מעבר למשמעות היבשה של המונח - נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות, מישהו כאן יכול להואיל ולהרחיב על משמעותו בניתוח חברות?

אני מבין שיעור גבוה של WC ביחס למאזן ובכלל כמסמל על גמישות ניהולית רבה יותר של החברה, השאלה מה החשיבות מבחינת ניסיון להעריך את ערכה.

היי עומרי,  ראשית אני אענה תשובה ארוכה שאת רוב-רובה אתה יודע, פשוט בגלל ששאלת שאלה כללית שיכולה לעניין קוראים רבים. אם היינו פה רק שנינו זו הייתה תשובה הרבה יותר קצרה, אז אני מצטער שאני אומר לך דברים שאתה יודע.

ה-Working Capital (הון חוזר) זה הנכסים השוטפים הדרושים לעסק כדי לעבוד באופן סדיר. אם למשל אתה פותח נגריה, אז הWC יכלול את:

1)      המזומנים הדרושים לפעילות שוטפת של העסק.

2)      המלאי של לוחות העץ, הצבעים וכיו"ב.

3)      חשבון הלקוחות שהזמינו ממך ריהוט אבל עוד לא שילמו.

הNet Working Capital מוגדר כנכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות אבל לדעתי זו הגדרה שנוצרה רק כדי שלמשתמשי כלים אוטומטיים יהיה קל, מפני שחצי אמת גרוע משקר והנה למה -

הWC מאפשר לנו לראות כמה נכסים החברה צריכה בכדי לפעול באופן שוטף וטעות נפוצה של הרבה משקיעים היא להסתכל על חברה שנסחרת ב10 שקלים למניה ויש לה 15 שקלים למניה של WC ולחשוב – איזה יופי, אני מקבל את החברה בחינם.  זה לחלוטין לא נכון מפני שאם ניקח את דוגמת הנגרייה, ונניח שהיא נסחרת בבורסה במחיר נמוך מהWC, אנו לא יכולים גם להנזיל את הWC וגם שהחברה תמשיך לפעול – צריך להחליט, או WC או חברה תפעולית.

זוהי טעות שאני עשיתי בעבר עם חברה שכתבתי עליה פה לפני כמה שנים טובות ואני לא מוצא את הקישור לכך. היא נקראת AIRT והיא בדיוק כזו – אתה מקבל "בחינם" את העסק, מפני שהWC כל כך גדול. 

לכן, חשוב מאוד להבין כמה מהנכסים לטווח קצר דרושים לפעילות השוטפת על העסק וכמה אינם דרושים.

כשרוצים לבדוק את הNet Working Capital, ההפרש בין נכסי הWC וההתחייבויות לטווח קצר זה מאפשר לנו לבדוק את מצב הנזילות של החברה. אם אני חברה שמרוויחה מיליארד שקלים בשנה ואין לי חוב, אני יכול להיקלע לבעיית נזילות אם פתאום תהיה ירידה בהכנסות.

הNWC יכול לאפשר לנו לראות את עוצמת החברה בשוק על ידי השוואה בין האשראי שהיא מקבלת לאשראי שהיא נותנת.  למשל, מקס סטוק עובדת עם ספקים שנקלעו לבעיות נזילות במזומן ונותנת אשראי ללקוחות. על ידי כך היא מצליחה לקנות מוצרים במחיר שאף מתחרה לא יכול.  אם תחשוב על זה הWC שלה מצביע על "liquidity arbitrage" – שהרי היא מחברת בין ספק שצריך מזומנים עם לקוח שצריך ציוד, אבל שרוצה אשראי.  

וזה עובד גם בכיוון ההפוך, עסקים עם עליה גדולה בהכנסות יכולים למכור עם שולי רווח אפסיים או שליליים(!) ולחיות עם תזרים שלילי לאורך זמן רב, פשוט בגלל שמשטר התשלומים שלהם גרוע באופן ניכר ממשטר התקבולים שלהם. לפני שנתיים רכשה אמזון את diapers.com שלהבנתי עבדה בדיוק כך – מכרה חיתולים בקרוב להפסד, אבל השיגה גידול אדיר במכירות שפיצה אותה.  זוהי סוג של פירמידה שבה הלקוחות החדשים משלמים על ההפסדים מהלקוחות הישנים.  לצערי דוחותיה לא היו ציבוריים, אז קשה לי לאמת את זה.

אני מקווה שזה עונה, אם לא תחדד ותכוון ונמשיך.

תוספת - מתי תיקן אותי שWC בהגדרתו זהה לNWC ולא כמו שאני תיארתי.

אני רואה שרוב רובם של האתרים ברשת מגדירים את זה כמו מתי, אז שים לב לכך ותודה על התיקון מתי!

אני חושב שיש הבדל בדרך שבה מסתכלים על הון חוזר כרכיב חשבונאי וכרכיב מימוני.

בחשבונאות מדובר על נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות.

לצורך מימוני כגון חישוב FCF לפעילות של חברה יש לבצע התאמות לרווח הנקי באמצעות סעיפים מאזניים כגון :

מלאי ,לקוחות, ספקים ומקדמות מלקוחות היוצרים שינויים בהון החוזר.

מחשבים שינויים בהון חוזר כדי לגשר על הפער בין שיטת הצבירה החשבונאית לצורך לחשב או לחזות תזרימי מזומנים

אפשר לראות את ההון החוזר כמעין הון "כלוא" בסעיפי המאזן בחברה המשמש לתפעול השוטף של החברה ולמימונה ואינו מגיע לבעלי המניות כתזרים מזומנים.

עמרי, אני לא חושב ש WC גבוה מראה על גמישות ניהולית ,עדיף להקטין את ההון החוזר למשל באמצעות דרישה לקבל יותר ימי אשראי מהספקים וכך להגדיל את הFCF.