למצוא זיווג טוב.
גם הן נואשות ואולי אפילו באופן יותר מוגזם או מוקצן תקראו לזה מהחילוניות.
נסעתי אתמול עם חברתי הטובה (עפ"י בקשתה) לירושלים לכבוד יום הולדתה שחל שלשום.
היא חוזרת בתשובה סמי-לייט בגילי שהתחתנה באוגוסט האחרון וכבר ישנו משבר קשה בנישואים הקצרים הללו.
אז נסענו לי'ם לפגוש כל מיני חברות שלה.
איך נכנסתי לסרט הזה רק לאלוהים הפתרונות, אבל מפה לשם נאלצתי בעל כורחי להיגרר עימה ועם עוד חברה שלה לא פחות ולא יותר לבת-עין שזה איזה ישוב של ברסלבים כאלה בחור ליד חברון!!! מה לי ולהרפתקאות שכאלה??? אני הכי פחדנית בעולם!! ליפו אני כבר בקושי נוסעת.. והכל בגלל שיש איזו הילולה (כל שני וחמישי יש אחת כזאת..) ויושבים שם כל הדוסל'ך בסאחי, בכאילו הפרדה באמצע הכלום ומנגנים ושרים ומתופפים. רק להחליף את התפאורה לאיזה חור בהודו או הר בנפאל או בעצם לקבר של נחמן באומן- בדיוק אותו דבר. כולם מעשנים, כולם סטלאנים, משחקים אותה מבינים גדולים באלוהים ובמצוות.
ההפרדה לא ממש הפרדה, כל מיני פריקים ופריקיות עם כיסויי ראש מסוגננים, מלא עוללים מסכנים בעגלות בשתיים בלילה מתחת לכיפת השמיים. נשואים, רווקים, הכל ביחד וכולם מכירים את כולללללללם.
לאט לאט אני קולטת כי אין פה הבדל גדול מאיזה פאב תל-אביבי שמגיעים אליו צעירים וצעירות ע"מ לחפש מישהו, מישהי, משהו..
החברה של החברה, בת 36 כבר נואשת משהו פחד, לא מפסיקה להגיד: אלוהים, תביא לי כבר את הזיווג שלי, אני רוצה ללכת אל בית בעלי וכאלה. מזמזמת לי ללא הפסק באוזן כמו יתוש טורדני ואני כבר העצבים שלי בטורים. היא פוזלת לאיזה ברסלב אחד עם כותונת לבנה וכובע תואם, מתעניינת מי הוא. ישר מעבירים מאחד לשני - מי זה הברנש, הוא באמת נוף חדש, מאיפה הגיע, למה הגיע....שולחים את הבעל של אחת מתושבות הישוב לרחרח קצת סביבו, ההיא יושבת במתח. חוזרת הידיעה כי הוא רווק מאד מאד מבוקש!!! שיט! מה עושים עכשיו? מחכים לשם (מלשון אלוהים) שיסדר משהו. משלא קורה כלום, מחליטות כמה פריקיות שעכשיו, אבל ע כ ש י ו ! יורדים לטבול במעין הזך שזורם ביער שמתחת לישוב. חייבים טבילה ועכשיו!!!!! לא משנה ששתיים בלילה ואני כולי בפארנויות! יער, חושך, אין כביש, אין אורות, אין נשק, יש שועלים, בטוח יש מחבלים שמסתתרים ורק מחכים לכמה אהבלות כאלה שיבואו לטבול. 5 נשים לבד! סרט, סרט!!!! כבר ראיתי את בתי נשארת יתומה ובאה גאולה לקהילה...אז אחרי שהמכונית כמעט נתקעת ומתחפרת באמצע הכלום הזה, מגיעים למעיין והדוסיות האלה פושטות את הבגדים והופה בזינוק לתוך המים הקפואים וטובלות כל אחת 7 פעמים ואח"כ גם הולכות הצידה באלגנטיות להטיל את מימיהן בשטח..
אבל למה אני כותבת את כל זיוני השכל האלה (אתם בטח כבר שואלים)? כי כשהן טובלות הן צורחות, אבל מה זה צורחות: א......בא! תעזור לי!!!! (פעם ראשונה שאני שומעת שקוראים לאלוהים גם אבא..)שלח לי את הזיווג שלי!!!!! וכל האחרות מתפללות וממלמלות. אורות, איזה אורות!!!!! השם ישמור - אני יושבת מחוץ למבנה (בנו מעין קוביות קוביות כאלה על המעין) שנכנסים לטבול בתוכן כמו במקווה) ושומרת: שלא יבוא מחבל, שועל, נחש ועוד הן צורחותתתתתתתתתת, יענו, אם לא היה מחבל, עכשיו הוא כבר בטוח יגיע. ועוד טבילה ועוד טבילה ועוד צעקות וצרחות כאילו הן יולדות או משהו, ממש טראנס טראנס! והכל רק בשביל שיגיע הזיווג.. ומה לי ולכל זה לעזאזל????? ואם יבוא מחבל, מה אני אמורה לעשות? לאיים עליו עם הסיגריה??? לזרוק עליו את כיסויי הראש שהשאירו בחוץ?? ועוד הן מנסות למשוך אותי גם לטבול הקרציות. אני אומרת להן בנימוס מהול בעצבים שאני לא מעוניינת, לא זקוקה, לא צריכה, לא מחפשת תודה לאל, אבל הן קרציות, יושבות לי על הוריד: אחותי, כדאי לך מה כדאי לך... ממש כפייה דתית...הן יודעות מה טוב לי, מה כדאי לי....אבל אני יש לי עמוד שידרה, לא נעתרת! אני מעמדת השמירה לא זזה!..
בעיניי הן פאתטיות - מה נהיה? עד כדי כך אתן נואשות???? מה זה השטויות האלה? מה זה הצרחות האלה? ואם כבר חייבים, אי-אפשר לעשות את זה בבוקר? בצהריים? חייבים באמצע הלילה????
ועכשיו אחרי שלא ישנתי דקה אחת בכל הלילה ההזוי הזה, בגלל שהטבלנית שהיתה אמורה לתת לנו מקום לינה, הלכה לישון מבסוטית במיטה הרכה שלה בטוחה שעל הבוקר הזיווג דופק בדלת, ולנו לא השאירה אפילו סדינים שלא לדבר על מיטה... אני יושבת בחור היחידי בשוק מחנה יהודה שיש לו אינטרנט אלחוטי ומחכה לחברתי שתתעורר מההילולה (איזה מזל שחשבתי להביא את הלפ-טופ לפחות. אלליי).
רוצה כבר לעוף מפה, הביתה, לת"א שקוראים לה עיר הפריצות (שורוק ב-ו'), לדירה שלי, לחדר שלי, ללבד, לשקט אחרי כל היללות האלה.
בחיי שזו פעם ראשונה בחיים שלי, שאני רואה כזו נואשות אומללה אצל נשים. לא חשבתי שהחוזרות בתשובה הן כאלה. רק הולכות להילולות ולטבילות ומחפשות חתן. לי זה נראה הרבה יותר נואש ממה שקורה בעולם החילוני. לצאת עם חברות לפאב נראה לי הרבה יותר נורמלי, לפחות שתית משהו ולא טבלת במשהו.. 
אז לכל הרווקות החילוניות אני אומרת: מצבכן טוב! תאמינו לי. לא הייתן רוצות להיות חוזרות בתשובה ורווקות - אם כבר יש "חתיך" אחד הוא כ"כ מבוקש שיש עליו 20 קופצות למעיין..
אני צודקת או שסתם הייתי עייפה והיסטרית מפחד?
ולמה הקפה בעיר הקודש כ"כ מגעילללללל??
כבר עדיף לשתות מים מהמעיין..
ואני מה זה מקווה שרוזי לא היתה שם הלילה, כי אם כן, הלך עלי 
הוספת תגובה על "מסתבר כי גם לדתיות לא קל "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה