשה מאוד להאמין אודות ילדים לאנשים בתרבותנו. משום מה, רוב האנשים חושבים ששיפוט מתפתח הרבה יותר מאוחר. הם אינם יכולים להצביע בדיוק מתי -- אחדים אומרים 13, אחרים 16, נוספים 18 או 21. אני אינני רואה שינוי משמעותי כלשהו המתרחש אחרי גיל ארבע בקירוב.

 

מה שאין לו, לבן ארבע, הוא ניסיון חיים, אבל תהליך קבלת החלטות אצל בן ארבע או חמש ואצל מישהו בן חמישים, הוא די דומה. בשני המקרים האנשים המעורבים בתהליך יכולים להימצא במצב שהם זקוקים ליותר נתונים, להיות מודעים במגבלותיהם, ולהיות תקועים. לא רק ילדים יכולים להיות תקועים וחסרי ניסיון; כל אחד יכול להימצא במצב כזה, כאשר מתמודדים עם מצב שהוא לא מוכר להם.

 

כעת, עליך להיזהר לא להסיק את המסקנות הלא נכונות. כך היה הרה אסון להפקיע מהילדים מה שמגיע להם. לכל האנשים, ללא קשר עם גילם יש צרכים שאין להתעלם מהם, למשל, לכל האנשים יש צורך לחיבה. זה לא המקרה שהנך חייב להעניק חיבה רבה למישהו בן ארבע וחמש שנים, אבל כאשר הבן אדם מגיע לגיל עשרים, הנך יכול להפוך לאדם קר כלפיו. חיבה היא צורך לבן אדם לאורך כל חייו. כן, אהבה, חום, ומגע גופני. אנחנו מקבלים שיש את הצרכים האלה אצל התינוק, אבל אנחנו איכשהו מצטמצמים מאוחר יותר בחיים, על אף שהם כה חיוניים למבוגר כמו לילד בן ארבע.

 

[קטעים מהפרק, גילים ארבע ומעלה, מתוך הספר, גידול ילדים, מאת, דניאל גרינברג, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987.] 

 

לגבי אברהם והשפעתו הטובה עלינו.... עזב את אביו מולידו, את ארצו ואת מולדתו, הפקיר ביודעין את ישמעל ואת אימו הגר למות במדבר בצמא, נתן פעמיים את אשתו למשכב לאחרים על מנת להציל את עורו, העלה את בנו לעולה (ואחר כך רב עם המלאך שבא להציל את יצחק שיתן לו להשלים את המלאכה...), נו? זו דוגמה? כנראה שמה שהיה הוא שיהיה, והדיעה שפעם היה יותר טוב - שגוייה.

צטט: shaylubi 2012-10-03 12:50:39

לגבי אברהם והשפעתו הטובה עלינו.... עזב את אביו מולידו, את ארצו ואת מולדתו, הפקיר ביודעין את ישמעל ואת אימו הגר למות במדבר בצמא, נתן פעמיים את אשתו למשכב לאחרים על מנת להציל את עורו, העלה את בנו לעולה (ואחר כך רב עם המלאך שבא להציל את יצחק שיתן לו להשלים את המלאכה...), נו? זו דוגמה? כנראה שמה שהיה הוא שיהיה, והדיעה שפעם היה יותר טוב - שגוייה.

 

 

אברהם לא עזב את אבא שלו אלה המשיך את דרכו. תרח פשות מת בדרך וגם אח של אברהם שנשאר לשמור על האחיין היתום שלו כשהוא יתום בעצמו ואז אלוהים הראה לו את המשך הדרך שאבא שלו התחיל.

העיקר הרבנים אומרים שגברים הם בני מצוה ועוסקים בתורה ומדירים את הנשים...

ועל זה נאמר

מדבר שקר תרחק

ברור ששנתיים הפסיכולוגים לא כתבו שאיך שהילדים מגיעים לשנתיים נעצרת להם ההתפתחות במעונות.

 

 

האם רובינזוןקרוזו ו-dannieli הם הינו-הך ? 

 

ראה, תבניות ההתנהגות נוצרות ברובן עד גיל שנתיים 

http://cafe.themarker.com/post/2718603/