כמה מאיתנו זוכרים ממש מהי המטרה של החינוך?

איכשהו הבנתי שכל מודל, עסקי, חברתי, תרבותי, וחינוכי, ניזון מאותם עקרונות מטווה והתפתחות רצויה, בכדי להגיע להשגים נאותים. זאת אומרת, אם אנחנו מגדירים את המטרה בראש, אז אפשר להתאים את האמצעים הנדרשים, ודרכי המימוש. כל נסיון אחר הוא רק מענה חלקי, טיפול נקודתי, ואין בו מענה לדרישות של הכלל. בכיתה ממוצעת של שלושים ילדים, ישנם שלושים נקודות התפתחות שאחת שונה מרעותה, איך בונים תכנית אחת כללית?

מצד אחד העסק אינו פשוט כלל, ומאיפה בדיוק להתחיל נראה כים של אין סוף אפשריות. ומצד שני אם אנחנו מאתרים מכנה משותף, אז גם נדע כיצד לפתח תהליך חינוכי בהתאם. ושיכול לכסות על הדרישה הכללית שמאגדת בתוכה את כל הפרטים. האם אנחנו מדברים על אתגר ראלי?

מנסיוני הדל בחיים אני חושב שכן. אני לא רואה נקודה מאוד קיצונית לטוב ולרע יותר מהאדם עצמו. אני לא מרגיש שיש חזון מעבר לשאלת האדם עצמו, וקל וחומר עניין התכלית בחיים. אז אם הגענו לתקופה היסטורית בה שאלות על תכלית החיים צפות, אז כדאי להערך בהתאם.

וכאן חשוב לציין שאנחנו מניחים את כל העבר בצד, אנחנו יורדים אליו רק לצורך הפקת לקחים, ומחפשים בכוחות משותפים לקראת מה אנחנו צועדים. אם זה שאלת החומר אז מוטב שנניח לכל יוזמה ונמשיך לקראת הבלתי נודע. אבל אם הרגשת האתגר של החינוך, של דמות המחנך עדיין חייה, אז כדאי שננסה לברר.

ניסיתי בכל כוחי לראות כיצד משפיעים ומעצבים דעת קהל לערכים, ולא עלה בידי אפשרות אחרת מאשר החינוך. החינוך הוא הכלי, והאדם הוא החומר גלם. וכמו חומר גלם בידי היוצר, הילדים של היום חייבים מענה בהתאם לאתגר שלהם. שהוא ממש לא בהכרח מה שאנחנו מבינים.

אז נצא מתוך נקודת הנחה שהמטרה והנקודה המרכזית סובב סביב האדם, והאמצעי הוא חינוך, כל מה שנשאר, זה לחשוב על שיטות מימוש איך  להוציא את זה לפועל

חינוך

כל המטרה בחינוך היא לנסות להבין את המציאות. 

משמעות החינוך היא לנסות להפחית את הפער בין המציאות לבין תפיסת המציאות שלנו.

משמעות החינוך שהיא שהעשיה שלנו תהפוך לעשיה מציאותית יותר.

המשמעות האמיתית של חיינו וזכותנו הבסיסית, היא השגת הכמיהה שלנו,

מלידה, לימים שמחים, לחיים שמחים ולהתגברות על הסבל של בעיות.

                                                                                             הדלאי לאמה

Education

The whole purpose of education is to try to know the reality.

That means try to reduce the gap between reality and our perception.

That means our action is becoming a more realistic action.

To achieve from birth, our sort of desire for happy days, a happy life, and overcome suffering of problems, that's our basic right, that's really the purpose of our life.

                                                                                                                   Dalai Lama  

מטרות החינוך בחברה חופשית   

כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך.

אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין -- לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.

עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש  ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)

חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות  ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא  ה י כ ו ל ת   ל ת פ ק ד  בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.

כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים  שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.

לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן  הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.

מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא  ה י כ ו ל ת   ל ח ש ו ב באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.

לא בזכות ההוראה הפרונטלית

מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הבאה, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).

ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני.

בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.