אז ברוח דיונים כגון : מה אתם באמת חושבים עלי (של מר ז'), איך לשנות את תגובותיי, בואו נדבר על אחווה ושוויון (מר יקוב), איך להיות מניאקים ויחד עם זאת אהובים (מר אספרסו), איך לא נהיה צבועים מבלי לדבר מאחורי טרולים וכ"ו, גמני רוצה ומבקשת בכל לשון של בקשה אמיצה שנותרה בי, שתאמרו לי מדוע אתם שונאים אותי כ"כ? מה יש בי שאין בהנ"ל שגורם לכם לחבב אותם ואותי לא? מה בקללות שלא קיללתי גרם לכך, מה בדבריי ובאמירת האמת שלי (האמת שלי, כלומר הסובייקטיבית) שאין בהנ"ל גורם לכך שמה שאתם אוהבים בהם זה בדיוק מה שאתם לא אוהבים בי? מה גורם למשל ליודית (שלא עשיתי לה דבר!) ולמר ז' ללוות אמירה אופיינית ודוחה של אספרסו "אני בטוח שרפול לא עושה את סוסה" במטח של צחוקים וכוכבים ועובר בשקט תהומי מצד כולם, בליווי צקצוק שפתיים והנאה זדונית כשל זמירה?
מדוע הבוטות של אספרסו עוברת ושלי לא??? ואל תאמרו לי שזה רק בגלל שאני לא מגיעה למפגשים.
האם תוכלו לומר לי את כל האמת לאמיתה ע"מ שאשכיל מעט?
האם גם אני אמיצה בעיניכם על ההרמה להנחתה ואני "יפה" כמו שאני ואסור לי בשום פנים ואופן להשתנות?
בתחילת דרכי כאן עוד עבדה עלי קצת האמירה הגורפת כי אני מביאה את הכל על עצמי, אך משפה ושם התנתקתי וצפיתי מהצד במריבות ילדותיות בין ז' ליקוב, אקספו ויקוב, בשמת ויקוב, איציק ויקוב ועוד הרבה מאד מריבות קהילתיות שיקוב לא היה מעורב בהן.. כפי שכולכם הייתם והינכם עדים להם לפחות פעם בשבוע, הבנתי כי הבעיה לא בי, אלא שכמו בכל חברה תמיד נזקקים לאויב אחד משותף ע"מ להרגיש את האחווה המזויפת שבחברה ואני לקחתי על עצמי את התפקיד הכי קשה! ועל-כן האם אהיה ענווה אם אומר בעדינות זמירוש כי אני הכי אמיצה פה? (מ'כפת לך לפרגן לי פעם אחת?....)
יאללה תתחרעו או שתתעלמו
התשובות ממילא צפויות מראש..
באתי, ראיתי, הלכתי (וסבתי היתה אומרת זאת בלטינית ..)
הוספת תגובה על "גם לי יש אומץ 2"
התוכן ננעל על-ידי מנהלי הקהילה ולכן לא ניתן להגיב.