נגיד שמחליטים לחיות יחד.

יש את כל נושא ההוצאות של הבית ובילויים שזה נושא בפני עצמו ואני מניח שיש כל מיני וריאציות, תלוי אצל מי גרים, כמה ילדים לכ"א ועוד ועוד. זה יכול להיות דיום בפני עצמו ולא נכנס לזה כעת.

יש נושאים שהם חיצוניים לכאורה כמו ארועים.

מה דעתכם לגבי אפשרויות ההתחלקות בהוצאות הבאות ? (כאשר הולכים כזוג)

1 - ארועים משפחתיים כמו חתונות. מן הסתם זה של אחד הצדדים.

2 - ארועים של חברים של אחד הצדדים.

3 - מתנות ימי הולדת לבני המשפחה של אחד הצדדים.

4 - ארועים של חברים שהגיעו דרך אחד הצדדים אבל הפכו לחברים משותפים.

רעיונות ?

התחשבנות הזאת מחזירה אותי לספרי הנה"ח במשרד.

לא היה אצלי.. פעם הוא ופעם אני. בלי פנקס קבלות.

מתחשבנים בזוגיות זה אוקסימורון - לא הולך ביחד

אתה רציני???
אם כן- כדאי לחזור להקבצה ג'
וללמוד הכל מ-ה-ה-ת-ח-ל-ה.

כל אחד על הצד שלו ומה שמשותף מתחלקים. אירועים זה גם סוג של קשר ומערכות יחסים שלי עם אנשים לא מוצאת סיבה שבן זוג ישלם עליהם וההיפך. נכון שהמתנה גדלה אבל גם בצד השני זה כך ושיהייה רק שמחות והוצאות מסוג זה.(:

וגם תלוי מי הבן זוג ,כמות האירועים ,פעם היה לי בן זוג שכל יום אירוע מתוקשר והוצאות על ביגוד היה לא פחות מהמתנות הבחור התעקש שסוג ההוצאות הזה יהייה עליו  ומשכורתו לא היתה בדיוק ממוצעת ושלי אז כן וכך זה היה .

לא מתחשבנים - מתקשרים

אומרים מה מרגישים, מה מצפים, למה מוכנים ולמה לא.

מקשיבים לפרטנר.

דנים בערכים ותפיסות עולם וההשלכות שלהן,כי בסוף הויכוח הוא לא על הכסף אלא על פערים בתפיסות עולם.

מנסים לראות את הדברים כפי שהם נראים לצד השני, מכבדים את תפיסת העולם שלו ומנסים לראות איפה הצדדים החיוביים ובמה תפיסות העולם השונות מגוונות לנו את החיים ותורמות לאיזון.

הולכים לקראת הצד השני ומוודאים שבסה"כ, התחושה היא של איזון, נתינה וקבלה משני הצדדים - בלי לכמת כל דבר לשורה במאזן.

אתה מעלה סוגיה, אשר יש נטייה להמעיט בה ערך, כפי שניכר אף בתגובות כאן,

אך לא היא!!!

ובהדגשה -  אחד הפרמטרים החשובים ב-"פרק ב' ",  "תחזוקת הביחד" שמחייבת תשומת לב יתרה.

איך עושים זאת?

קביעת תקציב המתחזק את הביחד: פשוט עורכים רישום מדויק של כל ההוצאות הצפויות בפעילות המשותפת.

כמסד ראשוני = עיקרון השוויוניות.

קרי -  חשבון משותף, או קופה משותפת, אליה מזינים הצדדים סכום שווה על פי התקציב שנקבע.

איך מתנהל ה"ביחד"?

אי אפשר לרדת לפרטים, גם לא רצוי, אלא רק לשמור על מסגרת התקציב שנקבע.

אם אירוע גורם לחריגה – להגיע בהבנה מי נושא בחריגה, כאשר בדרך כלל עושים את ההבחנה הבאה:

פעילות שוטפת הגורמת לחריגה – החשבון המשותף ישא בהוצאות.

פעילות ספוראדית הגורמת לחריגה = יישא בחריגה הצד הפועל.

חסר מימון בחשבון המשותף?........ שני הצדדים באופן שווה מזינים  את ההשלמה.

שאלה מוסרית-

מה קורה כאשר הסטטוס הכלכלי לא זהה?

תשובה מוסרית – באופן קשיח, אין זה משנה כלל וכלל  הסטטוס הכלכלי.

שאלה מוסרית-

מה קורה כאשר על פי התקציב שנקבע, אחד הצדדים לא מסוגל לעמוד בחלק השוויוני?

תשובה מוסרית =  אם הצד השני מסוגל להשלים את החסר  של הצד השני, יעשה זאת  כפעולה של "הלוואה" ארוכת טווח, ובלי קביעת זמן מוגדר.

אין זה רלוונטי "מתי מחזירים?" , חשוב שההתנהלות תהיה על בסיס השוויוניות,

חשוב לזכור - גם אם צד א' חייב סכומים גבוהים לצד ב',

המעקב המדויק אחר התקציב המשותף, הוא הוא הנותן תוקף לתחושת "השוויוניות".

שאלה לא מוסרית =

מה קורה כאשר הצדדים לא מנהלים מעקב מדויק?

תשובה לא מוסרית =  הם נוהגים בחוסר אחריות, תחושת "השותפות" חלשה, ועומדת על כרעיים של תרנגולת, חוסר אחריות שכזה יביא במהרה לחילוקי דעות.

לסיכום –

"אם חשוב לך הקשר(כל קשר), הקפד בתחזוקתו גם שתי ספרות אחרי הנקודה".

לא מתחשבנים. נקודה

. מי שהולך לקנות את המתנה באותו זמן נתון-בדרך כלל גם יהיה זה שישלם עליה. בדרך כלל -גם כל אחד יבחר לקנות מתנות לאנשים שיותר קרובים אליו באופן אישי. אם מדובר במתנה גדולה למישהוא שחשוב לשנינו באותה מידה- זה בדרך יתקזז בבילוי הבא (הוא שם כסף על המתנה- אני אשלם בפעם הבאה שנלך להצגה או מסעדה. למשל. לא קבענו את ההתנהגות הזאת מראש.. ככה זה זרם אצלינו מההתחלה והפך להרגל)

לגבי אירועים -(חתונות וכאלו...) אנחנו בכל מקרה נמנעים מלהגיע לאירועים מלבד של אנשים מאוד מאוד קרובים-וברגע שיש קרבה ואהבה-אין התחשבנויות. בסוף היום - ההוצאות גם ככה מתקזזות-אני שמתי צק על הבת מצווה האחרונה-הוא מילא דלק כדי שיהיה איך להגיע...למשל. חשבונאות בזוגיות זה מסלול בדוק לגירושין (והמשך התחשבנות עד שהילדים יגיעו לזקנה...)