ע"פ ההגדרה של הערכה עצמית,בני האדם לרוב מחולקים לשתי קבוצות: בני אדם בעלי הערכה עצמית גבוהה ובני אדם בעלי הערכה עצמית נמוכה, ונדיר שאדם יהיה בעל הערכה עצמית אובייקטיבית ( כאשר ברמה גבוהה מאוד או נמוכה מאוד של הערכה עצמית מאפיינת לעתים אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית)
ולפי התפיסה בתרבות המודרנית עדיף באופן מובהק להיות אדם בעל הערכה עצמית גבוהה.. מאחר שהם מכירים ומודעים לערכם כבני אדם. והרגשתם החיובית כלפי עצמם אינה תלויה במצבים חיצוניים כמו הסביבה החברתית. .
לעומתם אנשים עם הערכה עצמית נמוכה, יש להם מעט ערך עצמי, אם בכלל,ומאמינים כי ההערך האישי שלהם נמצא ביחס ישיר להישגיהם או ביחס ישיר לפידבקים מהסביבה.(הגדרת הציפיות של האדם מעצמו והערכת הישגיו היא סובייקטיבית)אנשים אלה נוטים להציב לעצמם מטרות לא ראליות. אם הם נכשלים, זה רק מוביל למעגל חדש של האשמה עצמית והרגשת חוסר ערך, ולרוב מנסים נואשות לזכות בהערכתם והכרתם של הסובבים אותם..ואם הם אינם משיגים את ההערכה וההכרה שניסו להשיג ,הם הופכים מרירים ופגועים...
לי יש הסתייגות מחלוקת בני האדם לשתי קבוצות,מאחר שבמציאות אדם יכול לחוות סיטואציות שונות, שבהן הערכה העצמית שלו תעלה או תרד(בדיוק כמו בביטחון עצמי-יש מצבים שאתה בטוח בעצמך ויש שלא )
(רק לציין שהערכה עצמית שאני מדברת עליה אינה קשורה לסביבה החברתית(פידבקים או לא פידבקים) ואני מסכימה עם הטענה שהאדם לא מודע באמת למה שהחברה הסביבתית חושבת עליו, אלא ההערכה עצמית שלו נבנית ממה שהוא חושב שהאחרים חושבים שהוא,ולכן לסביבה אין השפעה עלינו באופן ישיר,אלא היא משפיעה דרך המסננים שלנו.)
ומאחר שהערכה עצמית היא דינמית ויכולה להשתנות בהתאם לנסיבות..ההסתמכות על סקלה השוואתית בין הערכה עצמית גבוהה לבין הנמוכה, והצבת האדם את עצמו כל פעם בסקלה בהתאם להצלחתו או כישלונו, היא מיותרת מוטעת מתסכלת ומובילה לתנודות קיצוניות בהרגשה ובערך של האדם כלפי עצמו,והוא נמצא בשיפוט מתמיד (גם במקרים שלא תלויות באדם עצמו אלא הן נסיבות מציאותיות ואובייקטיביות ).
בנוסף,רוב בני האדם מפריזים בהערכה העצמית שלהם,וזה מוביל בהרבה מהמקרים לדיסונסס קוגניטיבי....
למשל,כאשר יש פער בין הערכה עצמית ראלית – האופן שבו האדם רואה את עצמו בהווה (ולרוב לא אובייקטיבי)
לבין הערכה עצמית אידאלית – האופן שבו האדם היה רוצה לראות את עצמו . מי הוא רוצה להיות .
כשהפער בין הדימוי הראלי לאידאלי הוא גדול האדם חווה דיסונסס קוגניטיבי מה שבקו ישיר גורם לו להערכה העצמית נמוכה .(כלומר האדם מקבל תוצאה הפוכה)..
ולכן אני שוב אומרת שאני אנטי הגדרה שכזו וחלוקה לקבוצות... והכנסת האדם לקטגוריה זו או אחרת.. אלא התמקדות בשיפור עצמי ....להפוך את עצמנו לאנשים טובים יותר, קודם כל בשבילנו, אחר כך אם בכלל בשביל אחרים.
/null/text_64k_1#