י. קולוטקין, Y. Kulutkin, פרופסור לחינוך: מה נדרש מהאדם שחי בעולם של שינויים?

א. הבנה לכך שהעולם סביבנו מהווה מערכת שלמה הקשורה בצורה הדדית, והכי חשוב, שכל הזמן משתנה. השינויים הם התכונה היסודית של המערכת הזו. כל אירוע הוא לא רק כללי אלא גם פרטי ויכולות להיות לו תוצאות רבות. ככל שהמערכת מורכבת יותר כך ישנן יותר תוצאות כולל תוצאות בלתי צפויות, פתאומיות ומפתיעות (כמו אסונות אקולוגיים). אך האם אנחנו מפתחים אצל תלמידנו יכולת לחקור, לחזות ולהעריך את התוצאות של פעילות האדם עבור חיי החברה, הטבע והפרט?

ב. הבנה לכך שלכל צמיחה, תהליך, התפתחות, בעולם שסביבנו יש כביכול שתי פנים: פנים מחייכות (צמיחה של עושר, התפתחות הערכים התרבותיים, הישגים חסרי תקדים של מדע וטכנולוגיה) ויש פנים עצובות (זיהום הסביבה, חיסול המשאבים של כדור הארץ, איום של אסון גרעיני). האם אנו מלמדים את התלמידים להיות מודעים לסתירה הזאת בצמיחה? לקחת בחשבון את כל ה”בעד” וה”נגד”? להחליט בצורה שקולה?

ג. הבנה שעתיד האנושות תלוי בנו. כאשר אנחנו מתכננים אירועים מסוימים, האם מביאים בחשבון מצבים בלתי צפויים? האם יכולים לערוך ניתוח של מצבים מרוחקים ולא רק קרובים? האם מסוגלים לחשב את ההסתברות של תחליף (אלטרנטיבה) להחלטות שנתקבלו?

•  
• חינוך המבוגרים בחברה של שינויים חברתיים זה בכלל לא תוספת מיותרת להשכלה שהאדם קיבל בבית הספר או באוניברסיטה, אלא הוא התנאי החשוב ביותר להתפתחות היצירתית של האישיות, שבלעדיו בלתי אפשרי לאדם לתפקד ביעילות בעולם שלנו שמתפתח בצורה דינמית.
•  
• חינוך המבוגרים מיועד להושיט עזרה מתמדת בהגדרה העצמית של האישיות בשלבים השונים של החיים שלה ובמצבים שונים של פעילות האדם. המחקרים מראים שההגדרה העצמית הזאת תלויה בהתפתחות התרבות הרוחנית של המבוגר, בבשלות האינטלקטואלית שלו, במומחיות המקצועית שלו.
• אחת המטרות החשובות ביותר בחינוך המבוגרים היא היווצרות של יכולת שינוי עצמי, אחרת, האדם עלול לפגר אחרי שינוי הערכים והקצב שגובר היום. מקור

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).