יש לי בת אחת - הנשמה הג'ינג'ית שלי, ואנחנו כולה רק שתי נפשות, סליחה 3 עם הכלבה ,בבית קטן - 2 חדרים וגג, אז למה אני לא מספיקה לעשות שום דברררררררררררר?????????????????

אני לא מספיקה כלום -  לא לבשל, לא לעשות קניות גדולות,מרוכזות וחכמות (כל יום קנייה זריזה של 100 ש"ח מינימום ותמיד אין אוכל בבית), לא לנקות, לא לכבס (שי-שבת מוקדש ברובו ל- לכבס, לתלות, לקפל וחוזר חלילה), לא לסדר, לא להשקות את העציצים המסכנים שכבר התייבשו לחלוטין וכל פאר יצירתי -הגג המטופח ירד לטמיון ובטח ובטח שלא לקרוא ספר או סתם להסתלבט על כסא הנוח בגג.. פשוט אין לי זמן לכלום!

כולם אומרים לי שאני  פשוט לא יודעת לארגן את הזמן נכון, אבל אני לא מבינה איך אפשר גם לעבוד, גם להיות חד-הורית וגם לעמוד בכל המטלות המעצבנות האלה.

ביני לביני הגעתי למסקנה שאלה שמתמודדות ב"הצלחה", הן אלה שמעסיקות עוזרת כמה פעמים בשבוע, מטפלת, אומנת ואפילו מבשלת, אבל זה לוקסוס רק לעשירים!

יש גם את אלה שהסבתא מתקתקת להם את הבית: מוציאה את הילדים מביה"ס ומהגן, מבשלת ארוחת צהריים חמה, רוחצת את הכלים.הבית תמיד מלא כל טוב ומתנהל על מי מנוחות. האמא חוזרת לבית נקי ומסודר, לילדים שבעים ומרוצים וכל מה שנותר לה זה אולי לעשות איתם שיעורי בית והכי חשוב - יש זמן לזמן איכות עם הילדים.

אבל אני לא עשירה ואין לי אמא-סבתא כזו בנמצא..

שבוע שעבר שברתי שיא עולמי בתחום התחתונים - לא לי ולא לבתי היה זוג נקי אחד של תחתונים ללבוש.

בחיי, עובדה אמיתית, לא קרה לי מעולם!

ברוב תושייתי אמרתי לבתי שנלבש את תחתוני בגדי הים שלנו..

פשוט לא היה לי זמן להפעיל מכונות כל השבוע והררי הבגדים הלכו וצמחו לגובה.

אתמול נכנסה השכנה וכמעט שברה את הראש כשהחליקה על העיתונים בכניסה לבית (כיון שסל העיתונים כבר מפוצץ, הכל נופל ומתפזר לכל עבר). אנחנו כבר התרגלנו לקפץ ביניהם ולדלג מעליהם והכלבה עושה עליהם החלקרח.. נשמע הזוי שאין לי זמן לערום את כולם בשקיות ולזרוק לפח המיחזור, אבל זו אמת לאמיתה.

אז מה עושים????

בגילי המתקדם נשבר לי כבר מלנקות את הבית! אני רוצה מנקה, מבשלת, מנהלת משק בית (למה הכל מתחיל ב- 'מ'?). אני רוצה להיות עם בתי נטו כשהיא חוזרת מביה"ס, כי  או-טו-טו היא כבר לא תזדקק לזמן האיכות הזה איתי ואני רוצה גם זמן לעצמי: לסדר גבות, מסאז', טיפול פנים, מניקור....... כל הדברים  האלה שהינם בגדר פנטזיה רטובה עבורי..

מה אתן אומרות? (ויסלחו לי הפעם הגברים מסיבות מובנות..) האם אתן מצליחות להיות גם אמהות סבלניות ומשקיעניות, גם עקרות בית, גם נשים עובדות ואפילו נשים שיש להן זמן עבור עצמן? או שללא עזרה חיצונית (אם בתשלום ואם ממשפחה) העסק באמת לא דופק?

אני למדתי להתמודד מאד יפה - פשוט הולכת לישון......

הממ.... יש לך זמן לכתוב בקפה... לענות ולהתווכח בחריצות רבה...

אני מבין שזה רק בשביל הנפש....          

אבל אולי תשקיעי גם בדברים שאת כביכול "לא מספיקה" ??

מסכימה עם מרק.. זמן יש תמיד, זה רק עניין של סדרי עדיפויות.

הסוד הוא לשמור על בית נקי מאורגן ומסודר.

לסדר מיד במקום ואז לא מצטברת עבודה.

לקפל את הכביסה בעוד שמורידים אותה מהחבל וישר להניח בארון.

כשמדיחים כלים מנקים את השיש ומעבירים מטלית לחה ספוגה בספרי לניקוי חלונות על ארונות המטבח.

מדברים בטלפון ומנקים את האבק מהמדפים.

קופצים לסידורים בעיר על הדרך עושים קניות.

בקיצור יעילות בזמן וארגון זה כל העניין.

מאחר שכנראה יש לך בעייה של התארגנות, יתכן שזה קשור בהפרעת קשב (יש לך?) אני מציעה לכתוב על דף סדר יום ולעבוד לפיו.

אבל בגלל שעכשיו הבית כבר עלה על גדותיו אני מציעה לך לקחת באופן חד פעמי (או דו פעמי, תלוי במצב...)

עוזרת שתעבוד יחד איתך ויחד תעשו "ריסטרט" לבית.

ברגע שהבית יהיה "מאופס" יהיה יותר קל להתחיל לשמור על הסדר והנקיון ע"פ סדר היום שקבעת לעצמך.

עצות באופן כללי:

*לבשל כל פעם ליומיים או שלושה. יש מאכלים שאפשר להקפיא אז אפשר להכין כמות יותר גדולה ואת השאר לשמור במקפיא לימים ממש עמוסים שלא הספקת (אפשר להקפיא רוטב בולונז,קציצות, שניצלים...).

*כל מוצר שנגמר לרשום וככה תצטבר לך רשימה מסודרת לקניה מרוכזת. פה ושם השלמות זה הגיוני.

*לקבוע ימים קבועים לכביסה (הימים שבהם את לא מבשלת, למשל)

*את יכולה לשתף את הבת שלך במטלות ולהפוך את זה לזמן איכות משותף. אני בטוחה שהיא תשמח לבשל איתך או ללכת איתך לקניות, למשל.

*אם הבית יתוחזק מסודר באופן סביר, את שטיפת הבית אפשר לשמור לסופ"ש וזה לא יקח הרבה זמן ולא ישרוף לך את הסופ"ש.

אם יהיו לי עוד רעיונות, אחזור. :-)

כמה עצות ואפילו לא טיפה אחת של אמפטיה - אבל הכל מכוונות טובות. באמת ואת הרשימה של אופטימית אני חושבת שראוי להדפיס ולשמור על המקרר (בלי ציניות, ברצינות לגמרי).

ואני דווקא מזדהה איתך ואין לי עצות.

עם עוזרת פעם בשבוע, פרטנר מסור שנוטל חלק (כמעט) שווה, עם הורים שאפשר לנחות אצלהם לסופ"ש ולללכת לישון סוף-סוף ובכל זאת רשימת המטלות שאני לא מספיקה רק הולכת ומתארכת.

וכן, לי בא לברוח לשינה, אבל לברנשון בוקעות שיניים וכבר הלכה לי השינה להלילה.

וככה זה.

גם אני חולמת על משאבי זמן וכסף אין סופיים, על זה שהכל יתקתק. חלום די נפוץ, אני חושבת.... חלום מתוק, אפילו לא צריך לישון בשבילו, אפילו בהקיץ אפשר לפנטז.... 

ולחזור לחיים האמיתיים, להעמיד עוד מכונת כביסה וסיר עם אורז, לג'נגל את כל המטלות ולהבין שחלק יפלו כי אני לא מושלמת ולפעמים אני אגיב לא ממש כמו שהייתי רוצה מול כל מיני דברים ואצטער ואתנצל על  תגובות שלא לעניין ואסלח לעצמי כי אני לא מושלמת ולפעמים למרות שערמות הכביסה מצטברות ואין אוכל, אני אפרגן לעצמי כמה שעות בצהרי שבת - לגמרי-לגמרי בשקט שלי ושכל העולם יקפוץ... כי אני לא מושלמת והתרוקן לי המצבר ואומנם אין מצב לחופשה באקפולקו, אבל שעה באמבטיה, חצי שעה קפה עם עיתון... ולכביסה....

ככה, אלו החיים שלי, בגילגול הזה. עם כל החבילה לטוב ולרע.

ואלו החיים שלך ועם זה את צריכה להתמודד הכי טוב שאפשר, אבל לא יותר טוב ממה שאפשר. ככה זה.

אגב... רעיון מקורי...הבגדי ים.... יפה לך

אדוני אמת !!!   

אדם קם בבוקר שמח וטוב לב, שוטף עין אחת, מצחצח שיניים , מכין קפה, מחפש משקפי קריאה רבע שעה כרגיל, מוצא אותם במקרר, קורא עיתון בקרני השמש הראשונות על הבוגנוויליה, פותח רדיו, שומע על ירי כבד על בני עמי בדרום, מעביר לקול המוזיקה, פותח מחשב, קורא מיילים חמודים מהילדים, עובר לקפה , ו...טרררחחחחחח, נופל על "הצילו" שלך.

נכנס לדיון, רואה מגילת רות כולל רש"י !!!

למה, סוסה, למה ככה ?

יום יפה,  עולם מחייך,  ריח  סתיו מזקק נפש,  אובמה כיסח את מיט,  בלולה עוזבת כנסת, למה, למה להכניס אותנו ללחץ נפשי הרסני, למה ?

טוב, אקרא בערב. אם לא מחקת עד אז...

חבל על היום שלי...

יום נהדר

יעקב

רותי,

אני מאמינה באנאלוגיה שסדר וניקיון בבית הפיזי מקרינים לבפנים ומהבפנים החוצה , הם המראה וההשתקפות שלי, כשאני יודעת שרוצה לעשות סדר וניקיון במחשבות אני מנקה ומסדרת את הבית החיצוני.

אופטימית נתנה עצה נהדרת, היות ואין תחזוקה שוטפת והמטלות שהצטברו רבות, ובכדי לחמם מנועים אפשרי, באופן חד פעמי, להביא עוזרת בכדי ליישר קו, מעבר לעזרה פיזית כשאני רואה מישהו אחר עובד זה נותן לי מוטיבציה לעבוד.

מקווה שעזרתי במשהו:-)

בהצלחה ויום נעים

אורלי