חוות דעתו של פרופסור ב. דָלִינְגֵר:  PhD ייעודו של האדם הוא לא בהסתגלות לסביבה, אלא בעשייה, ביצירה, בשינוי הסביבה. התפתחותה של המחשבה הפדגוגית מביאה לדימוי של כזאת פדגוגיה, שיוצרת תנאים להתפתחות האדם שבאדם.

מִדור לדור ובמשך אלפי שנות התפתחות הגענו למצב מאוד מיוחד, שאנחנו נמצאים כבר כחברה כללית, אפילו גלובלית אינטגרלית, על פני כדור הארץ. שאנחנו בעלי ידע ויכולות. במשך ההתפתחות שלנו קיבלנו כוחות, שכל ורגש שלא היו לנו קודם, להרבה דברים.

במהלך ההתפתחות שלנו אנחנו משנים את החיים, מסדרים אותם שיהיו לנו נוחים יותר, עד כמה שאפשר. משנים את החברה, את חיי המשפחה, את החינוך והתרבות, את היחס בין בני האדם. למעשה אנחנו משתדלים להביא את עצמנו למצב הנוח, הטוב. לפי המשיכה הטבעית שקיימת בכל אחד מאיתנו, כי כולנו בסך הכול רצון ליהנות מהחיים. כמובן שמדובר על תהליך התפתחות הדרגתית, כשבכל פעם אנחנו משתמשים באמצעים שעומדים לרשותנו.

באמצעות המדע אנחנו לומדים את הטבע, כיצד להפיק ממנו תועלת, כדוגמאות. אילו דוגמאות אפשר לקבל מהטבע, ולארגן את עצמנו בהתאם. למשל, מהציפור למדנו איך לפתח את המטוס.

רכשנו ידיעות על חוקי הטבע בכדי לשמור על עצמנו. למשל,מזג האוויר, וכך להתאים את הצרכים הנדרשים בהתאם לעונות השנה.

רכשנו ידיעות במה האדם תלוי בטבע, וארגנו לעצמנו רפואות, תרופות, טכנולוגיה ביתית, וכן הלאה. כך האדם תמיד דואג לסדר לעצמו סביבה כמה שיותר נוחה וטובה.

בזה אנחנו משתדלים להמנע מייסורים פרטיים וגם גלובליים. אנחנו משתדלים להתקדם לטוב, ליהנות מכל מצב, כך טבע האדם. ולצורך כך אנחנו משתדלים להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

אנחנו רואים שבסך הכל אנחנו מתפתחים על ידי דחף פנימי, מתוכנו. בכל רגע, בכל שלב, מתפתח רצון חדש, ואז לפי זה אנחנו נמשכים. כמו אצל הילדים, התינוקות, שכל הזמן נמצאים תחת דחף טבעי לגלות את עצמם ואת הסביבה שלהם.

אנחנו מחלקים את כל הנטיות שלנו לאוכל, מין, משפחה, הדברים הבסיסיים, כחלק מהחי.  וחוץ מזה, אנחנו בני האנוש, רוצים גם משהו ששייך למין האדם, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, תרבות, חינוך, דת. ועוד הרבה דברים נוספים, שאנחנו מפתחים מעצמנו.

בכל אחד מאיתנו התכונות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, ומושכלות, נמצאות במורכבות שונה. וכל אחד משתדל לממש את הנטיות הללו לפי היכולת שלו. זה כבר תלוי בגורמים נוספים שבכללות נקראים סביבה, המשפחה, החברים, החינוך.

וגם השימוש של כל הנטיות הטבעיות מרמת הגוף, מרמת החי, וגם מרמת המדבר, תלוי בסביבה. כלומר אילו נטיות אנחנו מפתחים יותר ואילו פחות.

לכן אנחנו צריכים בהקדם לבוחר את הסביבה, כגורם להתפתחות האדם. למעשה בזה תלוי כל העתיד של האדם. כאשר אנחנו משנים את החברה, בזה אנחנו משנים את האופי שלנו, את הרצון שלנו, ההסתכלות שלנו, היחס על החיים.

החינוך, מה שאנחנו צריכים ללמד וללמוד, זה צורות הסביבה, ועד כמה אנחנו מתפתחים על ידם. שכל אחד יקבל יכולת להיכנס לסביבה לפי הנטיות שלו, לפי האופי שלו, כדי לפתח את עצמו בצורה המועילה ביותר בחייו, כדי להיות האדם המושלם בכמה שמסוגל.

אנחנו נמצאים כל הזמן במצב של תנאים פנימיים, גנים, נטיות, שאני מקבל במשך השנים הראשונות ליד האימא, ואחר כך על יד הסביבה. גני ילדים, חוגים, בתי ספר, וכן הלאה. וכאן חשוב לפתח שלכל אחד יהיה מבחר כדי לממש את כל הפוטנציאל שיש באדם.

שיהיה אדם עשיר בפנימיות שלו. שידע מוסיקה וספרות, תיאטרון ותרבות, שידע לנהל חיי משפחה, איך לחנך ילדים, איך להתייחס נכון לזוגתו, לחברים שלו, בעבודה, בכל מקום. ואת כל זה  ועוד אנחנו צריכים ללמוד מגיל צעיר.  בעיקר על ידי דוגמאות.

על ידי הסביבה המתאימה, אפשר ללמוד כללי התנהגות טובים ונוחים ליתר בני האדם, שעל ידם נרוויח תועלת ושגשוג. לדעת להתנהל נכון בין הנטיות הטבעיות מצד אחד, ומצד שני, העיקרי, איך פועלת הסביבה על הנטיות הטבעיות האלה. שבהם אני אגיע ליתר ביטחון, ליתר נוחות, למצב הטוב האפשרי. ודבר שני אנחנו צריכים ללמוד איך להתייחס לחברה האנושית.

לכן ההתפתחות העיקרית שחסרה לנו, זה חינוך והסתכלות מועילה על החיים, איך לשנות את עצמנו למצב הטוב,על ידי דאגה לסביבה, שהיא תשנה אותנו לטוב. כי סביבה שעוזרת ותומכת בי, זו סביבה שגם יכולה לשנות בי ערכים, בהתאם  למטרות החדשות שאני קובע. לכן כל העתיד של האדם תלוי אך ורק בבחירת הסביבה, בבניית הסביבה.

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).