בעבר, גדלנו בחוץ. במגרשי המשחקים ובתנועות הנוער. חלקנו הלכו ל"מסיבות סלוניות" והיה מפגש אינטנסיבי ביו בני הנוער.

כיום - בשעות הפנאי הנוער נפגש בעיקר במועדונים, ובעיקר באינטרנט ברשתות החברתיות.

ישנן ערים (בעיקר בחיפה), בהן יש "רשות צעירים" ויש צובחוץ ויש ארועי חוצות נוספים בחינם,  אך נשמעות טענות שזה לא מספיק.

האם תפקיד הנהלת העיר לדאוג לפעילויות מפיגות שיעמום ופעילויות איכותיות לנוער כדי למנוע ממנו לשתות אלכוהול?

התשובה היא - בוודאי. תפקידה של העיר היא לספק מקומות של מפגש. תפקידם של בני האדם להחליט אם הם צורכים את המרחב מחוץ לבית או בתוכו, ומתי. היום יש מרחב אינטרנטי ומחר יש משהו חדש. אבל מרחב ציבורי עירוני הוא קיים משחר האנושות, ושם גם התפתחה האנושות, ויש לי על כך קבלות. מרחב ציבורי איכותי מאפשר חופש בחירה, וזה הבסיס לקיומה של חברה תקינה. ועל זה גם כתבתי את הדוקטורט שלי אם אתה מתעניין.

לשיטתי - העירייה לא צריכה לבדר. העירייה צריכה לדאוג שתהייה עיר מאפשרת. העירייה צריכה לשאוף ליצירת מגוון רחב של מקומות ואפשרויות איכותיים, נעימים ובטוחים כמובן.

אתחיל מהסוף. ממה נגרמת שתיית אלכוהול ? האם שעמום הוא לא אחד הגורמים ?

אינני יודעת מהן פעילויות מפיגות שעמום או מהן פעילויות איכותיות. 

תפקיד הנהלת העירייה להעמיד בפני הנוער כמה שיותר אופציות במרחב והבחירה תהיה בידיהם. 

כאשר הבחירה מצטמצמת אנו עדים יותר ויותר לאותם גנים אליהם הנוער מתנקז עם בקבוקי השתייה. 

חג שמח.

התשובה היא - לא רבתי!

זה תפקיד ההורים.

העיריה היא לא ועדת בידור. יש לה תפקידים מוגדרים מאוד.

איפה האחריות של ההורים שהביאו את הילדים הללו לעולם? איפה החינוך של ההורים?

השלכת האחריות כלפי צד ג' - לא באה בחשבון ואם מי מן ההורים רוצה שצד שלישי ידאג לבן שלו שלא ישתה אלכוהול, שיעביר את האפוטרופוסות על בנו לשרותי הרווחה ויכריז על בנו כקטין נזקק.

למגיבות המשכילות שמעלי:

שימי לב מה כותב ירון, בעבר גדלנו בחוץ.

אני זוכרת את עצמי עובדת מגיל 13 שנים עם פנקס אדום דרך לשכת התעסוקה לנוער לקטינים, בכל חופש גדול וכל חופשה שהיתה מבית הספר. אני זוכרת זאת כחוויה חיובית מאוד. עבדתי בזמנו במפעל השוקולד "ליבר" בדרום תל אביב.

לצערי המפעל כבר לא קיים היום, אבל אז זו היתה התקופה היפה ביותר בחיי. שוקולדים ללא הגבלה ונערים ונערות בני גילי שעובדים בחופשים ומרוויחים שקלים ישנים. אז היו שקלים ישנים.

היום הנוער מסתובב עם אייפונים יוקרתיים, אולר ביד וכסף נזיל 'דמי כיס' מהורים עשירים, לא יודעים מה זה להעסיק את עצמם, מה פירוש המילה תעסוקה, מה זה התנדבות למען הזולת, ומצפה שהסביבה תספק את צרכיו באופן מיידי. הגישה של "מגיע לי" מכוערת ותספק בעתיד משפחות מצוקה, שכן ילד שלא יודע להעסיק עצמו בילדותו, לא יעבוד בבגרותו ויהיה נטל על החברה. נער כזה גם לא יתגייס לצבא, הוא ישתחרר על סעיף נפשי.

תקראי את הכתבה ב- YNET על נערים שהרעישו בתוך סוכה וכשהגיעה המשטרה לרסן אותם הם תקפו את השוטרים. זה חינוך? זו הפקרות לשמה!

עידן הרשתות החברתיות אינו משנה לעניין זה. הצורך של בני נוער (וגם של מבוגרים) להיפגש ולעסוק ביחד בפעילויות שונות נשאר כפי שהיה, ועל העירייה לספק את האמצעים לכך באמצעות הקמת מועדונים, מתנסים, תנועות נוער, מגרשי ספורט, ספורט ימי וכו''.

צטט: ע.ל.י.ה 2012-10-05 19:27:07

התשובה היא - לא רבתי!

 

זה תפקיד ההורים.

 

העיריה היא לא ועדת בידור. יש לה תפקידים מוגדרים מאוד.

 

איפה האחריות של ההורים שהביאו את הילדים הללו לעולם? איפה החינוך של ההורים?

 

השלכת האחריות כלפי צד ג' - לא באה בחשבון ואם מי מן ההורים רוצה שצד שלישי ידאג לבן שלו שלא ישתה אלכוהול, שיעביר את האפוטרופוסות על בנו לשרותי הרווחה ויכריז על בנו כקטין נזקק.

כמי שמכירה את הנושא די מקרוב, גם דרך השתתפותי בעבר בועדי הורים בבתי ספר, שמיעת הרצאות רבות בנושא, וגם כמי שמכירה מעט את סיירות ההורים שהולכים ואוספים ילדים שיכורים בגני שעשועים - אני לא מסכימה איתך באופן גורף. נכון שהחינוך מתחיל מהבית, אבל בגיל מסוים ילדים מתחילים למרוד, לא מקשיבים, גיל ההתבגרות הוא קשה בכל חברה. כאן נכנסים המנגנונים החברתיים שלנו לבחינה. בתי ספר, תנועות נוער, מקומות בילוי, קיוסקים המוכרים אלכוהול, משטרה וכו'.  העיר היא התפאורה של כל המערכת הזו: היא מאפשרת והיא מסכלת. היא שומרת והיא מסכנת. גנים ציבוריים מוזנחים וחשוכים מעודדים את יצר הרע. בתי קולנוע ומרכזי קהילה לתנועות נוער יוציאו כנראה אחוז מסוים מהנוער מהסיכוי להידרדרות שכזו. העיר היא לא זו ששומרת על הילדים, אבל היא זו שיוצרת את חוקי המשחק הראשוניים.

יצחק - אין כאן שום נוסטלגיה. המרחב הציבורי העירוני איננו שייך לעידן אחר. פעם יצאנו החוצה, וגם היום אנחנו יוצאים החוצה. עושים דברים אחרים כי ככה אנחנו רוצים או כי התרגלנו או לפעמים - כי זה מה שיש.... לא מעט ילדים שאני מכירה אוהבים להיפגש ואוהבים להיות בחוץ. נכון שהיום יש להם מחשבים ואינטרנט ומשחקים, אבל אין תחליף למשחק תופסץ, מחבואים או כדורגל עוד היום, באחריות. אולי לא יוצאים כל יום, אבל תתפלא כמה שעוד יוצאים. לשמחתי הרבה אצלינו בשכונה יוצאים ועוד איך. המרחב הציבורי הוא חלק חשוב בכל חברה שאני מכירה על פני כוכב הלכת שלנו, גם במאה ה-21. כל אחת בדרכה היא. אנחנו לא נוכל בלעדיו.

צטט: ע.ל.י.ה 2012-10-05 19:35:38

למגיבות המשכילות שמעלי:

 

שימי לב מה כותב ירון, בעבר גדלנו בחוץ.

 

אני זוכרת את עצמי עובדת מגיל 13 שנים עם פנקס אדום דרך לשכת התעסוקה לנוער לקטינים, בכל חופש גדול וכל חופשה שהיתה מבית הספר. אני זוכרת זאת כחוויה חיובית מאוד. עבדתי בזמנו במפעל השוקולד "ליבר" בדרום תל אביב.

 

לצערי המפעל כבר לא קיים היום, אבל אז זו היתה התקופה היפה ביותר בחיי. שוקולדים ללא הגבלה ונערים ונערות בני גילי שעובדים בחופשים ומרוויחים שקלים ישנים. אז היו שקלים ישנים.

 

היום הנוער מסתובב עם אייפונים יוקרתיים, אולר ביד וכסף נזיל 'דמי כיס' מהורים עשירים, לא יודעים מה זה להעסיק את עצמם, מה פירוש המילה תעסוקה, מה זה התנדבות למען הזולת, ומצפה שהסביבה תספק את צרכיו באופן מיידי. הגישה של "מגיע לי" מכוערת ותספק בעתיד משפחות מצוקה, שכן ילד שלא יודע להעסיק עצמו בילדותו, לא יעבוד בבגרותו ויהיה נטל על החברה. נער כזה גם לא יתגייס לצבא, הוא ישתחרר על סעיף נפשי.

 

תקראי את הכתבה ב- YNET על נערים שהרעישו בתוך סוכה וכשהגיעה המשטרה לרסן אותם הם תקפו את השוטרים. זה חינוך? זו הפקרות לשמה!

ע.ל.י.ה - קשה לי שאת משליכה מאוכלוסיות לא פשוטות על כולם. נשמע שאת ממש שונאת את כל הנוער של היום. אל משמרת המחאה שבה עמדתי אתמול בערב הגיעו שלושה ילדים שביקשו להבין על מה אנחנו מוחים. ההורים אמרו "שהם גררו אותם כי זה נראה להם חשוב" והם מסתבר לא נתנו להם מנוח. הם שאלו שאלות חכמות ודנו בנושא איתנו ועם ההורים. אני התרגשתי ואין לי מילים לתאר עד כמה. החברים של הבנים שלי הם דור שעולה על דור הוריו עשרות מונים בתחומים רבים. מתעניינים, מבינים, הם יהיו אזרחים טובים מאיתנו. לא את כולם מובילה גישת "המגיע לי".

ואגב - בעניין גישתך המוחלטת שהכל מהבית - אני מכירה כמה וכמה משפחות מקסימות עם הורים נפלאים שהלכו לאסוף ילדים שיכורים מגנים/מסיבות ואפילו מבתי חולים. ילדים משועממים, לחץ חברתי, מצב נפשי שלא תמיד קל לתחזק בגיל ההתבגרות. אני מאחלת לך שלעולם לא תצטרכי להתמודד עם המצב הזה. אני מכירה אנשים טובים ממש שמצאו את עצמם במקום שלא האמינו שקיים בכלל. תיזהרי לצאת בהכרזות כאלה.

קודם כל ירון - מה הקשר לאינטרנט? היום הרשת החברתית הולכת איתך בסלולרי בכיס..

פעם מועדונים היו לריקודים. היום מועדונים זה בר אלכוהול שבמקרה יש סביבו מוזיקה וכסאות. גם אם בני נוער רוצים לצאת למועדונים נטולי אלכוהול אין להם אופציה כזאת כי אין מועדונים כאלו. העירייה גם תורמת להחדרת תרבות אלכוהול עד לגיל בית ספר יסודי. אותו ארוע חוצות במוריה הוא ארוע שכולו נודף אלכוהול מהפאבים בסביבה. זה כל המטרה שלו. בלי פינלנדיה וגולדסטר וקרלסברג של הפאבים מסביב, אין ארוע. כנ"ל עיר הבירה. כנ"ל הכנסת אלכוהול לכל ארוע חוצות אחר. עכשיו מי שחושב שלבני נוער יש בעיה לקנות אלכוהול דרך בני 18 ומעלה גם בפאבים, טועה. לא נאכף שום חוק שאוסר להוציא אלכוהול החוצה או להסתובב בחוץ עם אלכוהול. גם לארועים אחרים באים בני נוער מתודלקים בחוץ בלי שנעשות בכינסה בדיקות אלכוהול.

עכשיו אולי תפקיד העיריה לא לדאוג לבילוי עצמו, אבל כן לדאוג שיהיו אפשרויות בילוי נטולות אלכוהול. והוא בטח לא לדחוף אדי אלכוהול ובירה לילדים בגיל בית ספר יסודי שמסתובבים משועממים במוריה. אבל כרגע זה מה שהיא עושה.

אולי אם יחליטו לעודד הקמת מועדונים לבני נוער ובלי אלכוהול, אפשר יהיה לומר שנעשה משהו חיובי. אבל כרגע הבילוי שנותר זה לשבת בגן האם או בחורב או בחוף או באיזה גן ציבורי אחר עם הבקבוקים שקנו להם בפאבים, או נרגילה ודברים קשים יותר או משחקי הימורים על משהו.

עינת, אם בדוקטורט שלך את טוענת שעירייה צריכה לדאוג למרחב ציבורי איכותי שימנע, בין היתר, תופעות שליליות של נוער משועמם, אזי הוא לא מעודכן לימנו.

האם בסנטרל פארק ב-NY יש מתקנים להפגת שיעמום לבני נוער בחסות ובמימון העירייה? הרי שם ילדים רוצחים את חבריהם ולצערנו זה מגיע גם לארץ. אז נכון שאנו לא צריכים לאמץ דברים שליליים מארה"ב, אבל גם ברוב מדינות אירופה לא ידוע לי על שיעור נמוך של שתיית אלכוהול בזכות העירייה.

להפך. מדובר בתהליך גלובלי, שנתמך בתופעת הרשתות החברתיות בסלולר ובאינטרנט.

המרחב הציבורי חשוב - בוודאי - אבל לדעתי אין לצפות מהעירייה שתממן את כל פעילות הנוער אחה"צ , ודווקא בחיפה יש מימון חלקי כזה מידי פעם יותר מערים אחרות.

אולי הרשויות צריכות לעודד משקיעים פרטיים שיבנו מיזמים (כגון מתנ"סים מעודכנים לימנו) - זה כן.

אבל לצפות מהעירייה שתיצור "מרחב איכותי" (גן עם תאורה זה איכותי? כל אחד יכול להגדיר איכות בצורה  אחרת) - זה לא.

צטט: ירון-ב 2012-10-06 01:02:11

בעבר, גדלנו בחוץ. במגרשי המשחקים ובתנועות הנוער. חלקנו הלכו ל"מסיבות סלוניות" והיה מפגש אינטנסיבי ביו בני הנוער.

כיום - בשעות הפנאי הנוער נפגש בעיקר במועדונים, ובעיקר באינטרנט ברשתות החברתיות.

ישנן ערים (בעיקר בחיפה), בהן יש "רשות צעירים" ויש צובחוץ ויש ארועי חוצות נוספים בחינם,  אך נשמעות טענות שזה לא מספיק.

האם תפקיד הנהלת העיר לדאוג לפעילויות מפיגות שיעמום ופעילויות איכותיות לנוער כדי למנוע ממנו לשתות אלכוהול?

 

לירון, חג שמח! מדבריך נוצר רושם (לפחות אצלי), כאילו פעם היה מרחב חוץ הבית, נטול פגמנטים של צרות.

אם כך, להזכירך (כמובן אני מתייחס כעת לחיפה והקריות), ברחוב הנביאים היה מונומנט שנקרא הברזלים של ארמון, שם היו יושבים "מיטב" ה"ערסים" של חיפה שבאותה עת נקראו בשם "פושטקים", שעשו כבשלהם לכל עובר ושב.

"בית התה" שהיה מעל מועדון "המאה עשרים", היה מקום מפגש (כולל הרחבה שבחוץ) למה שנקרא היום "פלצנים", שם ניתן היה להשתמש בכל סוג של סמים, אלכוהול קלפים והימורים וכד'.

מועדון ה"פם פם" בקריית חיים, היה מיועד לריקודים ומכות, גם "בית פיקא ",

ועוד ועוד. רוצה לומר, שבכל דור ודור, יש דור התבגרות המורכב גם משתיינים, גם ממשתמשים, גם מאלימים, אך גם מאלו ההולכים ל"צופים", "השומר הצעיר" וכד'.

צודקת עינת, עירייה לא צריכה להכניס תוכן בחוצות, אלא, להקצות מקומות ראויים למפגשים מסוגים שונים, עם זאת לשמר אותם (פיקוח, ביקורת, שיטור וכד'), בין השאר לטפח ולסייע לתנועות נוער.

אינטרנט ורשתות חברתיות, בעלות רייטינג גבוה לנוער, הקוליסאומים נוטפי הדם השונים בערוץ 2, גם כן בעלי רייטינג גבוה, אולם נשיונל ג'אוגרפיק, לא הדיר תוכניותיו מהמרקע.

עירייה נבונה (נכון חסר בחיפה), צריכה לדעת להתמודד מול רייטינג האינטרנט, תאמין לי דוקא בחיפה יש משאבי מוחות הטובים בארץ, אך העירייה לא משתמשת בהם.