צטט: pbhba 2012-10-07 00:30:02

 

יעקב,

מה שאני מנסה לומר- וכנראה בחוסר הצלחה גמור - זה שעם כל הכבוד לכהנמן, ולהכרזות הצניעות החוזרות שלו, גם הוא לא ירד עם משה מהר סיני, ולא כל מה שהוא כותב או אומר מוכרח להתאים לכל מקרה.

גם במקרה המקורי שהוא מתאור שם הוא לא בדיוק הצליח לתת הערכת מצב נכונה - וגם הקביעה הסופית שלו מצביעה על כשל נמשך בהערכת המציאות גם בשנים הרבות של שמוש בתאור המקרה בהרצאותיו.

 

סביר להניח שכולנו עושים כל הזמן טעויות בהערכת המציאות - ליתר או לחסר, ומתקנים בהמשך [בהנחה האופטימית שיש המשך].

רשימות וטבלאות יכולות לספק עיסוק מקטין חרדה בעת קבלת החלטה -בדומה להמלצות של רבנים / בבות שנקראים בשמות של מכשירי הדמיה, ומשמשים כנראה דרך להדמית המציאות או תוצאותיה, כנהוג במקום די רחוק קרוב לכאן, בעת קבלת החלטות גדולות.

פנינה,

מה שאני מנסה לשדר לך, זה שאין לי מושג על מה את מדברת. אין לי מושג מי זה כהנמן, ומה דעותיו.

כשאני "מגלה" ממש באקראי דיון מעניין , אך שצבר כבר 9 עמודים, בדרך כלל אני מבין שאיחרתי את הרכבת ומדלג לדיון הבא או ליישום עמוד יומי מהקאמאסוטרא.

פה, ראיתי בדף ראשון או שני, תגובה שנראית לי מוטעת מיסודה, והגבתי, מבלי להיכנס לדיון ממש. ובטח לא לשרשור.

דיברתי, קצרות, על מלחמת יום הכיפורים כי אתמול היה ה 6 לאוקטובר ולא ראיתי שאיש ציין את התאריך.

מעבר לכך, הדיון של שמואל אינו, לדעתי,  חיפוש אחרי תשובה נחרצת,  כי כמובן, אין, אלא הרהור שבו הוא משתף קהילה.

מאוד סמלי דווקא שדיון זה עולה בשבת בה היהודים קוראים "קוהלת", ושם מוסבר , אגב הערכה עצמית, עד כמה הכל הבל הבלים...

יעקב

צטט: .יעקב 2012-10-06 14:24:56

צטט: .Shlomit 2012-10-06 05:59:02

 

עדיף להעריך את עצמינו יותר מאשר פחות, אבל גם להכיר באנושיות שלנו,

לחיות מתוך הכרה בערך עצמינו כבני אדם,

לא משנה מה עשינו ומה לא עשינו - לקבל את עצמינו בהשלמה שזה מה שזה

ולא לחפש שיפוטיות, ואז גם תהייה לנו ענווה לגבי כל אחד אחר.

 

 

...ואפשר לטעון בדיוק להפך: שעדיף להעריך את עצמנו קצת נמוך מהערך האמיתי שלנו (בהנחה -מוטעת - שקיימת הערכה אובייקטיבית) ואז להיות מופתע לטובה, ולשמור מקדם ביטחון, מאשר לפעול ב over self estimation, וליפול שוב ושוב, ולפתח אז עולם שלם של תירוצים.

יעקב

דארלינג.. (מותר לי נכון?! ;-))

להבנתי, לא מדובר על הערכת ביצועים, מדובר על הערכת האנושיות שלי.... :)

ואולי אנחנו צריכים לחזור שוב לסמנטיקה?!

הערכת יכולת ביצועית זה דבר אחד, הערכת ערך אנושי זה משהו אחר. 

אם בביצועים עסקינן, אני יודעת מה אני שווה רק לפי מה שכבר עשיתי.

אין לי שמץ של מושג מה יהיה בעתיד.

אצטרך כל פעם להעריך את הביצועים שלי מחדש.

ואז,

ההערכה העצמית שלי תהיה קשורה לביטחון העצמי שיש לי.

וזה כבר הכרה בערך של עצמי... 

אם אני מכירה בערך עצמי כבן אדם, וכבר הוכחתי לעצמי לא פעם שמשהו הצליח לי,

אני יכולה להניח בסבירות גבוהה שזה יצליח לי בעתיד, כי הניסיון שלי לימד אותי שאני מסוגלת.

ככה נרכש ביטחון עצמי לגבי ה- "unseen"..

אם אינני מכירה בערך עצמי כבן אדם, אז אין לי ביטחון עצמי.

במצב כזה אעריך את עצמי פחות ממה שאני מסוגלת

וכל פעם אופתע מחדש.. (כמו שאמרת),

אבל אז.. ברגע שאכשל, זה יוריד אותי ביגון שאולה, 

כי מראש הרי לא היה לי ביטחון עצמי....

מה זאת אומרת ביגון שאולה?

- מרה שחורה, או הלקאה עצמית למשל...

(לא כדאי לך להיות במחיצת אנשים שמרגישים ככה, זה איום ונורא,

יתרה מכך, אם הם רגילים להתייחס כך לעצמם בינם לבין עצמם,

ברגע שתהייה לך אינטימיות איתם, הם יתנהגו איתך אותו דבר:

כלומר, ברגע שתיכשל הם "יאכלו לך את הראש")

אם הייתי זקוקה להצלחה בביצועים, על מנת להעריך את עצמי כל פעם מחדש,

אז לעולם הייתי רודפת אחרי הצלחות. 

וכל הצלחה שהייתי משיגה לא הייתה משפרת את ההערכה העצמית שלי,

כי הייתי צריכה לחשוש תמיד שמא לא אצליח בעתיד.

חיים כאלו הם חיים איומים.. אתה תמיד במתח..

ההצלחות לא תורמות לביטחון העצמי שלך...

וברגע שיש הצלחה היא נשכחת ומייד נכנסים לכוננות לגבי הביצוע הבא..

אם יש לי ביטחון עצמי במי שאני - אז אין לי בעייה להיכשל,

כי אני יודעת שבסך הכל אני בסדר ולפעמים אני נכשלת,  זה לא פוגם בהערכה העצמית שלי,

העיקר שאני קמה מה"נפילה" ( נחום תקום ) ומנסה לבצע טוב יותר בפעם הבאה.

אדם כזה גם יוכל לקבל כישלון של שותף אינטימי בסלחנות ובהבנה וזה לא יוריד מערכו של השותף,

והשותף האינטימי יוכל לחיות לצידן של בן הזוג בהרגשה יותר טובה.

אז - כמו שאמרתי - לעניות דעתי, הערכת הערך שלי כבן אדם לא קשורה להצלחות האופרטיביות שלי. 

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 10:30:41

 גיליתי על עצמי בזמן האחרון....שאני לא יודע להעריך נכון ומדוייק זמן ביצוע עבודה....

 

נו, אתה בחברה טובה.

בשנת 1882/3 התחילו לבנות מגא-כנסייה באיזו עיירה שכוחת-אל באירופה.

כל עמודי התמיכה , חלקם מתנשאים לגובה של 40 מטרים ואף יותר, עשויים משיש ומעוצבים כגזעי עצים וענפי בד.

אין ולו עמוד אחד שאיננו מאתגר את חוקי הפיזיקה. כולם עקומים.

המשותף לך ולעמודים ,כמובן, אלו העצים. לא ה"עקימות".

עד היום (!) טרם סיימו את המלאכה.

ישו יכול לחכות.

נ.ב.

סגרדה פמיליה ("המשפחה הקדושה", או בקטלאנית: La Sagrada Família)

היא כנסייה הנמצאת בברצלונה.

 

 

 

צטט: .Shlomit 2012-10-07 05:01:43

 

דארלינג.. (מותר לי נכון?! ;-))  אההההה, רק כדי לקרוא כזה ביטוי על הבוקר, היה שווה לי לחיות עד הלום !

להבנתי, לא מדובר על הערכת ביצועים, מדובר על הערכת האנושיות שלי.... :) אבל, אש יוקדת, הזילבר הלאומי שלנו, בתגובה ההמחשית שלו, נתן דווקה דוגמה של הערכה ביצועית, מקצועית, ולא אישית.

ואגלה לך סוד: לדעתי, אחד קשור בטבור לשני.

ואולי אנחנו צריכים לחזור שוב לסמנטיקה?! ליידי , אל תאיימי עלי, אה ?! למה אני אביא חברים , והיזהרי ממרדימון !!!

 

הערכת יכולת ביצועית זה דבר אחד, הערכת ערך אנושי זה משהו אחר.  אור לגוים, ראי דבריי פה מעלה.

 

אם בביצועים עסקינן, אני יודעת מה אני שווה רק לפי מה שכבר עשיתי. קרן אור, את יודעת מה את שווה לפי אזון החוזר של החברה שסובבת אותך.

אין לי שמץ של מושג מה יהיה בעתיד. חץ ללב, זה נכון בכל תחום בחיים, במדע, בפילוסופיה... אפילו בזיונים ובבישול !

אצטרך כל פעם להעריך את הביצועים שלי מחדש.  משוש חיי, אדם סביר עשה זאת תת הכרתית בכל מעשיו.

 

ואז,

ההערכה העצמית שלי תהיה קשורה לביטחון העצמי שיש לי. אושיית האתר, בדרך כלל אין קשר בין הערכה העתמית לבין הביצועים המוכחים.  דברי עם השרים ישראל כ"ץ או עם סטס מסג'ניקוב, ותראי כמה הערכה עצמית יש לאפסים מוחלטים.

וזה כבר הכרה בערך של עצמי... תנ"ך נייד, שוב, הערך לעולם ייקבע כנתון השוואתי.

אם אני מכירה בערך עצמי כבן אדם, וכבר הוכחתי לעצמי לא פעם שמשהו הצליח לי,

אני יכולה להניח בסבירות גבוהה שזה יצליח לי בעתיד, כי הניסיון שלי לימד אותי שאני מסוגלת.

ככה נרכש ביטחון עצמי לגבי ה- "unseen"..

תקוות הדור, אני רואה שזה הולך להיות ארוך, אז אגיב בסוף הדברים המכוננים.

אם אינני מכירה בערך עצמי כבן אדם, אז אין לי ביטחון עצמי.

במצב כזה אעריך את עצמי פחות ממה שאני מסוגלת

וכל פעם אופתע מחדש.. (כמו שאמרת),

אבל אז.. ברגע שאכשל, זה יוריד אותי ביגון שאולה, 

כי מראש הרי לא היה לי ביטחון עצמי....

מה זאת אומרת ביגון שאולה?

- מרה שחורה, או הלקאה עצמית למשל...

 

(לא כדאי לך להיות במחיצת אנשים שמרגישים ככה, זה איום ונורא,

יתרה מכך, אם הם רגילים להתייחס כך לעצמם בינם לבין עצמם,

ברגע שתהייה לך אינטימיות איתם, הם יתנהגו איתך אותו דבר:

כלומר, ברגע שתיכשל הם "יאכלו לך את הראש")

 

אם הייתי זקוקה להצלחה בביצועים, על מנת להעריך את עצמי כל פעם מחדש,

אז לעולם הייתי רודפת אחרי הצלחות. 

וכל הצלחה שהייתי משיגה לא הייתה משפרת את ההערכה העצמית שלי,

כי הייתי צריכה לחשוש תמיד שמא לא אצליח בעתיד.

חיים כאלו הם חיים איומים.. אתה תמיד במתח..

ההצלחות לא תורמות לביטחון העצמי שלך...

וברגע שיש הצלחה היא נשכחת ומייד נכנסים לכוננות לגבי הביצוע הבא..

 

 

 

אם יש לי ביטחון עצמי במי שאני - אז אין לי בעייה להיכשל,

כי אני יודעת שבסך הכל אני בסדר ולפעמים אני נכשלת,  זה לא פוגם בהערכה העצמית שלי,

העיקר שאני קמה מה"נפילה" ( נחום תקום ) ומנסה לבצע טוב יותר בפעם הבאה.

אדם כזה גם יוכל לקבל כישלון של שותף אינטימי בסלחנות ובהבנה וזה לא יוריד מערכו של השותף,

והשותף האינטימי יוכל לחיות לצידן של בן הזוג בהרגשה יותר טובה.

 

אז - כמו שאמרתי - לעניות דעתי, הערכת הערך שלי כבן אדם לא קשורה להצלחות האופרטיביות שלי. 

 

 

ובכן, פתח תקוותנו, שנינו חושבים אותו הדבר, את, מסיבות חכמות שפירטת פה, אני, כי אני סבור שהמוח כה מסובך, עד שעוד שנים רבות לא נבין כלום על התהליכים המשלימים והמנוגדים המנחים אותו.

רק אמש, צפיתי בכתבה המסבירה מורכות ריקודי הדבורים, דרכם הן מעבירות מסרים כולל כיוונים ומרחקים, (שלא לדבר על חושי ההררכיה וההתמצאות שלהן,  והמוח שלהן בקוטר של מילימטר אחד ! 

לסיכום, במשפחתי הקרובה,  מטרת חיי, ראיתי תאומים זהים, שגדלו יחד, שחונכו יחד, ואחד עם ביטחון עצמי מופרז, השני , להיפך.

והעיקר, העיקר,שישו ושמחי בשמחת תורה !!!!

יעקב

עוד לא התחלתי לקרוא את התגובות אבל מוכרח לומר שיש לי בעיה עם עצם ההנחה שמובלעת בשאלה.

 ברגע שאתה שואל על הערכה עצמית אתה מניח שהאדם הוא פחות או יותר סטטי ומהמקום הזה יכול להעריך את עצמו לכאן ולכאן.

אבל אני דווקא חושב שבני אדם מטבעם הם דינמיים ועוברים שינוי כל הזמן וזה כמובן מקשה מאוד לבצע הערכה שכן מה שנכון היום כבר לא יהיה רלוונטי מחר.

מה שעוד מפריע לי הוא שכשמדובר באדם ואישיותו אין כאן ממש נכון ולא נכון ולכן אין כאן נורמה שאפשר לכוון מעליה או מתחתיה.

אם אומר שאני אוהב את עצמי אי אפשר יהיה להגיד שאני אוהב את עצמי יותר ממש שצריך או פחות ממה שצריך בגלל שעצם המושג "לאהוב במידה שצריך" הוא מושג סתמי מופרך וחסר כל משמעות!

שורה תחתונה -

אני באמת לא מצליח למצוא ולו שיטה סיסטמטית אחת שתאפשר לי לענות בצורה עניינית לשאלה ששאלת אבל אם אמצא תובנה אחרת בין שלל התגובות אני מבטיח לחזור...

צטט: אספרסו כפול 2012-10-05 22:30:38

טוב, אני מסכים שהשאלה בעייתית. אז הרי יש קשר גומלין הדוק בין הדברים. הבעיה היא עצם הסטיה וגודלה וממש זניח לאיזה כיוון. [זה אותו הדבר למעשה.]
אבל בכל זאת, כדאי שתקבע לעצמך כלי להערכה. למשל... מבחן התוצאה. [להבדיל מהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו] ואז... אם אתה שומר על מידה סבירה של אוטנטיות יש לך מדד לא רע של הערכה נקיה.
וחוץ מזה... תשאל את אלה שמסביב. הם יודעים.
יש עוד כלים. בהזדמנות.

 =====================================

אתה מוזמן להציע כלים אחרים כי כלים אלה לדעתי אינם יעילים!

ראשית,רוב האנשים אינם מסוגלים בשום אופן להיות אותנטיים כשמדובר בעצמם וזאת הסיבה שמתפרסמים מחקרים מופרכים שמראים שהאזרח הממוצע מצחצח שיניו שלוש פעמים ביום אבל בפועל כל אדם שני שאתה פוגש ברחוב מסריח מהפה

הכלי השני שהצעת "לשאול את הסביבה" בעייתי עוד יותר ולו מהסיבה הפשוטה שרובנו,מה לעשות,לא מצטיינים בלהקיף את עצמנו בשופטי האופי הנבונים שיתנו לנו תמיד את המשוב הנכון.

אני מכיר אנשים שעכשיו יגידו ככה ובעוד חמש דקות יגידו משהו אחר לחלוטין...ויש הרבה אנשים כאלה.

האם אין סביבנו אנשים שכל הנאתם בחיים היא להקטין אותנו???

נכון,כדאי וחכם להתרחק מהם אבל לפעמים הם בתוך המשפחה שלנו,במקומות העבודה...האם אלה האנשים שכדאי לקבל מהם משוב???? אני לא בטוח!

הכי קל להגיד "תשאל את הסביבה" אבל כמו בכל מחקר סטטיסטי מכובד קח בחשבון שאם המדגם שלך אינו מהימן ואינו מייצג תקבל תוצאות מוטות ומעוותות שכל קשר בינם ובין מי שאתה באמת(אם בכלל יש איזו שהיא משמעות למושג הזה) הוא מקרי בלבד!!!

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 10:08:32

 

התווינו יחדיו תיאוריה של קבלת החלטות שבה הטיית האופטימיות היא גורם עיקרי להסתכנות. במודל הרציונאלי והמקובל של הכלכלה, אנשים מסתכנים מפני שהתוחלת לטובתם – הם מוכנים להשלים עם הסתברות לכישלון יקר מפני שההסתברות להצלחה גדולה דייה. אנחנו הצענו רעיון חלופי.

כשמנהלים חוזים כיצד יסתיימו פרויקטים שיש בהם סיכון, הם נופלים קורבן בקלות לכשל התכנון. תחת השפעתו הרעה, הם מקבלים החלטות המתבססות על אופטימיות הזויה במקום על משקול רציונאלי של רווחים, הפסדים והסתברויות. הם מגזימים בהערכת היתרונות וממעיטים בהערכת העלויות. הם רוקחים תרחישי הצלחה ומתעלמים מהפוטנציאל לשגיאות וטעויות בחישוב. כתוצאה מכך, הם נוקטים יוזמות שאין סיכוי סביר להשלימן במסגרת התקציב או מסגרת הזמן או שאין סיכוי סביר שיניבו את התשואות המצופות – או שאפילו אין סיכוי סביר לסיים אותן בכלל.

על פי השקפה זו, לא פעם (אך לא תמיד) אנשים לוקחים על עצמם פרויקט מפני שהם אופטימיים מדי לגבי סיכויי ההצלחה שלו. זהו אחד ההסברים לשאלות מדוע אנשים מגישים תביעות משפטיות, מדוע הם מכריזים מלחמה ומדוע הם פותחים עסקים קטנים.

 =======================

כתוב בצורה מרתקת אך אני חושש שרוב הדברים בעולמנו לא מתנהלים בצורה שאפשר לשים על השולחן ולהתחיל לכמת הסתברויות ומספרים לפי שיוצאים לדרך.

בדרך כלל החיים שלנו מלאים בהרבה לא נודע והרבה מאוד פרמטרים שאין לנו כל מידע עליהם עד שאנחנו מגיעים שוב ושוב למצבים שבהם במקרה הטוב אנחנו יודעים מה המצב שלנו עצמנו ומתוך הכרותנו את עצמנו ומתוך הערכתנו את היכולות שלנו והרצונות שלנו אנחנו מחליטים אם לצאת לדרך או לא.

אתן לך דוגמא אישית פשטנית אבל היא תמחיש את מה שכתבתי כאן!

אני נאבק בבעיות עודף המשקל שלי כמעט מאז שאני זוכר את עצמי וכמו רבים במצבי עברתי כל מיני סוגי דיאטות במשך השנים שכולם במוקדם או במאוחר הסתיימו בכשלון חרוץ!!!

לפני כ-4-5 שנים נבעה בי ההחלטה שהפעם אני יורד במשקל באופן סופי.

ברגע ההחלטה לא היו לי שום נתונים שהיו יכולים לבשר לי שהפעם התוצאה תהיה יותר אפקטיבית מאשר בעבר.

נהפוך הוא,

דווקא הידיעה שבעבר נכשלתי כל כך הרבה פעמים הייתה צריכה לרפות את ידי בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה".

וגם ידעתי שפתרונות פלא אין!

כל מה שצריך זה רצון מאוד חזק ויותר חשוב מזה צריכה להיות אמונה פנימית והערכה כנה עם עצמי שכן...אני אצליח להשיג את התוצאה לה קיויתי.

בדרך הארוכה שעברתי מהרגע שהתחלתי את הדיאטה המשכתי כמובן להיתקל במכשולים,בארוחות שחיתות ושלל פיתויים שהגרוע בהם הוא שבירת השגרה כי ברגע שאתה מנסה לבנות הרגלי אכילה ופתאום מחליף מקום עבודה או משנה שגרת יום זה דורש ממך שוב ושוב לבנות אחרת את התפריט היומי שלך.

בכל זאת תוך שנתיים עם כל המכשולים והפיתויים ורגעים שבהם המשקל שלי פשוט נתקע במקום (רגע מתסכל מאוד) ואפילו עולה מעט בסופו של דבר ירדו 30 קילוגרמים ומה שיותר חשוב מזה נכנסה מודעות אחרת ששינתה אותי פשוטו כמשמעו.

זו אותה מודעות שגרמה לי לקנות משקולות ולהמשיך באימונה הליכה גם במעט החודשים שבהם לא הייתי רשום לחדר כושר וזו אותה מודעות שנדנדה לי כמו קול פנימי נודניק שאומר "עדיין לא סיימת,נרדמת בשמירה...עלית קצת בחזרה...אתה חייב לקחת את עצמך בידיים ולהמשיך" וכך נרשמתי לפני מספר שבועות למועדון כושר חדש ואפילו עשיתי מנוי מראש לשנתיים כי היה לי ברור שזו דרך החיים היחידה שנכונה ובריאה לי!!!

עכשיו שים לב,

זאב שיצא לדרך הזו לפני כמה שנים היה הזאב שנכשל בכל כך הרבה דיאטות בעבר אז מה מבדיל את ההצלחה שלו הפעם מכשלונות העבר???

אני טוען שההבדל נעוץ באמונה בעצמנו ובאמונה הפנימית שהפעם אנחנו נחושים מספיק ולכן נצליח! וזה רק זה ולא שום סיבה אחרת!

בניגוד לחברה מסחרית שיכולה אולי לשבת ולבצע תחשיבי עלויות וסיכונים אנחנו בני האדם כל מה שיש לנו זה מעט ההכרות שלנו עם עצמנו וגם הערכה עצמית לגבי היכולות שלנו והרצון שלנו.

אני טוען שאדם שלא מעריך מספיק,שחושב על עצמו רעות פשוט לא יזום כלום!

הוא תמיד ישב בחיבוק ידיים,יגיד "אני אפס אז בשביל מה לנסות..." ולא יגיע לכלום בחיים.

אדם שמגזים מאוד בהערכה העצמית וממש מציג חזות של "מאוהב בעצמו" עלול לשלם מחיר חברתי מסוים בכך שירתיע אנשים

בעודף הבטחון העצמי שבו אבל מצד שני כוח הרצון שלו בשמיים וכך גם הנחישות ומהמקום הזה הוא לא יוותר לעצמו גם אם יכשל שוב ושוב!

שורה תחתונה - המשפט "תחשוב חיובי" איננו קלישאה בעיני אלא מנוע רב עוצמה לפעולה וגם להשגת תוצאות וגם אם יש סוג של אשליה מאחורי צורת החשיבה הזו עובדתית זו הדרך היחידה להתקדם בחיים.

 זו דעתי!

צטט: חגי אורדן 2012-10-06 10:42:17

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 10:30:41

היי יעקב..מה נצ'מע:)))

אבל אבל זאת לא השאלה

אני שואל ביחס לעצמך לא ביחס להערכות הסובבים אותך

אני אנסה להמחיש ע"י סיפור אישי....וזה גם בא לידי ביטוי במאמר שהביאה pbhba למה פרוייקטים נכשלים

אני חושב שאני לא רע בתחום עיסוקי...יש כאלה שמסכימים איתי בזה(חכמים ונחמדים) ...ויש כאלה שלא(רעים ומעצבנים..וגם וגם.. מכוערים!!)

בכל אופן אני עוסק בזה 26 שנים

לכאורה,זה די הרבה זמן בשביל לרכוש ניסיון מספק להערכות זמן ביצוע של פרוייקט שמסתמך כמעט אך ורק על היכולות שלי....אין כמעט גורמים נוספים שעשויים לשבש את ההערכה

ואתה יודע מה גיליתי על עצמי בזמן האחרון....שאני לא יודע להעריך נכון ומדוייק זמן ביצוע עבודה....ולא מדובר בסטיית תקן של 10%- 20%

מדובר על טעויות  של 200% ולפעמים אפילו הרבה יותר...

 

שמואל

כמו בכל דבר יש את גוף הידע הנכון.

כנראה שלא למדת בצורה מסודרת עקרונות ניהול פרויקטים.

מי שעוסק בניהול פרויקטים, עוסק בהערכות זמן, מודד כמה לקח בפועל וההערכות הבאות שלו מעט יותר מדויקות.

חגי

אתה צודק...לא למדתי את עקרונות ניהול הפרוייקט בצורה מסודרת

מצד שני...אני מלמד את עקרונות ניהול הפרוייקט (בתחומי עסוקי) בצורה מסודרת.

להזכירך....הצורה המסודרת(מוסדות הכשרה/בתי ספר/אקדמיה וכו') נולדו מהשטח..לא להפך.

ההערכה והתכנון והשוואת התכנון לבפועל, מאפשרים את חקירת הפערים בין התכנון לבפועל.

הפערים יכולים לנבוע משני גורמים: תכנון לקוי או ביצוע לקוי.

בשני המקרים חוקרים את הליקויים בתכנון או בביתצוע או בשניהם ומשפרים לפעם הבאה.

 

בשני מקרים אין פערים.

1.תכנון טוב ובצוע טוב.

2.תכנון לקוי וביצוע בהתאם. זהו המצב המסוכם ביותר שאינו נלקח מספיק בחשבון לעיתים קרובות.

זה על רגל אחת.(על רגל אחת..זה לא כל כך יציב)

כל מה שכתבת נכון...אבל שים לב....ל2משפטי מפתח שכתבתי

1."פרוייקט שמסתמך כמעט אך ורק על היכולות שלי....אין כמעט גורמים נוספים שעשויים לשבש את ההערכה"

2. "אתה יודע מה גיליתי על עצמי בזמן האחרון "

הקשר היחיד בין תגובה זו לבין נושא הדיון הוא הנטייה של בן אדם להלקות את עצמו על תוצאות לא טובות הנובעות מהעדר ידיעה,  במקום פשוט להודות בהעדר ידיעה, לחפש את מקור הידע וללמוד ממנו.

 

אתה נשמע מאד נחרץ החלטי ובטוח בנכונות האנליזה שלך  ויכול באמת להיות שהאנליזה שלך לגבי מדוייקת...

אבל יכול להיות שיום יבוא ..וגם אתה תכתוב ליעקב

"אתה יודע מה גיליתי על עצמי בזמן האחרון"

צטט: מורן. 2012-10-06 10:42:09

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 01:36:28

 

מספר הנחות יסוד

אנשים לא אובייקטיווים כלפי עצמם..חוץ מיחידי סגולה

אנשים בזמן אמת ,לא מודעים לכך שהם לא אובייקטיווים כלפי עצמם

כתוצאה מכך ההערכה העצמית של האנשים אינה מדוייקת

 

מה עדיף לחיים?

הערכה עצמית נמוכה ביחס ליכולות?

הערכה עצמית גבוהה ביחס ליכולות?

 

 

---

ואוו שמואל איזה פוסט חופרני פתחת כאן,  והמשפט הזה שככבתי מעניין ...  אבל אתה יודע מה? האנשים שמתרגלים את היוגה למשל , רוב הטיבטים שיש להם  הרבה אורך רוח יש להם הרבה תרגילים לנשימות , כאלו שבאים מהבטן מה שרוב אנשי העולם המודרני  כלל לא יודעים לעשות . הנשימות  האלו הם אלף בית לידיעה להכיר את הגוף שלך , ואת הנפש שלך .. מעניין שאפילו נשימה נכונה אנחנו לא מסוגלים לבצע .

 אה  מה רציתי לכתוב לך ?, אה הנה , הערכה זה בא.. עם בטחון עצמי ללא הבטחון לאן נתקדם? , מי שיש לו בטחון ירוד לא יעריך את עצמו, הוא כשלון לגבי עצמו , אדם כזה אם לא ידחפו אותו ויעזרו לו הוא יחיה בתחושת פיספוס ..  אז נכון איש שבא 'מבית טוב'  לגמרי לא יצטרך את הכלים האלו .. אני מאמינה שהחברה למעשה היא הראי להערכה עצמית .אבל המודעות של עצמך לגביך מתחייבת מתחילה לגלות את עצמך , ולא כל אדם מסוגל .

זהו .

 

זהו?:)

ואני מאמין ש...אם החברה היא ראי להערכה עצמית ...אז זו לא הערכה עצמית