צטט: sarite1 2012-10-09 16:01:21

יעקב,

יש הבדל בין אופטימי לשוגה באשליות.

להיות אופטימי לא אומר שלא מעריכים את הסכנה

 אלא שיש גישה אופטימית לגבי הפתרון שלה.

סבי ז"ל,

היה מאוד פסימי לגבי הגרמנים בכיבוש של פולין על ידי רוסיה וגרמניה ב39.

בגלל זה הוא לקח את את משפחתו ועבר לצד הרוסי

הוא עבר תלאות רבות ,שכללו רעב,עבודת פרך ,מאסרוכד'.

עם זאת הוא תמיד היה אופטימי לגבי זה שהם יינצלו.

מה שעזר לו לעמוד בכל  הסבל

שרית, אני בדעתך:-)

צטט: מינואט 2012-10-09 16:52:01

חשוב לזכור שאנשים שליליים מציגים עמדות שליליות לכל אדם שהם פוגשים. גם אם הם פונים אליכם באופן אישי ומשתמשים בנקודות התורפה שלכם, אל תשכחו שהם מנסים לקבל חיזוק מהסביבה לתחושת האין אונים שהם חשים, ולהרגיש שזוהי בעיה כללית ושלא רק הם מתמודדים איתה, כי יחד "הייאוש נעשה יותר נוח".

 

 כשאדם פסימי אומר לכם שאין מה לעשות ומראה לכם כיצד כל מעשה שעשה לא הוביל לפיתרון המיוחל, הראו לו נקודות מבט נוספות שעליהן עדיין לא חשב. אין הכוונה להטפה או חשיבה חיובית אלא לפיתרון ממשי לבעיה הספציפית אותה הציג. פיתרון זה ישמוט את הקרקע מטיעוניו שאין מה לעשות, וייאלץ אותו לפחות לנסות ליישם את ההצעות שלכם.

 

אין ספק ששליליות ותסכול הן תכונות מדבקות, אך גם אופטימיות היא תכונה מדבקת. אחרי מפגש עם אדם שלילי נסו להמשיך את היום במפגשים עם אנשים חיוביים.

 

 

תעריכו את הדברים החיוביים בחייכם וקבלו את העובדה שאין לכם השפעה על כל מה שקורה סביבכם ושפחדים מכל סוג, הם עדיין טבעיים. החיים מורכבים מעליות ומורדות, ומה שמבדיל בין אדם אופטימי לפסימי בסופו של יום, זו נקודת המבט על המתרחש.

 

(הציטוט מ-YNET מדור יחסים)

 

אז מי אתם?

 

האם אתם אנשים פסימיים או אופטימיים?

 

לאלו טיפוסים אתם נוטים להתחבר ומדוע?

 

האם הבחירות שלנו משתנות לפי תקופות?

אורלי , כשאני רוצה ללמוד על עצמי אני הולכת לאוניברסיטה ולא לעיתון או לכתבה  באיטרנט .

אבל כיון שכבר למדתי קצת אני יכולה להגיד לך

שאת קצת מתארת אנשים דיכאוניים  .

ראייה פסימית יכולה להיות גם לאנשים מאד אופטימיים .

הם יתחילו את המשפט " הפעם אני מצטער אבל אני לא חושב שהוא יצא מזה אבל בואו נהיה אופטימיים "

אני רואה הרבה עצב סביבי ואני אדם שמח .

אני נוטה להתחבר לאנשים חכמים שמבינים מאיפה באו ומה הכיוון .

אני לא אוהבת מסיכות ואני לא סובלת אופטימיים - באמת

 -  כי אני לא אוהבב שמטטאים לי את מה שיש מתחת לשטיח  ובמיוחד את אלה שאומרים " יהיה בסדר"  .

כשהרופא פעם אמר לי "אבל בואי נהיה אופטימיים"  הייתי בטוחה שהוא מדבר על מוות -

כשהבנתי שהוא סתם דביל

אמרתי לו : " פעם הבאה תן לי א הנתונים ותן לי להחליט אם לצחוק או לבכות ".

במילים אחרות

אני מעדיפה להעביר את הימים שלי בשימחה .

הרבה אנשים מחפשים את קירבתי ולא אנפנף אותם גם אם הם פסימיים והם לא משפיעים עלי כהו זה,

 פטליסטים מצחיקים אותי  או משעמים אותי .

אבל את אלה שיכולים ביחד איתי למלא  והתמלא אוויר בהבנה שאנחנו בדרך החוצה

אלה החברים הכי טובים שלי

 איתם אני בוכה וצוחקת ורבה ואוהבת ולפעמים בא לי להרוג אותם

  בלי טיפת רוע  .

צטט: sem. 2012-10-09 17:28:47

צטט: מינואט 2012-10-09 16:52:01

 אורלי , כשאני רוצה ללמוד על עצמי אני הולכת לאוניברסיטה ולא לעיתון או לכתבה  באיטרנט .

אבל כיון שכבר למדתי קצת אני יכולה להגיד לך

שאת קצת מתארת אנשים דיכאוניים  .

ראייה פסימית יכולה להיות גם לאנשים מאד אופטימיים .

הם יתחילו את המשפט " הפעם אני מצטער אבל אני לא חושב שהוא יצא מזה אבל בואו נהיה אופטימיים "

אני רואה הרבה עצב סביבי ואני אדם שמח .

אני נוטה להתחבר לאנשים חכמים שמבינים מאיפה באו ומה הכיוון .

אני לא אוהבת מסיכות ואני לא סובלת אופטימיים - באמת

 -  כי אני לא אוהבב שמטטאים לי את מה שיש מתחת לשטיח .

כשהרופא פעם אמר לי "אבל בואי נהיה אופטימיים"  הייתי בטוחה שהוא מדבר על מוות -

כשהבנתי שהוא סתם דביל

אמרתי לו : " פעם הבאה תן לי א הנתונים ותן לי להחליט אם לצחוק או לבכות ".

במילים אחרות

אני מעדיפה להעביר את הימים שלי בשימחה .

הרבה אנשים מחפשים את קירבתי ולא אנפנף אותם גם אם הם פסימיים והם לא משפיעים עלי כהו זה,

 פטליסטים מצחיקים אותי  או משעמים אותי .

אבל את אלה שיכולים לתת לי אוויר  שמח  מלא צחוק של הבנה שאנחנו בדרך החוצה

אלה החברים הכי טובים שלי

 איתם אני בוכה וצוחקת ורבה ואוהבת ולפעמים בא לי להרוג אותם

  בלי טיפת רשע  .

  

 

סמדר,

שוב אני רואה כאן את הבלבול בין אופטימי "קוסמי" שהם אנשים לא ריאליים ומנותקים מהמציאות, לבין אנשים אופטימיים המודעים לתרחישים לא חיוביים שישנם בכל ארוע אבל לא רואי שחורות אלא מחפשים פתרונות שיהיו גם ריאליים אבל גם מחוברים למציאות מבלי לצבוע אותה בגווני שחור שעושים לי שחור בנשמה (תודה אבל  אני מוותרת על התענוג)

צטט: מינואט 2012-10-09 17:39:32

צטט: sem. 2012-10-09 17:28:47

צטט: מינואט 2012-10-09 16:52:01

 אורלי , כשאני רוצה ללמוד על עצמי אני הולכת לאוניברסיטה ולא לעיתון או לכתבה  באיטרנט .

אבל כיון שכבר למדתי קצת אני יכולה להגיד לך

שאת קצת מתארת אנשים דיכאוניים  .

ראייה פסימית יכולה להיות גם לאנשים מאד אופטימיים .

הם יתחילו את המשפט " הפעם אני מצטער אבל אני לא חושב שהוא יצא מזה אבל בואו נהיה אופטימיים "

אני רואה הרבה עצב סביבי ואני אדם שמח .

אני נוטה להתחבר לאנשים חכמים שמבינים מאיפה באו ומה הכיוון .

אני לא אוהבת מסיכות ואני לא סובלת אופטימיים - באמת

 -  כי אני לא אוהבב שמטטאים לי את מה שיש מתחת לשטיח .

כשהרופא פעם אמר לי "אבל בואי נהיה אופטימיים"  הייתי בטוחה שהוא מדבר על מוות -

כשהבנתי שהוא סתם דביל

אמרתי לו : " פעם הבאה תן לי א הנתונים ותן לי להחליט אם לצחוק או לבכות ".

במילים אחרות

אני מעדיפה להעביר את הימים שלי בשימחה .

הרבה אנשים מחפשים את קירבתי ולא אנפנף אותם גם אם הם פסימיים והם לא משפיעים עלי כהו זה,

 פטליסטים מצחיקים אותי  או משעמים אותי .

אבל את אלה שיכולים לתת לי אוויר  שמח  מלא צחוק של הבנה שאנחנו בדרך החוצה

אלה החברים הכי טובים שלי

 איתם אני בוכה וצוחקת ורבה ואוהבת ולפעמים בא לי להרוג אותם

  בלי טיפת רשע  .

  

 

סמדר,

שוב אני רואה כאן את הבלבול בין אופטימי "קוסמי" שהם אנשים לא ריאליים ומנותקים מהמציאות, לבין אנשים אופטימיים המודעים לתרחישים לא חיוביים שישנם בכל ארוע אבל לא רואי שחורות אלא מחפשים פתרונות שיהיו גם ריאליים אבל גם מחוברים למציאות מבלי לצבוע אותה בגווני שחור שעושים לי שחור בנשמה (תודה אבל  אני מוותרת על התענוג)

אבל אורלי, אנשים דומים מתחברים אלה לאלה

 - אנשים רואי שחורות במהותם

- מה יש  לנו לעשות איתם ,  אהה ? :)) 

צטט: sem. 2012-10-09 17:49:46

צטט: מינואט 2012-10-09 17:39:32

צטט: sem. 2012-10-09 17:28:47

צטט: מינואט 2012-10-09 16:52:01

 אורלי , כשאני רוצה ללמוד על עצמי אני הולכת לאוניברסיטה ולא לעיתון או לכתבה  באיטרנט .

אבל כיון שכבר למדתי קצת אני יכולה להגיד לך

שאת קצת מתארת אנשים דיכאוניים  .

ראייה פסימית יכולה להיות גם לאנשים מאד אופטימיים .

הם יתחילו את המשפט " הפעם אני מצטער אבל אני לא חושב שהוא יצא מזה אבל בואו נהיה אופטימיים "

אני רואה הרבה עצב סביבי ואני אדם שמח .

אני נוטה להתחבר לאנשים חכמים שמבינים מאיפה באו ומה הכיוון .

אני לא אוהבת מסיכות ואני לא סובלת אופטימיים - באמת

 -  כי אני לא אוהבב שמטטאים לי את מה שיש מתחת לשטיח .

כשהרופא פעם אמר לי "אבל בואי נהיה אופטימיים"  הייתי בטוחה שהוא מדבר על מוות -

כשהבנתי שהוא סתם דביל

אמרתי לו : " פעם הבאה תן לי א הנתונים ותן לי להחליט אם לצחוק או לבכות ".

במילים אחרות

אני מעדיפה להעביר את הימים שלי בשימחה .

הרבה אנשים מחפשים את קירבתי ולא אנפנף אותם גם אם הם פסימיים והם לא משפיעים עלי כהו זה,

 פטליסטים מצחיקים אותי  או משעמים אותי .

אבל את אלה שיכולים לתת לי אוויר  שמח  מלא צחוק של הבנה שאנחנו בדרך החוצה

אלה החברים הכי טובים שלי

 איתם אני בוכה וצוחקת ורבה ואוהבת ולפעמים בא לי להרוג אותם

  בלי טיפת רשע  .

  

 

סמדר,

שוב אני רואה כאן את הבלבול בין אופטימי "קוסמי" שהם אנשים לא ריאליים ומנותקים מהמציאות, לבין אנשים אופטימיים המודעים לתרחישים לא חיוביים שישנם בכל ארוע אבל לא רואי שחורות אלא מחפשים פתרונות שיהיו גם ריאליים אבל גם מחוברים למציאות מבלי לצבוע אותה בגווני שחור שעושים לי שחור בנשמה (תודה אבל  אני מוותרת על התענוג)

 

אבל אורלי , אנשים דומים מתחברים אלה לאלה - אנשים רואי שחורות במהותם - מה יש  לנו לעשות איתם ,אהה ? :))

בזה אני מסכימה איתך לגמרי, אנשים נמשכים זה לזה מתוך דימיון והזדהות ואנשים פסימיים קיימים בכל חברה, יותר מזה אומר לך שבשלבים שונים של החיים שלי אפילו נמשכתי לאנשים פסימיים , לפעמים כשהייתי במקום רע ומתוך הזדהות ולפעמים מתוך הצורך שלי לעודד ולהעניק להם אופטימיות אבל בסופו של דבר לאורך זמן כשהבנתי שבמקום שאני אמשוך אותם הם הצליחו להוריד את האנרגיות שלי למקום לא טוב, (זוללי אנרגיה) העדפתי להניח לחברות להשאר ברמה שטחית ופחות עמוקה ובחרתי להעמיק את החברויות עם אנשים שהעצימו את הטוב שבחיי.

צטט: מינואט 2012-10-09 15:45:10

 

יעקב יקירי,

העובדה היא שאתה יכול לראות שני אנשים שונים שיעברו את אותן החוויות ועם זאת כל אחד מהם יגיב אחרת אומרת שבני אדם הם לא מקשה אחת, ולכן אי אפשר ולא נכון לקטלג אותם לפי סיבה ותוצאה , ואישיות בסיסית מורכבת מהרבה יותר מאשר גורמים חינוכיים או סביבתיים.

...נכון אורלי. ולמרות זאת, את מקטלגת אותם בשתי קטגוריות ברורות "פסימים" ו"אופטימיים", ואני, לאורך כל הדיונים, טוען שבכל הקשור למוח האדם, קיימות קטגוריות כמספר בני אדם.

SORRY אני לא רואה את החיים כשדה קרב למרות שעברתי חוויות מאוד לא סימפטיות "בלשון המעטה", אני בהחלט רואה את הטוב והיפה שבהם (ראה תגובתי לסיגלית) , ואני ריאלית לחלוטין כי אני מודעת לכך שיכולים להיות תרחישים ומצבים קשים כמו שעברתי, אבל גם יודעת שאפשר לצאת מהם מחוזקים ומחושלים.

הדיון הוא על ראיה אופטימית, רצוי או לא.

איני רואה את החיים כמלחמה, למרות שעברתי מעשית שתי מלחמות, ולא מלחמות מילים.

אתן לך דוגמה לכוונתי, להמחשה.

יש לי ילדה בת 11 וחצי. ילדה, אבל כבר עם גוף של נערה. עברה מטר וחצי מזמן...

כל ערב, הוא מוציאה את הכלב הנקניקי הסיני שלה בשעה 9.

האופטימי יגיד לי  "מה אתה דואג, תן לה. אל תראה כל הזמן שחורות...".

אישית, בראייה ראליסטית, אני מעדיף לצייד אותה בקרוב בספריי פלפל, הנקרא גז מדמיע.

נכון שזו ריאה קצת פסימיסטית של החיים ? אבל מה האלטרנטיבה ? לחשוף אותה לאונס אפשרי, חלילה ?

אז תבואי ותגידי "אתה הוזה , חביבי, עם הדאגות שלך..."

ובכן, יש לי גם ילדה גדולה. בת 33.

כשהיית בת 18, בקד"צ, הלכה ברגל, בירושלים, בין המטה הארצי להדסה הר הצופים.

300 מטר צפונית מהמטה, בשעה 7 בערב, ערבי תקף אותה.  עד היום לא ברור אם חפץ לאנוס אותה, או גרוע מזה.

לולא, בראייתי הראליסטית, לימדתי אותה להתגונן, כל שבוע, משך שנים, סביר שהיא הייתה גומרת את אותו הערב בבית החולים, ולא הוא, כפי שקרה במציאות.

אנחנו לא במלחמה ? נכון. לכן בדבריי לא השתמשתי במילה מלחמה, אלא סכנות.

זה שהאופטימיסט אינו מבחין בהן אינו גורם להן להיעלם.

לצערי.

אז בטח שטוב ונעים לראות ורוד, עולם טוב ויפה.... אבל לעתים, רצוי לנחות.

יעקב

 

צטט: מינואט 2012-10-09 17:57:53

צטט: sem. 2012-10-09 17:49:46

צטט: מינואט 2012-10-09 17:39:32

צטט: sem. 2012-10-09 17:28:47

צטט: מינואט 2012-10-09 16:52:01

 אורלי , כשאני רוצה ללמוד על עצמי אני הולכת לאוניברסיטה ולא לעיתון או לכתבה  באיטרנט .

אבל כיון שכבר למדתי קצת אני יכולה להגיד לך

שאת קצת מתארת אנשים דיכאוניים  .

ראייה פסימית יכולה להיות גם לאנשים מאד אופטימיים .

הם יתחילו את המשפט " הפעם אני מצטער אבל אני לא חושב שהוא יצא מזה אבל בואו נהיה אופטימיים "

אני רואה הרבה עצב סביבי ואני אדם שמח .

אני נוטה להתחבר לאנשים חכמים שמבינים מאיפה באו ומה הכיוון .

אני לא אוהבת מסיכות ואני לא סובלת אופטימיים - באמת

 -  כי אני לא אוהבב שמטטאים לי את מה שיש מתחת לשטיח .

כשהרופא פעם אמר לי "אבל בואי נהיה אופטימיים"  הייתי בטוחה שהוא מדבר על מוות -

כשהבנתי שהוא סתם דביל

אמרתי לו : " פעם הבאה תן לי א הנתונים ותן לי להחליט אם לצחוק או לבכות ".

במילים אחרות

אני מעדיפה להעביר את הימים שלי בשימחה .

הרבה אנשים מחפשים את קירבתי ולא אנפנף אותם גם אם הם פסימיים והם לא משפיעים עלי כהו זה,

 פטליסטים מצחיקים אותי  או משעמים אותי .

אבל את אלה שיכולים לתת לי אוויר  שמח  מלא צחוק של הבנה שאנחנו בדרך החוצה

אלה החברים הכי טובים שלי

 איתם אני בוכה וצוחקת ורבה ואוהבת ולפעמים בא לי להרוג אותם

  בלי טיפת רשע  .

  

 

סמדר,

שוב אני רואה כאן את הבלבול בין אופטימי "קוסמי" שהם אנשים לא ריאליים ומנותקים מהמציאות, לבין אנשים אופטימיים המודעים לתרחישים לא חיוביים שישנם בכל ארוע אבל לא רואי שחורות אלא מחפשים פתרונות שיהיו גם ריאליים אבל גם מחוברים למציאות מבלי לצבוע אותה בגווני שחור שעושים לי שחור בנשמה (תודה אבל  אני מוותרת על התענוג)

 

אבל אורלי , אנשים דומים מתחברים אלה לאלה - אנשים רואי שחורות במהותם - מה יש  לנו לעשות איתם ,אהה ? :))

בזה אני מסכימה איתך לגמרי, אנשים נמשכים זה לזה מתוך דימיון והזדהות ואנשים פסימיים קיימים בכל חברה, יותר מזה אומר לך שבשלבים שונים של החיים שלי אפילו נמשכתי לאנשים פסימיים , לפעמים כשהייתי במקום רע ומתוך הזדהות ולפעמים מתוך הצורך שלי לעודד ולהעניק להם אופטימיות אבל בסופו של דבר לאורך זמן כשהבנתי שבמקום שאני אמשוך אותם הם הצליחו להוריד את האנרגיות שלי למקום לא טוב, (זוללי אנרגיה) העדפתי להניח לחברות להשאר ברמה שטחית ופחות עמוקה ובחרתי להעמיק את החברויות עם אנשים שהעצימו את הטוב שבחיי.

 

 זה מה שרציתי להראות  לך , לשאלה שלך - עם מי אתם מתחברים - 

 שאם משהו מתחבר למשהו  זה בדרך כלל מרצון , מתוך עניין או משיכה .

אנשים עוברים כל מיני תקופות  בחייהם ויש להם כל מיני מצבי רוח . 

אני לא אנטוש חבר שנמצא במצב לא טוב בתקופה מסויימת בחייו . 

חברות קרובה ניראית בזמנים קשים כטובים .

לפעמים אי אפשר לעזור, בן אדם עובר מה שעובר  .

 אבל זה לא ישנה אותי   .

 אני לא נמשכת מראש לאדם, חבר, א חברה , 

 כי הוא דווקא אופטימי או פסימי -  אלא למכלול תכונות . 

או... באת לי בדיוק בזמן עם השאלה הזאת

אני בדיוק מתלבטת...

לא מזמן הכרתי מישהו

חכם, נראה טוב, שנון, קצת מדבר בטונים גבוהים, אבל היי.. יש לו קרחת

בקיצור, חמוד

נפגשנו כמה פעמים

היה נחמד

בשיחה האחרונה אמר לי שאם אני רוצה להכיר אותו הכי טוב

כדאי שאני אסתכל בדף הפייסבוק שלו

כי רק ככה אפשר להכיר אנשים באמת

אז כשהרגשתי שהוא בא לנשק אותי ולחמם את העניינים

קמתי מיד והלכתי הביתה

תוך כדי שהוא מופתע מהמהלך שאל:

היי... לאן את הולכת?

עניתי בחושניות: הביתה! לפתוח את הפייסבוק שלי

ו... אני אוהבת סקס חזק!!! אז אל תשכח ללחוץ על ה- CAPS LOCK !!!

הגעתי הביתה

הדלקתי ת'מחשב

נכנסתי לפייסבוק

אפילו פתחתי פוסט עם מלא סימני פיסוק (שיבין ת'רמז)

ו... כלום ! נאדה !!

אז מה את אומרת?

להישאר אופטימית ?

צטט: .יעקב 2012-10-09 18:38:23

צטט: מינואט 2012-10-09 15:45:10

 

יעקב יקירי,

העובדה היא שאתה יכול לראות שני אנשים שונים שיעברו את אותן החוויות ועם זאת כל אחד מהם יגיב אחרת אומרת שבני אדם הם לא מקשה אחת, ולכן אי אפשר ולא נכון לקטלג אותם לפי סיבה ותוצאה , ואישיות בסיסית מורכבת מהרבה יותר מאשר גורמים חינוכיים או סביבתיים.

...נכון אורלי. ולמרות זאת, את מקטלגת אותם בשתי קטגוריות ברורות "פסימים" ו"אופטימיים", ואני, לאורך כל הדיונים, טוען שבכל הקשור למוח האדם, קיימות קטגוריות כמספר בני אדם.

SORRY אני לא רואה את החיים כשדה קרב למרות שעברתי חוויות מאוד לא סימפטיות "בלשון המעטה", אני בהחלט רואה את הטוב והיפה שבהם (ראה תגובתי לסיגלית) , ואני ריאלית לחלוטין כי אני מודעת לכך שיכולים להיות תרחישים ומצבים קשים כמו שעברתי, אבל גם יודעת שאפשר לצאת מהם מחוזקים ומחושלים.

הדיון הוא על ראיה אופטימית, רצוי או לא.

איני רואה את החיים כמלחמה, למרות שעברתי מעשית שתי מלחמות, ולא מלחמות מילים.

אתן לך דוגמה לכוונתי, להמחשה.

יש לי ילדה בת 11 וחצי. ילדה, אבל כבר עם גוף של נערה. עברה מטר וחצי מזמן...

כל ערב, הוא מוציאה את הכלב הנקניקי הסיני שלה בשעה 9.

האופטימי יגיד לי  "מה אתה דואג, תן לה. אל תראה כל הזמן שחורות...".

אישית, בראייה ראליסטית, אני מעדיף לצייד אותה בקרוב בספריי פלפל, הנקרא גז מדמיע.

נכון שזו ריאה קצת פסימיסטית של החיים ? אבל מה האלטרנטיבה ? לחשוף אותה לאונס אפשרי, חלילה ?

אז תבואי ותגידי "אתה הוזה , חביבי, עם הדאגות שלך..."

ובכן, יש לי גם ילדה גדולה. בת 33.

כשהיית בת 18, בקד"צ, הלכה ברגל, בירושלים, בין המטה הארצי להדסה הר הצופים.

300 מטר צפונית מהמטה, בשעה 7 בערב, ערבי תקף אותה.  עד היום לא ברור אם חפץ לאנוס אותה, או גרוע מזה.

לולא, בראייתי הראליסטית, לימדתי אותה להתגונן, כל שבוע, משך שנים, סביר שהיא הייתה גומרת את אותו הערב בבית החולים, ולא הוא, כפי שקרה במציאות.

אנחנו לא במלחמה ? נכון. לכן בדבריי לא השתמשתי במילה מלחמה, אלא סכנות.

זה שהאופטימיסט אינו מבחין בהן אינו גורם להן להיעלם.

לצערי.

אז בטח שטוב ונעים לראות ורוד, עולם טוב ויפה.... אבל לעתים, רצוי לנחות.

יעקב

 

 

צר לי אני לא זו שקיטלגה ולכן הארתי (לא. זו לא שגיאת כתיב) שגם בחיי שלי עברתי ארועים לא סימפטיים, שיכלו בקלות, אם הייתה להם קרקע פוריה אצלי, להפוך את החיים לפסימיים ,דיכוטומיים ושחורים משחור, אבל בחרתי שלא לעשות זאת אלא להפיק את הלקחים, כן לראות את הטוב והחיובי שבהם ולמצוא פיתרונות אופטימייים אבל ראליים כשאני לוקחת בחשבון גם תרחישים שליליים, כך שלא אופתע.

 

אני לא מתכוונת לצייד את בת ה-13 שלי בתרסיס ובתרחישי אימה , יש מספיק מרחב עשייה, אני בהחלט דואגת לשוחח איתה, להיות מעורה בעולמה ובחייה, לדעת מי חבריה וחברותיה, לדאוג שלא תלך לבדה בלי חברה בשעות חשכה מאוחרות, אנחנו מוקפים בתקשורת והילדים שלנו מעורים בדיוק כמונו במה שקורה ,גם בבתי הספר יש שעורים ותכנים בנושאים אקטואליה שונים , כולל נושא האינטרנט שהוא מדיה עם הרבה מעלות אך גם דורש זהירות.

 

בעיני, כשאנחנו מעודדים את הילדים שלנו לקחת אחריות אישית זה חשוב מאוד כי להיות OVER PROTECTIVE לא מיטיב עם הילדים שלנו, אנחנו לא תמיד נהיה שם גם יומנו יגיע, אני רואה את הילדות שלי לעומת הילדות של הבנות שלי ואני הרבה יותר מחושלת לחיים מהן מהרבה בחינות, דוקא מכיוון שגדלתי עם תנאים הרבה פחות נוחים ולשמחתי לא גדלתי עם הורים דאגניים מידי למרות שתמיד תמכו והיו ועודם (אמי שתבדל לחיים ארוכים) הם לא הקיפו אותי בחרדות קיומיות.

 

עם זאת הרקע שלי לא רק הוא עיצב אותי, העובדה היא שאני ואחותי הצעירה גדלנו באותו הבית עם אותם ההורים, אבל היא אמא הסטרית וחרדתית ואני לא, ובזה אני חוזרת לחלק הראשון של תגובתך הראשונה, כנראה שהאישיות שלנו והגישה הבסיסית שלנו לחיים שונה בלי שום קשר לחינוך וחוויות חיים וזה לגמרי לגיטימי.

 

יעקב,אין לי עניין לשכנע אותך, כי כל אחד מאיתנו צודק ולכל אחד האמת שלו.

 

  

 

אני לא פסימי - אני סקפטי!

צטט: מינואט 2012-10-09 19:12:08

צטט: .יעקב 2012-10-09 18:38:23

צטט: מינואט 2012-10-09 15:45:10

 

אורלי

יכול להיות שאת צודקת.

אבל - חלילה וקורה לילד משהו שאינו מוכן להתמודדות שיכולנו להקנות לו. האם תהיי שקטה ורגועה בידיעה ששוחחת עם הילד/ה, הסברת לו/לה מה הסכנות ומבחינה תיאורטית הכל ברור ?

אני לא כל כך משוכנעת.

זהו עולם אכזר. יש יותר מידי דברים שאנו עומדים חסרי אונים מולם - תאונות דרכים, מצבים בטחוניים... חלילה אינני טוענת שצריך לסגור ילדים בבית. נהפוך הוא. אבל כמו שיעקב אומר - היום המרחב הציבורי הרבה יותר אלים. אינני מדברת על בילוי במועדונים אלא על הליכה תמימה ברחוב בשעת ערב. ולא תמיד אפשר להתרחק בריצה מהירה...

זו לא שאלה בינארית...

 

 

צטט: oranitos 2012-10-09 19:09:38

או... באת לי בדיוק בזמן עם השאלה הזאת

אני בדיוק מתלבטת...

לא מזמן הכרתי מישהו

חכם, נראה טוב, שנון, קצת מדבר בטונים גבוהים, אבל היי.. יש לו קרחת

בקיצור, חמוד

נפגשנו כמה פעמים

היה נחמד

בשיחה האחרונה אמר לי שאם אני רוצה להכיר אותו הכי טוב

כדאי שאני אסתכל בדף הפייסבוק שלו

כי רק ככה אפשר להכיר אנשים באמת

אז כשהרגשתי שהוא בא לנשק אותי ולחמם את העניינים

קמתי מיד והלכתי הביתה

תוך כדי שהוא מופתע מהמהלך שאל:

היי... לאן את הולכת?

עניתי בחושניות: הביתה! לפתוח את הפייסבוק שלי

ו... אני אוהבת סקס חזק!!! אז אל תשכח ללחוץ על ה- CAPS LOCK !!!

 

הגעתי הביתה

הדלקתי ת'מחשב

נכנסתי לפייסבוק

אפילו פתחתי פוסט עם מלא סימני פיסוק (שיבין ת'רמז)

ו... כלום ! נאדה !!

 

אז מה את אומרת?

להישאר אופטימית ?

חחחחחחח אורניתוס את חסרת תקנה ובדיוק בגלל זה אני אני מעדיפה לשבת איתך על קפה אמיתי כזה ארומתי וריחני ולא על קפה דה מארקר  אם כבר חפירות שיהיו בסטייל