צטט: .יעקב 2012-10-09 15:31:09
אורלי,
לרוב, התנהלות אדם היא תוצאת חינוכו והשפעת אירועים על חיו.
באירופה, היו יהודים מאוד אופטימיים בשנות ה 30. יכלו להגר לאמריקה, קנדה או ישראל.
אבל לא, כי ראו "טוב", כדברי תהילים.
היום, רובם ברשימות הקדושות של "יד ושם".
ב 73, עד שבת בבוקר, היו גנרלים אופטימיים.
אין סוף לדוגמאות שאופטימיות מתפוצצת לנו בפרצוף, בחיי עם ובחיי פרט.
פסימיות היא תכונה משתקת. אופטימיות גם.
כי מול בעיה, הפסימי יחליט שמה שלא יעשה, הבעיה גדולה עליו.
האופטימי לא מזהה את הבעיה, או סבור שהיא תיעלם מאליה.
הדרך הנכונה, לדעתי, היא להיות ראליסטי, לראות את המציאות כפי שהיא, עד כמה שאפשר.
עמדה זו מאפשרת לזהות סכנות, להיערך מולן ולהגיב בזמן.
יעקב
יעקב יקירי,
העובדה היא שאתה יכול לראות שני אנשים שונים שיעברו את אותן החוויות ועם זאת כל אחד מהם יגיב אחרת אומרת שבני אדם הם לא מקשה אחת, ולכן אי אפשר ולא נכון לקטלג אותם לפי סיבה ותוצאה , ואישיות בסיסית מורכבת מהרבה יותר מאשר גורמים חינוכיים או סביבתיים.
SORRY אני לא רואה את החיים כשדה קרב למרות שעברתי חוויות מאוד לא סימפטיות "בלשון המעטה", אני בהחלט רואה את הטוב והיפה שבהם (ראה תגובתי לסיגלית) , ואני ריאלית לחלוטין כי אני מודעת לכך שיכולים להיות תרחישים ומצבים קשים כמו שעברתי, אבל גם יודעת שאפשר לצאת מהם מחוזקים ומחושלים.
/null/text_64k_1#