צטט: שחורולבן 2012-10-06 08:24:51

שבת שלום ובוקר טוף לכל המאזינים. שמואל דיר, מבינה את הסוגיה אבל לא מצליחה להימנע מלהגיב בשאלות: נתקלת פעם במישהו/י שמעריכים את עצמם בדיוק כפי שהם? אם כן, מי אמר שה"בדיוק " הזה באמת בדיוק נכון? יש איזה כלי שניתן למדוד באמצעותו ואז לדעת אם אכן ההערכה נכונה? ואם כבר העריך עצמו נכון - האם אחרי חודש לא ימצא עצמו במקום אחר בענין? אחרי למשל שנכשל במשהו? ואחרון: מי הם אותם "אחרים" שיכולים לקבוע הערכה נכונה? צוות מומחים? אנאליסטים?

קיצר, מאוד בעייתי בעיני

היי שלום:))...צודקת ..בעייתי...אז אז..שנדבר על סקס?

צטט: בטי בלו 2012-10-06 08:27:20

נדנדה.
הכי טוב.
ככה יישמר האיזון.

ונראה אותך מנסה את זה:

 

יווו....הייתי בטוח שאיך שהוא מגיע למעלה...הוא ישר צולל למטה ..עם הראש לתוך הנדנדה...פחד אלוהים

צטט: Little Angel 2012-10-06 09:14:39

מעריכה את עצמי, בדיוק במידה שצריך.

איך את עושה את זה

ואיך את יודעת שזה במידה שצריך?

אבל אתה יודע, תא בודד, מה אני מבינה בכלל.

פליז..דו טל

צטט: גמבה 2012-10-06 10:26:24

בשביל החיים עדיף להעריך את עצמך קצת יותר ממה שאתה באמת , נגיד אם שואלים אותך מה רמת האנגלית שלך ? אל תכתוב ברמת שפת אם (אלא אם אימך דוברת אנגלית :) כתוב רמה גבוהה מאד. בשביל עצמך עדיף להעריך את עצמך קצת פחות שהשתן לא יעלה לך לראש ותשאיר מקום להיות מופתע :)

זה ישים?...ברמת הכלל?

צטט: or. 2012-10-06 09:59:54

הערכה עצמית תלויה גם בהעזה שלנו לעשות ולנסות דברים .אם חווים רצף של הצלחות . יש סבירות שנבסס ביטחון עצמי חיובי איתן ויציב. אנשים שהחוויה שלהם היא ברובה כישלון , יסתובבו בעולם בהרגשה של לא שווים. נראה לי שזה שוב תלוי רבות בפרשנות הסובייקטיבית שלנו . ישנם כאלו שיקחו את הכישלון וימנפו אותו להזדמנות נוספת, להסקת מסקנות ולצמיחה , ויהיו שהכישלון ישתק אותם ,יצבור אנרגיה שלילית וראיית עולם של מפסידנים. אני מסכימה שאין כאן מדד אובייקטיבי, אבל המדד הכי נכון הוא פשוט לשאול את האדם איך הוא מרגיש. סביר להניח שלכל אחד מאתנו יש מקומות חזקים יותר ומקומות שקשה לנו יותר .מה שחשוב זה המנון וכמה באמת אנחנו מאמינים בעצמינו ומוכנים לקחת סיכונים.

את לא חושבת שמי שמנסה יותר...נכשל יותר?

צטט: נחרצה 2012-10-06 09:41:08

צטט: שמואל זילבר 2012-10-05 23:30:30

 

 

אבל סיגל לא מדובר בציפיות של הסביבה ממך....אלא בציפיות שלך מעצמך

אם הציפיות שלך מעצמך נמוכות ביחס ליכולות שלך...

מה הסבירות שלא תצליח לממשן...לעומת הסבירות במקרה הפוך?

 

"הרעה הגדולה ביותר העלולה לקרות לו לאדם היא, שיתחיל לחשוב רעות אודות עצמו" (גתה)

מאוד אינדיבידואלי וכהוכחה לכך - אין תמימות דעים בתגובות שהועלו.

אצלי בכל אופן, כאשר רמת הציפיות שלי גבוהה מעצמי - יגברו הסיכויים שלי להצליח, כי אני מאתגרת את עצמי, רוצה באופן אישי להתקדם, להשיג את המטרה ומוכנה נפשית להתמודד מול משימות גם אם הן קשות, עד שאצליח.

מה עם המחיר?....אם הוא משתנה בהמשך הדרך?

ואם היית יודעת מלכתחילה שזה המחיר...גם היית מאתגרת את עצמך?

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 12:06:28

צטט: נחרצה 2012-10-06 09:41:08

צטט: שמואל זילבר 2012-10-05 23:30:30

 

 

אבל סיגל לא מדובר בציפיות של הסביבה ממך....אלא בציפיות שלך מעצמך

אם הציפיות שלך מעצמך נמוכות ביחס ליכולות שלך...

מה הסבירות שלא תצליח לממשן...לעומת הסבירות במקרה הפוך?

 

"הרעה הגדולה ביותר העלולה לקרות לו לאדם היא, שיתחיל לחשוב רעות אודות עצמו" (גתה)

מאוד אינדיבידואלי וכהוכחה לכך - אין תמימות דעים בתגובות שהועלו.

אצלי בכל אופן, כאשר רמת הציפיות שלי גבוהה מעצמי - יגברו הסיכויים שלי להצליח, כי אני מאתגרת את עצמי, רוצה באופן אישי להתקדם, להשיג את המטרה ומוכנה נפשית להתמודד מול משימות גם אם הן קשות, עד שאצליח.

מה עם המחיר?....אם הוא משתנה בהמשך הדרך?

ואם היית יודעת מלכתחילה שזה המחיר...גם היית מאתגרת את עצמך?

יווו שמואל

יום שבת בבוקר עוד לא אכלתי ג'חנון

ואתה מה זה חופררררררר

לגבי המחיר שאתה מדבר עליו

בדר"כ אנחנו עושים הערכה + לוקחים בחשבון עוד כמה אחוזים טובים (ככה שיהיה)

לגבי הידיעה מלכתחילה על המחיר

אין כזה דבר ולא יהיה

למה???

כי אף אחד לא יודע לנבא את העתיד

יותר מזה

גם כל מה שיקרה בדרך להשגת המטרה יכול להתרחש בכלל בצורה שונה ממה שתכננת.

אז בשורה התחתונה, אם אתה שאל אותי

הכל שאלה של איזה טיפוס אתה

אחד שיגיד לעצמו זה מה יש ואני לא מנסה אפילו

או אחד שכן ינסה (לא התאבדות שיעית  אלא מתוך מחשבה) ויגיד... מקסימום נכשלתי

יאללה

איפה אוכלים???????

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 12:01:19

צטט: גמבה 2012-10-06 10:26:24

בשביל החיים עדיף להעריך את עצמך קצת יותר ממה שאתה באמת , נגיד אם שואלים אותך מה רמת האנגלית שלך ? אל תכתוב ברמת שפת אם (אלא אם אימך דוברת אנגלית :) כתוב רמה גבוהה מאד. בשביל עצמך עדיף להעריך את עצמך קצת פחות שהשתן לא יעלה לך לראש ותשאיר מקום להיות מופתע :)

 

זה ישים?...ברמת הכלל?

 

למי שבוחר/יכול  להסתכל על זה באופן הבא:

הרי אתה לא חושב שאמרתי לעצמי אסתר!

בכל אופן הרעיון הוא שצמיחה מתרחשת במרווח שבין  לשדר סוג של ודאות ובטחון שאתה יודע מה אתה עושה לבין זה שאתה לא יודע מהחיים שלך  ..

 ובאופן מקסים ובלתי ידוע לי כיצד זה קורה אתה מוצא את עצמך שם כי שם מיקמת את עצמך וגם החברה ממקמת אותך ... לצורך העיניין המומחה מס' אחד בארץ להבראת עצים ....אולי כרגע אתה לא אבל אני בטוחה שתעשה כל מאמץ להיות כזה :)

ולא יודעת ....בעצם כן נזכרתי בסרט הנפלא ל"סניור באהבה"

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 12:06:28

צטט: נחרצה 2012-10-06 09:41:08

צטט: שמואל זילבר 2012-10-05 23:30:30

 

אבל סיגל לא מדובר בציפיות של הסביבה ממך....אלא בציפיות שלך מעצמך

אם הציפיות שלך מעצמך נמוכות ביחס ליכולות שלך...

מה הסבירות שלא תצליח לממשן...לעומת הסבירות במקרה הפוך?

 

"הרעה הגדולה ביותר העלולה לקרות לו לאדם היא, שיתחיל לחשוב רעות אודות עצמו" (גתה)

מאוד אינדיבידואלי וכהוכחה לכך - אין תמימות דעים בתגובות שהועלו.

אצלי בכל אופן, כאשר רמת הציפיות שלי גבוהה מעצמי - יגברו הסיכויים שלי להצליח, כי אני מאתגרת את עצמי, רוצה באופן אישי להתקדם, להשיג את המטרה ומוכנה נפשית להתמודד מול משימות גם אם הן קשות, עד שאצליח.

מה עם המחיר?....אם הוא משתנה בהמשך הדרך?

ואם היית יודעת מלכתחילה שזה המחיר...גם היית מאתגרת את עצמך?

 

חשוב לי להעז ולנסות, ולא להשאר באיזור הנוחות שלי.

חייבים לעזוב את החוף ולטבול במי הים, אחרת נשאר תקועים לעד מבלי להתפתח.

מה גם שאיני חושבת שניתן לדעת מראש מהו המחיר.

יחד עם זאת, אילו ידענו מבעוד מועד מהו המחיר של כל תהליך, ספק רב אם היינו נכנסים לשם...

היינו נמנעים מלעשות את אותם הדברים, ולו רק כדי להמנע מכישלון.

אז לאפשר לפחד להניע אותנו???

מודה "בחטאי הגדול" - טעיתי ולא פעם בגלל בחירות שגויות, ובסתר לבי ידעתי כי בסופן

לא מחכה לי הצלחה של ממש, ועד היום מכה על חטא בגינן ומשלמת על הטעויות,

אבל מוצאת שעל אף הכישלון היו שם בתהליך גם סיבות  ותוצאות מספיק טובות.

שמואל, חושבת שתעוזה, הערכה עצמית, בטחון, דימוי עצמי - כל אלו מאוד אינדיבידואליים.

אומנם לא ממש קשור דווקא להערכה עצמית, אבל לא בכדי יש אנשים אוהבי סיכון שמעזים להשקיע במניות, וכאלו שיעדיפו את המסלול הבטוח של הפק"מ על אף התשואה הנמוכה אבל המובטחת.

צטט: שמואל זילבר 2012-10-06 10:47:45

זמירה

אני קורא את התגובות למאמר...

הנה תגובה אחת

ניר 30 בספטמבר 2012 בשעה 22:31

לכל אלו שמבקרים את המאמר בטענה שחשיבה רציונלית מעכבת יזמות: רוב הפרוייקטים שמצליחים מצליחים לא בזכות התעלמות מהערכות חיצוניות לגבי סיכויי ההצלחה אלא דווקא בזכות התייחסות ריאלית להערכות אלו ונקיטת צעדים ותכנון מראש שיגבירו את סיכויי ההצלחה. הבעיה היא שמעט הפרוייקטים שמצליחים כנגד כל הסיכויים ולמרות תכנון לקוי הם בדיוק אלו שמושכים תשומת לב ויוצרים רושם שזאת הדרך להצלחה. כולם מכירים מישהו שמילא לוטו והתעשר אבל האם ניתן להסיק מכך שמילוי לוטו היא תוכנית רציונלית להתעשרות? כולם מכירים את הסטארטאפיסט שבנה אתר בבית ועשה ממנו מליונים אבל לא את עשרת האלפים האחרים שניסו ונכשלו. מבט קר וריאלי בסיכויי ההצלחה לא מדכא יזמות אלא מעודד יזמות נכונה יותר, כזאת שמצליחה לא בזכות צירוף מקרים או מזל אלא בזכות תכנון והכנה מראש לקראת בעיות אפשריות.

אם נאמץ לצורך הדיון את הטענה [שלא בדקתי אך קראתי במקום אחר על אומת הסטארט אפ] שרק אחד משלש מאות מיזמי סטארט אפ כאלה אכן מצליח - אז בראיה של סטטיסטיקה כללית כמו שמציע עתה כהנמן בבגרותו - כולם צריכים לעצור ולא לעסוק בזה יותר. 

אפשר להניח ששיטת ההליכה על בטוח תייבש עוד כמה וכמה פרוייקטים מסוגים שההצלחה לא מובטחת בהם.

האם זה בהכרח יתרון?

אני בספק.

סביר להניח שאילו הפרויקט של משרד החינוך שכהנמן השתתף בו היה מוקם לפי יסודות יותר מאורגנים מלכתחילה - ולא כסרח עודף לשאר הפעילויות של הצוות המכונן המחונן - הוא לא היה נמשך כל כך הרבה זמן, כמו שהעירו שם כמה המגיבים המשכילים בתחום..

מצד שני- לצפות שמשרד החינוך אכן יאמץ פרויקט [וספר שנכתב במסגרתו] שמקדם בבתי הספר חשיבה שקולה ורציונלית יותר- הרי מצריך אמונה תמימה ומתעלמת מהמציאות.

הרי הצלחתו של פרויקט כזה - אילו הוגשם בהצלחה - היתה מהווה מהפכה חברתית ממדרגה ראשונה, ומקטינה או מבטלת את כוחה של הכת השלטת ופקידיה לרדות בנתיניהם.

למה שהם יכניסו לעצמם גול עצמי כזה?

אז ככה. מעדני הקציצות שלי הם הטובים בעולם (נכון שמואל?). אפילו בהמוזי אומר, וגם כשאני לא מחזיקה לו את היד ככה מאחורה או דורכת עליו ברגלי הגדולה ב"טעות". אני הנדיבה ביותר בישראל, גם כשאני דואגת שבהמוזי ואני נתנה אהבים 3 דקות שלמות(!) בלי מזגן (יקר!) ושיתרחץ כבר בבית שלו אחרי זה, וידיעותי המפליגות הן... מפליגות.