אינני יודע אם הפילוסופים הגדולים בחינוך עדיין רלוונטיים. 

 

לעומת זאת אני יודע לכל הפחות שני דברים:  

 

 

האחד, שהחופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

 

 

 

והשני שכפיה בבתי הספר היא דבר מיושן

 

אחת התופעות המפליאות והמביכות ביותר שעל הבמה החינוכית הנוכחית בארץ היא הפופולריות הגוברת של הכפיה, בצורה זו או אחרת, בשימוש בה ככלי לגיטימי לקידום מטרות החינוך. בזמן שהעולם כולו נראה כי מגביר באטיות, אולם יותר מתמיד, את מודעותו לעובדה  שכוח הוא לא שיטה יעילה כדי להשיג יעדים בני-קיימא, פלח אחד מתרבותנו -- פלח מאוד חשוב, הממונה על הכנת הדור הבא -- נראה שהוא מכוון בעקשנות לכיוון ההפוך.

 

למעשה, בזמן שאנחנו עוברים דרך העשור השני של המאה ה-21, אנחנו עדים לתופעה אשר לפני שבעים שנה בקושי, איש שפוי לא היה חולם שהיא תופיע. מי, בשלהי מלחמת העולם השניה, היה אומר בביטחון כלשהו שהשימוש בכח על מנת לישב סיכסוכים בין מעצמות-העל יהיה לנחלת העבר? מי היה מנחש, בעיצומה של מלחמת קוריאה, שאפילו המימסדים הצבאיים הגדולים והמודרניים ביותר יהיו במהרה מחוסרי אונים בנסותם לכפות את רצונם אפילו על המדינות הקטנות ביותר כמו קפריסין, לבנון, ניקראגואה, אפגניסטן, קובה והאיטי לאחרונה, ואלה הם רק כמה מהן? מי, בשיא עוצמתו של סטלין בשנות ה-40 המאוחרות, היה מספיק טיפש כדי לנבא שאחדות מהרודנויות הקומוניסטיות יודחקו הצידה על ידי אותה אוכלוסיה אשר פעם שלטו בה ביד ברזל? נכון, את השרידים הכואבים של הכוח הברוטלי אפשר לראות בשפע בעולם של היום במרכז אמריקה, במזרח אירופה, בסין, בדרום-מזרח אסיה, בעירק, באירן, ובמקומות שונים באפריקה. אולם בכל מקום, אפילו האנשים שבשילטון (בעלי השררה) יודעים שהפעמון מצלצל ללא רחם לסמכותיות הבלתי מרוסנת, ואנשים בעלי אמון וסבלנות אין קץ יגעים בשקט ובחריצות על מנת   ל ע ק ו ר   א ת   ה כ ו ח   מ ת ו ך   י ח ס י   ה א נ ו ש .

 

כל זה ברור למשקיף הקפדני, אשר אפילו ריבוי העצים אינו מפריע לו לראות את היער. אולם למרות שהעולם מתקדם ומקבל את חופש הדיבור, את חופש הבחירה ואת הדיון הפתוח כשיטות פוריות יותר לפתרון בעיות ולקידום הגזע האנושי, האנשים האחראים על חינוך ילדינו תובעים בקול, יותר מתמיד, את החלתן של משמעת ומגבלות יותר מחמירות. אני אינני יכול לראות כל הגיון בדבר, האם הינכם יכולים? אם כפיה איננה מפיקה תוצאות בכל תחום אחר, מה מביא מחנכים, אשר נולדו וגדלו בארץ, לחשוב שהיא תפיק תוצאות בבתי הספר כאן?

 

אני ער כמו כל אחד אחר לבעיות אשר בתי ספר מתמודדים עימן. במילה אחת, הם אינם מפיקים את הסחורה. הלקוחות שלהם, התלמידים, נמלטים מהם במספרי שיא; אלה שנשארים נראה שאינם עושים מה שנדרש מהם. בוגרים הם לעיתים קרובות בלתי חברתיים, בלתי מוסריים, ובלתי כשירים. איזושהי מחלה כללית מתפשטת בכל המערכת, החל ממנהלים וכלה במורים ותלמידים. מה שאנחנו מוצאים היא הסימפטומטולוגיה של מערכת על סף קריסה ערכית כתוצאה מהתישנות וחוסר שייכות. אין תרופה אשר ניתנה במשך השנים האחרונות ואשר פעלה. ריפוי קסמים כלשהו איננו נראה באופק. כל אלו הן חדשות מדכאות.

 

מה שקורה בין מחנכים הוא שהם איכשהו דורכים על המקום מתוך המצב המיואש שלהם. כמובן, במקום לבדוק, לחדש, ולבנות מחדש את מערכת החינוך מהיסוד ועד הטפחות, כפי שהיה עליהם לעשות, הם מחפשים עוד פלסטר להדביק.  מה שלא כל כך מובן הוא הכיוון אשר רבים  מהם  נראה כי נעים לעברו, הכיוון של הגברת הלחץ על התלמידים -- בדיוק סוג המהלך עליו כולנו מותחים ביקורת כאשר הוא נעשה בהקשר אחר כלשהו. כך, אנחנו רואים הצעות החל ממשמעת יותר חמורה, יותר שיעורי-בית, יותר קורסי חובה, יותר שליטה על הזמן הפנוי, וכלה ביותר עונשים על עבודה אקדמית ירודה בבית הספר. אף אחד מהשיעורים של העבר ושל ההווה כנראה לא משפיע על האנשים אשר מציעים את ההצעות האלו. היכן הם היו כל השנים האלו? האם המחנכים אשר מציעים את ההצעות האלו עברו את הקורסים בהיסטוריה שלהם? האם הם קיבלו ציונים טובים ב"אקטואליה"?

 

עלי לומר בבירור, כדבר אשר חל באופן אוניברסלי, שבבתי הספר אצלנו, כמו בכל מקום אחר, כל הצעה לרפורמה המבוססת על צורה כלשהי של כפיה, מועדת לכישלון, והיא מוטעית במהותה. זו בדיקת לקמוס אשר אפשר להשתמש בה לאורך ולרוחב. הגיע הזמן שהקהל יבהיר לועדות בית הספר, למנהלים, למורים ולמשרד החינוך שהצעות כגון אלה הן בלתי מקובלות, ואין להביאן בחשבון. אינני מאמין שיש מרפא-כל פשוט כלשהו לבעיותיהם של  בתי הספר היום, אם כי מה שאני כן יודע הוא, שמה שלא ננסה, חייב להיות מבוסס על כיבוד החופש של התלמידים ושל המורים לבחור לעצמם את נתיביהם, ולהביע את דעתם.

 

יפה שהבאת את דברי הוגי הדיעות החינוכיים - להזכיר דברים שעליהם מתבססים רעיונות של היום. אכן, השלטון מעונין שרעיונות אלה לא יישמעו משום שרעיונות אלה פוגעים בציות העיור של האזרחים לשלטון. ידע וחינוך לערכים של ערך האדם מנוגדים לאינטרס השלטון. בעיקר מצא חן בעיני הרעיון שכל ילד חייב (חייב!) ללמוד הכל. ז"א לטעום משהו מכל תחומי הידע שהאדם צבר. זאת כדי שיוכל בבגרותו לבחור את תחום הידע שאותו הוןא רוצה להכיר יותר...

צטט: shabat shalom 2012-10-27 16:14:52

יפה שהבאת את דברי הוגי הדיעות החינוכיים - להזכיר דברים שעליהם מתבססים רעיונות של היום. אכן, השלטון מעונין שרעיונות אלה לא יישמעו משום שרעיונות אלה פוגעים בציות העיור של האזרחים לשלטון. ידע וחינוך לערכים של ערך האדם מנוגדים לאינטרס השלטון. בעיקר מצא חן בעיני הרעיון שכל ילד חייב (חייב!) ללמוד הכל. ז"א לטעום משהו מכל תחומי הידע שהאדם צבר. זאת כדי שיוכל בבגרותו לבחור את תחום הידע שאותו הוןא רוצה להכיר יותר...

 

 

נחוצים לנו פחות אחידות -- פחות הומוגניות -- והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו.

 

בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה. כפי שקורה לעיתים קרובות, הטור נחתם ברמיזה שהפינים יכלו ללמד אותנו דבר או שניים כיצד לתקן את המצב.

 

אינני חושב שאני היחידי שכבר התעייף מלשמוע כמה שעלינו ללמוד מהסינגפורים, היפנים או הפינים בתחום החינוך. ראשית, מעולם לא ראיתי מחקר רציני משווה את הידע האמתי של המבוגר הסינגפורי, היפני או הפיני הממוצע עם זה של המבוגר הישראלי הממוצע. אין לי מושג מה מחקר כזה היה מגלה, כפי שאיש איננו יודע זאת; עובדה זו, לעצמה, היתה צריכה להביא את האנשים לחשוב, בטרם הם מפצירים בנו לגרום לבתי הספר שלנו להידמות לבתי הספרהסינגפורים, היפנים או הפינים. שנית, השוואות כאלו תמיד משמיטות את הנקודה העיקרית: לאמור, שלחינוך הסינגפורי, היפני והפיני יש מטרות מאד שונות ממטרותיו של החינוך הישראלי. המבוגר הסינגפורי או היפני האידאלי, כפי שנתפס על ידי חברתם, דומה במעט לאידאל של המבוגר הישראלי, כפי שמתארים אותו לעצמם רוב האנשים פה. בטרם נעתיק את בתי הספר של מישהו אחר, מוטב שנהיה לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים להעתיק את התרבות שלהם בכללותה, ואני מאד מסופק אם לרוב הישראלים היה נוח לחיות כפי שהסינגפורים או היפנים חיים. לבסוף, ראוי לציין שביפן, למשל, נמתחת ביקורת גוברת והולכת על בתי הספר שלהם, ומספר גובר והולך של מחנכים יפנים משקיע זמן ומאמץ רבים ללמוד את בתי הספר האמריקאים ולנסות לעצב את בתי הספר היפנים על פי הדגם של בתי ספריהם!

 

אולם הטיעון העיקרי שלי נוגע עמוק יותר. מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המונטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים,  בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבאלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.

 

אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה -- למעשה אין סופית -- של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות,  שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כישרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה. 

 

לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי-פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בניסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד, סינגפור, או ביפן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.

 

היי אברהם

 

החוברת של הד החינוך אכן תוכל לשמש סטודנטים להוראה בהגשת העבודות שלהם , ובהתכוננות לבחינות שיעידו שהם בעלי היקף השכלה חינוכית רחבה .

 

ותו לא .

 

אולי זה גם יקנה לעורכים ולמשתתפים בכתיבה בחוברת עוד כמה נקודות על " מומחיותם " בחינוך .

 

אולם , האנושות מתאפיינת מזה אלפי שנים בהעלאה על נס ( בדרך כלל בדיעבד )  של פילוסופים , הוגי דעות , נביאים ומוכיחים בשער  ו . . .   התנהלות הפוכה ביחס לדבריהם .

 

היום , למשל , אנחנו מעריצים – לפחות בהבל פינו – את נביאי התנ"ך הגדולים , אולם בזמנם הם נתפשו כעושי צרות ,  " מזייני שכל " ו " קוצים בתחת " , שהתעלמו מהם ולעיתים אף התאנו להם ורדפו אותם בכל דרך ,  כעוכרי אווירה , כשמאלנים ובוגדים , ואף היום – אם מישהו נושא דברים ברוחם – יזכה ליחס זהה .

 

גם הפילוסופים החינוכיים זוכים לעדנה רק בקרב מיעוט , וציטוט דבריהם נחשב יותר כבעל ערך להשגת סטאטוס השכלתי , ומזכה בנקודות במסגרות לולי הפיטום ההשכלתי האקדמי , מאשר כבעל ערך יישומי בחינוך .

 

המהפך יתרחש בהתאם לצרכים אמיתיים , ורק ברגע שבני אדם יבינו שדרך אחת עובדת פחות טוב ביחס לדרך אחרת בהשגת היעדים שאותם רוב האנשים רוצים להשיג .

 

כרגע , הן היעדים והן הדרכים להשגתם באמצעי החינוכי – שגויים , אך עדיין לא נתפסים ככאלה .

 

אבל, מתחילה להיווצר סיטואציה שהאנושות מתחילה לקלוט שגם ביחס ליעדים הישנים – הדרך הישנה לא עובדת , ובמיוחד מתחיל להסתבר שאולי היעדים הישנים – כבר אינם רלוונטיים.

 

אבל זה ייקח עוד את הזמן שלו עד שהאנושות תתפכח , למרות שיש סיכויים טובים לכך , כיוון שמציאות ימינו והעתידית  הופכת במהירות  להיות פחות ופחות סלחנית לטועים ולשוגים באשליות .

 

ועדות ראשונה לכך מהווה התמוטטות הפילוסופיה הקפיטליסטית חזירית באירופה ובארה"ב ( בקרוב גם אצלנוּ ), הקשורה קשר הדוק ל " ערכי " מערכות החינוך באותן ארצות המקדשות תחרותיות דורסנית , סיווג ותיוג לפי " הישגים "  , או יותר נכון " הפגנת הישגים " , הקשורים בעיקר לדפוס חשיבה מקובע ( Fixed Mindset  ) כולל תפישת מערכת החינוך כפס ייצור המוני , את התלמיד כמצר פגום , בינוני , או תקין ,  ואת המורים כפועלי פס ייצור המחוייבים למיכסות ייצור .

 

 

עם ההתפכחות -  אולי תהיה עדנה גם לחשיבה אחרת , כולל להוגיה שהקדימו את זמנם .

 

ביי

 

אלי

צטט: eliz66 2012-10-30 10:16:17

היי אברהם

 

החוברת של הד החינוך אכן תוכל לשמש סטודנטים להוראה בהגשת העבודות שלהם , ובהתכוננות לבחינות שיעידו שהם בעלי היקף השכלה חינוכית רחבה .

 

ותו לא .

 

אולי זה גם יקנה לעורכים ולמשתתפים בכתיבה בחוברת עוד כמה נקודות על " מומחיותם " בחינוך .

 

אולם , האנושות מתאפיינת מזה אלפי שנים בהעלאה על נס ( בדרך כלל בדיעבד )  של פילוסופים , הוגי דעות , נביאים ומוכיחים בשער  ו . . .   התנהלות הפוכה ביחס לדבריהם .

 

היום , למשל , אנחנו מעריצים – לפחות בהבל פינו – את נביאי התנ"ך הגדולים , אולם בזמנם הם נתפשו כעושי צרות ,  " מזייני שכל " ו " קוצים בתחת " , שהתעלמו מהם ולעיתים אף התאנו להם ורדפו אותם בכל דרך ,  כעוכרי אווירה , כשמאלנים ובוגדים , ואף היום – אם מישהו נושא דברים ברוחם – יזכה ליחס זהה .

 

גם הפילוסופים החינוכיים זוכים לעדנה רק בקרב מיעוט , וציטוט דבריהם נחשב יותר כבעל ערך להשגת סטאטוס השכלתי , ומזכה בנקודות במסגרות לולי הפיטום ההשכלתי האקדמי , מאשר כבעל ערך יישומי בחינוך .

 

המהפך יתרחש בהתאם לצרכים אמיתיים , ורק ברגע שבני אדם יבינו שדרך אחת עובדת פחות טוב ביחס לדרך אחרת בהשגת היעדים שאותם רוב האנשים רוצים להשיג .

 

כרגע , הן היעדים והן הדרכים להשגתם באמצעי החינוכי – שגויים , אך עדיין לא נתפסים ככאלה .

 

אבל, מתחילה להיווצר סיטואציה שהאנושות מתחילה לקלוט שגם ביחס ליעדים הישנים – הדרך הישנה לא עובדת , ובמיוחד מתחיל להסתבר שאולי היעדים הישנים – כבר אינם רלוונטיים.

 

אבל זה ייקח עוד את הזמן שלו עד שהאנושות תתפכח , למרות שיש סיכויים טובים לכך , כיוון שמציאות ימינו והעתידית  הופכת במהירות  להיות פחות ופחות סלחנית לטועים ולשוגים באשליות .

 

ועדות ראשונה לכך מהווה התמוטטות הפילוסופיה הקפיטליסטית חזירית באירופה ובארה"ב ( בקרוב גם אצלנוּ ), הקשורה קשר הדוק ל " ערכי " מערכות החינוך באותן ארצות המקדשות תחרותיות דורסנית , סיווג ותיוג לפי " הישגים "  , או יותר נכון " הפגנת הישגים " , הקשורים בעיקר לדפוס חשיבה מקובע ( Fixed Mindset  ) כולל תפישת מערכת החינוך כפס ייצור המוני , את התלמיד כמצר פגום , בינוני , או תקין ,  ואת המורים כפועלי פס ייצור המחוייבים למיכסות ייצור .

 

 

עם ההתפכחות -  אולי תהיה עדנה גם לחשיבה אחרת , כולל להוגיה שהקדימו את זמנם .

 

ביי

 

אלי

 

 

היי אלי, 

 

אתה תסלח לי, אבל,  

 

אין בעולם של היום דבר כזה: "קפיטליזם". לא כל שכן "קפיטליזם חזירי". 

 

כל המדינות בעולם כיום הן כלכלות מעורבות/אֶטַטִיזם/אֶטַטִיזם של הרווחה. 

 

זאת טעות נפוצה. חבל שהיא מעוותת לנו את ראיית המציאות.