תיאור נפלא מתוך הספר "מוזיאון התמימות" של כמה אהבה יכולה להכאיב פיזית - 

"סימנתי על גבי תמונה של אברים פנימיים בגוף האדם את המקומות שבהם כאב האהבה מופיע, מתעצם ומתפשט. הנקודה שבה הרגשתי בהתחלה את הכאב העז ביותר הייתה בצידה השמאלי העליון של הקיבה. כשהכאב התעצם , הוא התפשט מיד , אל החלל שבין הקיבה לחזה. אבל הוא לא נשאר בצדו השמאלי של הגוף , הוא גלש לצדו הימני . ההרגשה היתה שנועצים בך מברג או מוט מלובן ומסובבים אותם בתוך הגוף. חשתי שבחלל הבטן  מתפשט נוזל חומצי ושכוכבי ים קטנים, דביקים וצורבים נדבקים לאברי הפנימיים . הכאב ככל שהתעצם , כך התפשט , חדר למצח , לעורף , לגב ולכל מום ולחץ עלי עד מחנק. לפעמים היה הכאב מתנקז אל שקע הטבור ומתפשט סביבו בצורת כוכב ונוזל חומצי חזק היה ממלא את פי עד הגרון והייתי מרגיש שהנה אני עומד להיחנק ולמות. משם היה הנוזל יורד אל כל הגוף הפועם מכאב, והייתי נאנח. כדי לשכך מעט את הכאב , הייתי דופק על הקיר  , עושה תנועות התעמלות או מאמץ את גופי בדרך אחרת, אבל גם בצורתו הכבושה ביותר הסתנן הכאב ונמהל בדם כמו טיפות מברז מטפטף. לפעמים עלה עד הגרון והקשה עלי לבלוע ולפעמים היה מתפשט לגב , ולכתפיים ולזרועות. אבל המרכז היה תמיד הקיבה. "

"על אף כל התופעות הפיזיות האלה ידעתי שמקורו של הכאב במחשבותי ובנפשי , אבל לא מצאתי בי כוח לסלק מראשי את המחשבות המזיקות ולהפטר מהכאב. "

" מעת לעת החלו לעלות בי זיכרונות ולהסיח את דעתי , גם אם לרגעים ספורים בלבד: לעשר , חמש עשרה שניות לכל היותר ולעיתים לשניה או שתיים. כשהזיכרונות התפוגגו הם הותירו אחריהם כאב חזק עוד יותר והחזירו אותי להווה הריקני , ששב להתמלא בגל כאב מפתיע בעוצמתו."

משפטי מפתח מתוך הספר -

"למען האמת רציתי שתשקר לי ...כי אנשים משקרים רק למען משהו שהם חוששים מאוד לאבד"

"כולנו מתאהבים באנשים הכי בלתי אפשריים , אבל הרוב גם יוצאים מזה לפני שהם הורסים לעצמם את החיים"

"אושר בסופו של דבר הוא להיות קרוב למי שאתה אוהב , זה הכל"