בוקר יום שישי סתווי, יצאנו לכיוון אשקלון לצלילה בספינה הטבועה ה- Sea Guard אשר באשקלון. וידוי קטן, עד היום מבחינתי צלילה בדרום הייתה צלילה באילת.... לא ידעתי על קיומה של הנ"ל ושל הגוררת חוגלה באשקלון, אחרי שפגשתי שם צוללים נוספים הסתבר שיש גם יותר מזה, יש אזורים של עתיקות שניתן לצלול בהם וככל הנראה מעניין שם. אז יצאנו לאשקלון, ואני שמאז ילדותי לא הייתי בעיר הזו, ציפיתי ל.... לא ממש יודעת אולי לאיזה אזור לא מפותח יחסית מבחינת אזור צלילה וכו'... הגענו לעיר מתפתחת, נכנסנו לאזור המרינה ומסתבר שיש שם מרינה יפה, בתי קפה נחמדים ומועדון צלילה שנקרא "מועדון צוללי הדרום". יום שישי, הייתי מצפה שהכל יהיה עמוס וצפוף אך היו כל כך מעט אנשים, שקט של שישי בוקר. כייף. מאחר והיה לנו את כל הציוד, לקחנו רק מיכלים, המקום היה רגוע ונעים, קבלת הפנים במועדון הייתה ממש חמימה ואדיבה, בדקו לנו את רשיונות הצלילה, ביטוחים והתחלנו להתארגן. קיבלנו מיכלים של 15 ליטר, התארגנו במהירות ועלינו לסירה אשר לקחה אותנו למרחק של כ- 3 ק"מ צפונית מערבית למרינה שם ירדנו לספינה אשר נמצאת בעומק של כ- 30 מטרים. הסקיפר היה אדיב ונחמד, עם זאת חשוב לדעת, המועדון לא מצרף לצלילות הללו מדריך אלא רק סירה עם סקיפר. הטלנו עוגן וחבל ירידה... אחד הצוללים שנצמד לחבל המשיך לרדת תוך כדי אחיזה בו עד כדי התרחקות מוחלטת מהספינה ואנחנו בעקבותיו מסמנים לו לעצור... ככל שירדנו הסתבר שהראות, איך לומר, לא רואים ממטר. ממש. פעם ראשונה שלי שצללתי ולא יכלתי לראות דבר, יש בזה אפילו משהו מלחיץ. הים אמנם היה רגוע וצבעיו יפהפיים, בנפילה מהסירה למים הרגשנו כמו בקריביים אך זה פשוט השתנה ככל שהעמקנו. לא ניתן היה לראות דבר, מאכזב ?! לחלוטין. אבל זהו הים התיכון וגם זה כנראה עשוי לקרות. כבר לפני הצלילה עדכן אותי אחד החברים לצלילה שהקרקעית כאן, שלא כמו באילת למשל, היא קרקעית בוצית. אבל למפגש הזה עם הקרקע לא התכוננתי, בוצית ? זה בצה ! (מלשון Swamp).. הייתם צריכים לראות את הסנפירים שלי לאחר הצלילה, ממש דבק בהם בוץ שהיה צריך לקרצף.... לא נשמע טוב אבל לא באמת נורא, יותר בכיוון מצחיק. בקיצור, עד שירדנו למטה שלושתנו, הספינה הטבועה נעלמה מעינינו וגם בשיטוט על פני הקרקע לא ניתן היה לראותה... גם בעלי חיים לא ראינו (אומרים שיש חיים רבים – יחסית – על הספינה הזו), חבל אך לא נורא, צללנו בשלווה, הצטלמנו וכנראה שהבנו כבר אז שאת ה- Sea Guard כבר לא נראה היום. כשיצאנו מהמים גילינו שנסחפנו למרחק רב והיינו צריכים לנופף לסקיפר שיבוא לקחתנו. עלינו לסירה בחזרה, מנסים להבין מה קרה בדרך ואיך פיספסנו את הספינה הטבועה ויחד עם זאת נהננו מהצלילה השלווה. פרקנו ושטפנו ציוד והתיישבנו לשתות כוס קפה חם ומפנק של מסעדת המועדון. כמה נקודות חשובות - עבורי ובכלל- לסיום: 1. תודה רבה לצוות מועדון צוללי הדרום שהיה כל כך חברי ואדיב, ממליצה בחום להגיע לשם ולגלות את הטבועות של אשקלון. 2. בפעם הבאה יש לבדוק היטב את תנאי הראות כדי לא להקלע שוב לצלילה ללא ראות. 3. בצלילה הבאה יש לשים לב היטב לכיוון הזרמים ולבדוק מראש היטב עם צוות המועדון. 4. מיכל פלדה 15 ליטר...זה כבד ! אסור היה לי לחשוש, הייתי צריכה לקחת משקולות במשקל נמוך יותר מהרגיל שלי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה, והחשש שלי "דיבר".... אז המאזן עשה את העבודה. 5. אם מזהירים אותך מקרקע בוצית - תזכור לא לרדת לחפירות  5. מה שבטוח, הייתה זו הפעם ראשונה ולא האחרונה, נחזור לחוויה מתקנת. 6. התארגנות מהירה ויעילה מבחינת המועדון הייתה מבחינתי נקודה חשובה ביחס לכמה מועדונים אחרים שהשאירו לי זכרון לא חיובי במיוחד מה שמבטיח שלא אחזור לשם. ובפרק התודות (: תודה לשרון שצלל איתי וסיפק לי את הציוד שחסר לי (כרגע יש לי ציוד חלקי) כולל חגורת משקולות רכות נפלאה ששינתה את כל חווית הצלילה שלי. זה הפריט הבא שאני עומדת לרכוש בקרוב וחסל סדר סבל משקולות העופרת הכבדות והסימנים הכחולים. תודה על כל הצילומים ולשניכם (שרון ואבי) על בוקר שישי מפתיע וכייפי. במידה ומישהו צלל וצילם שם מוזמנים להוסיף לפוסט הזה גם תמונות של הספינה ...בינתיים עד להשלמות (:
טוב...פה כבר המים צלולים יותר 
|
הוספת תגובה על "צלילה לספינה הטבועה ה- Sea Guard שבאשקלון"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה