שי אגסי ,שטף אותנו בלוקשים. קשרי  הון שלטון יכולים להזיק לעיתים לטכנולוגיות חדשות.

זה אולי הפרק החשוב בסאגה של בטר-פלייס. שי אגסי הופרש מהחברה שהוא ייסד. זה קרה אחרי שהחברה מוססה שש מאות מיליוני דולרים.

אבל אני כתבתי כבר בחודש יולי  שהמודל העסקי של אגסי קרס. ובמאי 2008 כתבתי על "שי אגסי קיבל מדינה", על  הקשר הון שלטון שאמור להרוס את חזון המכונית החשמלית ושנתן לבטר פליס עדיפות  בעמדות הטעינה וגרם לה לנסות למכור חשמל במקום למכור מכוניות לפי צרכי הלקוח. ובינואר 2008 כתבתי ששי אגסי מגייס את את הפטריוטיזים המזוייף והפחדים ההיסטריים של האזרח וההנהגה הישראלית מפני אמברגו נפט במאמר "שי אגסי ,מכונית חשמלית או  במלחמה במפרץ" . ובנובמבר 2007 הפרכתי את היומרה של שי אגסי לפתור את בעיות זיהום האויר ואיכות הסביבה בישראל באמצעות המכונית החשמלית .

בינואר 2010 ניתחתי את בעיות התחבורה במדינת ישראל ואיך המכונית של בטר פליס מזיקה לפתרונות תחבורה ציבוריים ומעודדת את הליסינג הבלתי מוגבל. וכך כתבתי : אז למה ממשלת ישראל וראשי ערים מתלהבים כל כך מהמכונית החשמלית כפי שמתאר אותה שי אגסי? כי כנראה יותר נוח להסתופף בצל טיקונים ובעלי חזון, מאשר לפתור באופן יסודי את בעיות התחבורה הציבורית במדינת ישראל. עדיף כנראה צל טיקונים מחוכמתו של יהודי זקן וחכם בשם לרנר שבטעות הגיע לברזיל במקום למדינת היהודים ושם נתנו לו ליישם את חכמת התחבורה הציבורים במקום את חכמת המנהיגים השוטים.

יצא לי לנסוע חצי יום עם המכונית של בטר פליס . בעל הרכב רואה חשבון בדימוס , שהילדים כבר מזמן יצאו מהבית . הוא מסתפק בתא מטען קטן , יש לו זמן להוסיף זמן נסיעה במעבר דרך תחנות טעינה ובהעדר מכוניות דומות על הכביש, והוא מרוצה מזה שהוא תמיד לבד בתחנת ההחלפה. איתרע מזלנו ובזמו הנסיעה המשותפת היתה מכונית נוספת לפנינו , במקרה הזה הביצוע היה מופתי, אבל ההחלפה לקחה 12 דקות במקום 6 . בתחנה לא היתה בטריה מלאה וללקוח הוצע רכב חלופי , איזה חברה יכולה לעמוד בכאלה הוצאות?

המכונית יפהפיה ומאובזרת אבל לא כל אחד צריך את זה , הוא הודה בפני כי אם היה עובד וצריך לתקתק לוחות זמנים, הרי שזה לא האוטו בשבילו ושכמות התכנונים שהוא צריך לעשות לפני כל נסיעה היא עצומה ומעצבנת את המשפחה וכנראה לא כל אחד מסתגל לכך.

החשמלית של בטר-פליס. מסובסדת על ידי המדינה , יקרה מפורד פוקוס בתפעול ותא מטען של מיני  במחירי חשמל מקסי .

אז אנחנו חוזרים לריבוע הראשון. בטכנולוגיה הקיימת מכונית חשמלית צריכה להיות מבוססת על:

1. טעינה ביתית ובכל מקום. יצרן הרכב ימכור רכב ולא חשמל.

2. תא המטען הקטן מייעד אותה בעיקר כמכונית שניה לטווחים קצרים . מכונית קטנה המתאימה לאזורים עירוניים ולחניה קלה.

3. מגבלות הבטריה מייעדות אותה כאוטו עירוני לטווחים קצרים בעיקר לילדים במשפחה, פנסיונרים או בן הזוג הבודד שלוקח את האוטו לסידורים.

4. המודל של הבטריה הסלולרית קרס עוד לפני שאגסי הושיב את המכונית הראשונה על הכביש. אז למה לעודד את הצרכן לנסוע מקסימום מרחק כשזה מנוגד לאינטרסים שלו, של המדינה , פוגע באיכות הסביבה , מצופף את הערים ומאיט את התנועה.

לפני כמה חודשים  התבשרנו שהתשלום לממוצע השנתי של 15000 ק"מ בבטר-פליס יגיע ל  9750 שקלים לפי 65 אגורות לק"מ וגם זה רק אם נתחייב לשלם לפחות עבור 1000 ק"מ בחודש שזה 12000 ק"מ בשנה וזה רחוק ממה ששי אגסי סיפר לנו בהתחלה . וכך כותב שי אגסי בבלוג שלו, בנובמבר 2007 ואני מצטט:

car goes for 15,000 km - requiring on the average 150 wH per km - making the required energy 2,500 kWh per year [that's half the amount mentioned in the article] - which costs roughly 1,000 shekels per year (that's about $250 for you gys without Shekel calculators handy). 

שי אגסי ,שטף אותנו בלוקשים  ,קשרי  הון שלטון יכולים להזיק  לטכנולוגיות חדשות

שי אגסי מכר לוקשים למנהיגי המדינה ולבעלי המניות של בטר פליס , למזלנו המדינה טרם נפגעה אבל איבדה זמן יקר בניסיון לרצות את החברה לישראל, במקום לתת פתרונות רציניים לתחבורה הציבורית ,לאיכות הסביבה ולמכוניות החשמליות שיבואו בעתיד. הניסיון של אגסי לא היה לשווא , הוא ילמד אותנו עוד פרק בהתנהלות הון שלטון ומכירת לוקשים.

קשרי  הון שלטון יכולים להזיק לעיתים  לטכנולוגיות חדשות ולא להועיל, כי בטכנולוגיה חדשה יש משקל מכריע "לחכמת ההמונים" , כפי שנראה עד עתה מסיפורי אגסי ובטר פלייס.