הבנתי כי הבעיה לא בי, אלא שכמו בכל חברה תמיד נזקקים לאויב אחד משותף ע"מ להרגיש את האחווה המזויפת שבחברה ואני לקחתי על עצמי את התפקיד הכי קשה!
אני:
אם הבנת שהבעיה לא בך - הרי שכול מה שנגיד כאן לא יעזור ומן הסתם מצאת תשובה לשאלתך,וזאת בהחלט יכולה להיות אחת מיני רבות.
האם מותר לי לשאול אותך, מדוע בעצם כול כך חשוב לך להיות אהודה בחבורה שנתפשת אצלך ככול כך בוטה,לא מפרגנת ולא נעימה?
מה יש בפורום הזה שכול כך חשוב לך להיות חלק ממנו?
אני בטוחה שיש לך כישורים רבים שיתאימו לפורום ממוקד יותר בנושאים כמו : ספרות,פסיכולוגיה,קולנוע..וכדומה.
סוסה:
ועל-כן האם אהיה ענווה אם אומר בעדינות זמירוש כי אני הכי אמיצה פה? (מ'כפת לך לפרגן לי פעם אחת?....)
אני: (אגב,שימי לב לזמירוש...זה לא נאמר מאהדה רבה..)
אני חושבת שאני מבינה למה את "זמירוש מי".
את מנחשת נכון.
דווקא אני,שמתחילת הופעתך כאן,ראיתי שאת הולכת להיפגע ולסבול - ואף הצעתי לך לא לקחת סיכון,בטענה שאין זה פורום תמיכה/פורום טיפולי,( יש כאן תמיכה בדלת האחורית,ואנשים יודעים איך לקבל אותה..שלא כמוך שבאה ישיר מידי חזק מידי והרבה מידי)והאנשים כאן אינם מוסמכים ואינם מכירים לעומק הפרעות מובחנות - נראית לך כפי הנראה זאת,שהכי מבינה אותך.שהכי אמורה לקבל ולאהוב אותך ולפרגן לך.
אז לידיעתך: אין לי אנרגיות להכיל אף אחד.
I'M ALL OUT OF LOVE
הנה וידוי: אני כאן כי זה רחוק.אין לי ענין בקרבה מעבר למה שיש פה.וזה שונה מהמציאות.מאוד שונה.תאמיני לי לפחות בפעם הזאת.אני כאן כי זה מה שיש לי לתת.ולא יותר.
את מוכרת לי.
יש לך חושים טובים.
היו בחיי כמוך,כולל הכול...רגישות,טירוף,ראיה היקפית,כאב וזעם כישרון למילים...אנשים בלי עור.בלי חציצה בינם לבין העולם.
יותר מזה? גם אני הייתי שם.את מזהה נכון.
אבל זה היה מזמן ולמזלי,אין עקבות היום.
ועוד הערה קטנה:
אני לא מתכתבת מאחורי הקלעים בקשר למהלך דיונים.
רק פעם אחת כתבתי למישהי מסוימת שדאגה ליידע אותך כנראה בכך.
ידעתי איך יהיו התגובות אליך..ונכון,רציתי למנוע ממך את ההתנסות ולכן כתבתי לה לא לעודד אותך להתפשט כאן.זה לא יתקבל כפי שאת מקווה.
אבל..את הבנת אחרת.
אני מקווה שאת מבינה עכשיו.
עכשיו,אחרי שקראנו יחד..האם תועילי בבקשה להגיד לי איפה את רואה ציניות?
(איך שאני ידעתי שאסור לי להגיב בפארסה הזאת...נו מילא.טועים.טעיתי.)
/null/text_64k_1#