צטט: מינואט 2012-10-09 19:17:58

 

יעקב,אין לי עניין לשכנע אותך, כי כל אחד מאיתנו צודק ולכל אחד האמת שלו.

 

    

אורלי. את הכל הבנתי, גם אם איני מסכים, חוץ מהמשפט הזה.

מדובר פה בחילופי דעות קלים, מעניינים למדי, ללא כוונה לשכנוע כלל וכלל.

זו מטרת כל דיון, לא ?

מאחל לנו ששום דעה שלנו לא תעמוד למבחן !

יעקב 

 

צטט: עו"ד ועוד 2012-10-09 19:19:53

אני לא פסימי - אני סקפטי!

רואים לפי העין, שיש לך קרחת!

אני אופטימית לרוב,

פסימית לגבי דברים מסוימים

ולמי מתחברת?

רק לכאלו שיש להם ניצוץ של חיוך בעיניים,

גם כשהם לא מחייכים.

צטט: Little Angel 2012-10-09 19:25:02

צטט: עו"ד ועוד 2012-10-09 19:19:53

אני לא פסימי - אני סקפטי!

 

רואים לפי העין, שיש לך קרחת!

שיו, לקחת לי את התגובה מהפה, כי נזכרתי בפרסומת על ה"סקפטי" חחחחחחח

צטט: .יעקב 2012-10-09 19:25:20

צטט: מינואט 2012-10-09 19:17:58

 

יעקב,אין לי עניין לשכנע אותך, כי כל אחד מאיתנו צודק ולכל אחד האמת שלו.

 

 

    

אורלי. את הכל הבנתי, גם אם איני מסכים, חוץ מהמשפט הזה.

מדובר פה בחילופי דעות קלים, מעניינים למדי, ללא כוונה לשכנוע כלל וכלל.

זו מטרת כל דיון, לא ?

בהחלט

מאחל לנו ששום דעה שלנו לא תעמוד למבחן !

 אמן ואמן!!

יעקב 

 

צטט: סיגלית א. 2012-10-09 19:21:29

צטט: מינואט 2012-10-09 19:12:08

צטט: .יעקב 2012-10-09 18:38:23

צטט: מינואט 2012-10-09 15:45:10

 

אורלי

יכול להיות שאת צודקת.

אבל - חלילה וקורה לילד משהו שאינו מוכן להתמודדות שיכולנו להקנות לו. האם תהיי שקטה ורגועה בידיעה ששוחחת עם הילד/ה, הסברת לו/לה מה הסכנות ומבחינה תיאורטית הכל ברור ?

אני לא כל כך משוכנעת.

זהו עולם אכזר. יש יותר מידי דברים שאנו עומדים חסרי אונים מולם - תאונות דרכים, מצבים בטחוניים... חלילה אינני טוענת שצריך לסגור ילדים בבית. נהפוך הוא. אבל כמו שיעקב אומר - היום המרחב הציבורי הרבה יותר אלים. אינני מדברת על בילוי במועדונים אלא על הליכה תמימה ברחוב בשעת ערב. ולא תמיד אפשר להתרחק בריצה מהירה...

זו לא שאלה בינארית...

 

זה בדיוק כך.

נתתי פה דוגמה מהחיים, אמיתית, מדוייקת, מתועדת, על מקרה שבאמת קרה.

אילו "דיברתי" עם הילדה, פעם, פעמיים,עשר פעמים, זה היה עוזר לה כשהותקפה ב 7 בערב, שעה סבירה לחלוטין ?

זה לא מקרה היפותטי של אב "היסטרי", זה המציאות, זה החיים !!!

למנוע מהילדה להיקלע למצב של אונס אפשרי, זה overprotecting ?

אימי שתחיה היא בת 80 +. למה ציידנו אותה בלחצן מצוקה ? כנראה גם היסטריה ? למה שלא לסמוך על המזל...? הרי החיים יפים, לא ?

למה בכלל להצטייד במסכות גז, לבנות ממ"דים...? למה הציבו פטריוטים אתמול על הכרמל ? לצוד פרפרים ?  למה לראות  תמיד שחורות ?

כלומר, אני מבין ומכבד כל גישה אחרת, גם אם נראת לי נאיבית ואוטופית, אבל איני סבור שגישתי או גישת "דומיי"  היסטרית כלל וכלל, אלא ראליסטית בעליל

יעקב

צטט: סיגלית א. 2012-10-09 19:21:29

צטט: מינואט 2012-10-09 19:12:08

צטט: .יעקב 2012-10-09 18:38:23

צטט: מינואט 2012-10-09 15:45:10

 

אורלי

יכול להיות שאת צודקת.

אבל - חלילה וקורה לילד משהו שאינו מוכן להתמודדות שיכולנו להקנות לו. האם תהיי שקטה ורגועה בידיעה ששוחחת עם הילד/ה, הסברת לו/לה מה הסכנות ומבחינה תיאורטית הכל ברור ?

אני לא כל כך משוכנעת.

זהו עולם אכזר. יש יותר מידי דברים שאנו עומדים חסרי אונים מולם - תאונות דרכים, מצבים בטחוניים... חלילה אינני טוענת שצריך לסגור ילדים בבית. נהפוך הוא. אבל כמו שיעקב אומר - היום המרחב הציבורי הרבה יותר אלים. אינני מדברת על בילוי במועדונים אלא על הליכה תמימה ברחוב בשעת ערב. ולא תמיד אפשר להתרחק בריצה מהירה...

זו לא שאלה בינארית...

 

 

סיגלית ,

 

אני כל כך מבינה את המקום שממנו את מדברת, גם אני אמא ובנותיי הן הנשמה שלי ואהובותיי, ואם יקרה להן משהו רע אתייסר ככל הורה, אך אני גם מציאותית ויודעת שלא אוכל עם כל אהבתי ומסירותי להן לחסוך מהן חוויות חיים שלא אצפה אותן מראש, אבל הגישה הבסיסית שלי לחינוך שלהן ,אם ניקח את הדוגמא המצויינת שהבאת, אני לא רק מדברת, אלא גם שומרת על קשר שוטף עם הילדה (בת 13) ולא אתן לה ללכת בשעות החשכה לבד ותודה לאל יש את המכשיר הנייד שהיא מצויידת בו כך שאני בקשר איתה גם תוך כדי, אבל יש לי ילדה בוגרת יותר, בת 22.5 שם אני הרבה יותר סומכת ומשחררת, אבל מדובר על גיל מבוגר יותר וכנ"ל שיקול הדעת בוגר יותר שזה מקם שונה לגמרי.

 

למרות הכאב שבידיעה והאהבה הגדולה שלנו לילדים שלנו, לא נוכל לחסוך מהם הכל וצריך לשחרר, אחרת אנחנו גורמים להם במה ידנו נזק בכישורי חיים וההשרדות שלהם.

 

זו הגישה שלי, ויש לי חבר  יקר ומוערך שלדעתו למרות זאת אני עדיין מגוננת מידי

 

צטט: .יעקב 2012-10-09 19:37:51

צטט: סיגלית א. 2012-10-09 19:21:29

צטט: מינואט 2012-10-09 19:12:08

צטט: .יעקב 2012-10-09 18:38:23

צטט: מינואט 2012-10-09 15:45:10

 

אורלי

יכול להיות שאת צודקת.

אבל - חלילה וקורה לילד משהו שאינו מוכן להתמודדות שיכולנו להקנות לו. האם תהיי שקטה ורגועה בידיעה ששוחחת עם הילד/ה, הסברת לו/לה מה הסכנות ומבחינה תיאורטית הכל ברור ?

אני לא כל כך משוכנעת.

זהו עולם אכזר. יש יותר מידי דברים שאנו עומדים חסרי אונים מולם - תאונות דרכים, מצבים בטחוניים... חלילה אינני טוענת שצריך לסגור ילדים בבית. נהפוך הוא. אבל כמו שיעקב אומר - היום המרחב הציבורי הרבה יותר אלים. אינני מדברת על בילוי במועדונים אלא על הליכה תמימה ברחוב בשעת ערב. ולא תמיד אפשר להתרחק בריצה מהירה...

זו לא שאלה בינארית...

 

 

זה בדיוק כך.

נתתי פה דוגמה מהחיים, אמיתית, מדוייקת, מתועדת, על מקרה שבאמת קרה.

אילו "דיברתי" עם הילדה, פעם, פעמיים,עשר פעמים, זה היה עוזר לה כשהותקפה ב 7 בערב, שעה סבירה לחלוטין ?

זה לא מקרה היפותטי של אב "היסטרי", זה המציאות, זה החיים !!!

למנוע מהילדה להיקלע למצב של אונס אפשרי, זה overprotecting ?

אימי שתחיה היא בת 80 +. למה ציידנו אותה בלחצן מצוקה ? כנראה גם היסטריה ? למה שלא לסמוך על המזל...? הרי החיים יפים, לא ?

למה בכלל להצטייד במסכות גז, לבנות ממ"דים...? למה הציבו פטריוטים אתמול על הכרמל ? לצוד פרפרים ?  למה לראות  תמיד שחורות ?

כלומר, אני מבין ומכבד כל גישה אחרת, גם אם נראת לי נאיבית ואוטופית, אבל איני סבור שגישתי או גישת "דומיי"  היסטרית כלל וכלל, אלא ראליסטית בעליל

יעקב

במקרהשל בתך  בת ה-18 שהולכת לטייל בירושלים לבדה יש כאן את הפקטור של הגיל ומיקום שהוא קצת בעייתי , במקרה של אמך בת ה-80 גם כאן יש מגבלות של שיקול דעת ומגבלות פיזית, אבל האם ביכולתך לחזות כל תרחיש רע מראש?

"האופטימיסט רואה את חצי הכוס המלאה,
הפסימיסט רואה את חצי הכוס הריקה,
והריאליסט אומר: איזה מזל שיש כוס!"

להיות אופטימיים או להיות פסימיים - זו לא שאלה של בחירה.

השקפות העולם שלנו די מושפעות ממצבי הרוח שלנו, מהמצב הכללי/האישי שלנו

בתקופות שונות בחיים.

כשהייתי בחברת אנשים פסימיים, שהקרינו אנרגיה שלילית, ששידרו חוסר שביעות רצון,

והיו חסרי חיות - סבלתי בחברתם, מה גם שזה באופן ישיר פגם באיכות החיים שלי.

אנשים אלו שאבו ממני את אנרגיית החיים!

שיניתי גישה, גם אם לאחרונה, והחלטתי להתרחק מהם כמו מאש,

ולא לחוש אמפטיה ו/או התחשבות.

איני יכולה לומר שאני אופטימית מאחר ויש אירועים בחיים שאינם רק מבשרי טוב.

לכן אני ריאלית - ומשתדלת להתמקד באותם אנשים, שבזכותם כדאי לי לקום בבוקר.

צטט: נחרצה 2012-10-09 20:08:46

"האופטימיסט רואה את חצי הכוס המלאה,
הפסימיסט רואה את חצי הכוס הריקה,
והריאליסט אומר: איזה מזל שיש כוס!"

להיות אופטימיים או להיות פסימיים - זו לא שאלה של בחירה.

השקפות העולם שלנו די מושפעות ממצבי הרוח שלנו, מהמצב הכללי/האישי שלנו

בתקופות שונות בחיים.

כשהייתי בחברת אנשים פסימיים, שהקרינו אנרגיה שלילית, ששידרו חוסר שביעות רצון,

והיו חסרי חיות - סבלתי בחברתם, מה גם שזה באופן ישיר פגם באיכות החיים שלי.

אנשים אלו שאבו ממני את אנרגיית החיים!

שיניתי גישה, גם אם לאחרונה, והחלטתי להתרחק מהם כמו מאש,

ולא לחוש אמפטיה ו/או התחשבות.

איני יכולה לומר שאני אופטימית מאחר ויש אירועים בחיים שאינם רק מבשרי טוב.

לכן אני ריאלית - ומשתדלת להתמקד באותם אנשים, שבזכותם כדאי לי לקום בבוקר.

 

נהדר!!

בחירה נבונה

צטט: Little Angel 2012-10-09 19:26:27

אני אופטימית לרוב,

פסימית לגבי דברים מסוימים

ולמי מתחברת?

רק לכאלו שיש להם ניצוץ של חיוך בעיניים,

גם כשהם לא מחייכים.

עניתי תגובה ברוח דומה לחני, החזות החיצונית של אנשים פסימיים לא חייבת להיות חמורת סבר או חמוצה, יכול להיות להם אחלה חוש הומור וניצוץ של חיוך בעיניים, כולנו אנשים מורכבים עם הרבה גוונים, הבחירה של החברים שלנו תמיד בידנו כל אחד והשיקולים שלו.