לפעמים, אני מרגיש, יש את ההרגשה, שדבר אחד חסר לפאזל, זה יסתדר,
והכל יהיה בסדר.
יש כאלו שזה קניית מכונית חדשה, לאחרים דירה, לפעמים זה זוגיות, החלפת
מקום עבודה?
האם באמת?
אני זוכר את ספטמבר 2001. עזבתי את עבודתי ב9 שנים אחרונות במעבדות בל
בניו ג'רזי כדי לעבור לאקדמיה. אוניברסיטת אוסטין. אחת משתי הגדולות ביותר
בארה"ב. העמסתי את החפצים שנשארו לי מהגרושים על המאזדה 323,
ונסעתי דרום מערבה, לטקסס. אהבתי את הנסיעות הארוכות האלו, של כמה
ימים, בארה"ב אפשר לעבור דרך פארקים לאומיים ולראות דברים מדהימים
ולישון במוטלים על הדרך.
קיבלתי ישר קביעות בפקולטה טובה. פרופסור חבר. התחלה לא רעה!
ידידה שלי הונגריה שפגשתי כמה חודשים קודם
בכנס אמרה לי שהיא מצפה לבואי, חשבתי על מערכת יחסים איתה. רציתי לקנות
בית סוף סוף, במקום אותו אחד שהתברר כמלא בטרמיטים, ושאי קניתי הביאה
לגירושי. סטודנטים שבאים לאוניברסיטה, אחת הידועות, שיעבדו איתי ונהנה
מהתהליך האקדמי.
ברדיו בדיוק התנגן, מידי כמה שעות הלהיט "אוסטין". של בלייק שלטון. שיר על אהבה.
הכל יסתדר!
פחות משנה יותר מאוחר, בודד ומתוסכל, כאשר כל ביקור אצל בני, המנוע עד
היום מלצאת מהארץ היה טיסה של 18 שעות בכל כיוון, הדייטים עם ההונגריה
היו מקסימים, ראינו כמה סרטים, אכלנו יחד במקומות נחמדים, זהו, לא התקרבה,
עם הקולגות היה אפשר לדבר רק בנושאים של כסף: כמה כסף אתה מביא
לאוניברסיטה, כמה אנשים תשכור, כמה כמה וכמה,
עזבתי את אוסטין.
כיום אני חושב שעשיתי טעות גדולה. הייתי צעיר חסר סבלנות בעבודה האקדמית
הראשונה... כיום כבר לא קל לחזור לאוסטין, הבן מתכחש, ושוב לא בזוגיות.
מה השאלה פה, חוץ מהסיפור?
האם אתם מאמינים שיש לפעמים מצב שבו שינוי מסויים (למשל, מציאת זוגיות, עבודה חדשה)
כן משנה מאד את הסיפור? או, שאין דבר כזה?
הוספת תגובה על "הדבר האחד הזה, והכל יסתדר"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה