ד”ר יחיאל שרמן: ילד נולד עם פוטנציאל מוחי מסוים, כישוריו הטמונים בו יבואו לידי ביטוי רק אם הסביבה תעודד ותפתח תכונות אלה. הורים, מורים, חברים וקהילה הם הגורמים הדומיננטיים בהוצאה מהכוח אל הפועל, אל מה שחבוי בתוך כל אחד מאתנו והוצאתו  כלפי חוץ. מקור

 

נוסחה מאוד מעניינת של מכלול גורמים שכולם פועלים לכיון ומטרה אחת, ששמה חינוך. עוד לא ראיתי מימי כל כך הרבה גורמים שיכולים להדבר בינהם, מלבד בנושא החינוך, המורשת שאנחנו מעבירים בירושה לילדים שלנו. וזה מאוד ברור ומובן, ואפילו אפשר להרים עוד את הרף. זמננו הוא מיוחד ומאתגר בכל תחומי חיינו, כשהחשוב שבהם הוא החינוך, לדעתי.

 

פעם עוד לא נדרשנו ממש לתת את דעתנו על נושא החינוך בצורה כה כוללת ומקיפה, הייתי אומר אפילו יסודית. האמת שלהערכתי זו הפעם הראשונה בה אנחנו ניצבים לפני מימוש הלכה למעשה, של הפרדיגמה החינוכית, של השלב הבא בהיסטוריה האנושית. מכל מקום אנחנו מדברים על מעבר מאוד מיוחד, זה לא עוד חלק בתהליך ההתפתחות. זה מעבר ממשי לשיטה חדשה.

 

אם עדיין לפני שנבחן את השיטה, ונראה את כל המשתתפים שצריכים לקחת חלק, אז מדובר למעשה בכלל החברה, כמעט. כולנו בלי יוצא מהכל נעסוק בחינוך מחדש של עצמנו ושל הערכים שיהיו בהמשך הדרך, ואיתם נקיף את דור החינוך העתידי. בית הספר הוא רק חוליה בשרשרת החינוך, שימשיך בכל מקום, בבית, במתנ”ס, בטלוזיה, ובאינטרנט. בקיצור, אנחנו הולכים לשנות את כל המבנה האירגוני –חברתי- חיצוני, בהתאמה להתפתחות הפנימית. כל מה שהיה עד היום נחלק לשני מוקדי השפעה באדם, ימשיך עדיין להיות שניים. אבל משלימים.

 

ברגע שנסכים לזה, זה יהיה הרגע שבו גם נוכל להבין את מהות השיטה הרצויה, כי השיטה במקרה הנוכחי היא רק נגזרת מעצם היותו האדם.

 

 

 

כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה ! 

רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו. 

אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת -- יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות -- היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת? 

העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה -- לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו. 

כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-64 למדינה! 

הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

 

האם בית הספר זה המקום הנכון להתנסות בדמוקרטיה ובחירה? האם בחייהם ובחיינו הבוגרים במדינה דמוקרטית יש לנו את חופש הבחירה תמיד? הרי יש חוקים ונהלים וחיים שלמים שבהם אנו נטולי כול בחירה או השפעה, נכון? לדעתי בית הספר של היום- ויש לא בעיות רבות שלא יהיה ספק, צריך לספק לתלמיד את הבסיס התאורטי לבחירה ודמוקרטיה (ואת זה עושה פחות או יותר) ואנו כהורים/קהילה מחויבים לתרגל אותו במשמעות של בחירה, את ילדי אני מחנך ששעורי בית זה בחירה שלו הנושאת בחובה משקל על החופש שלו לבחור הלאה- לי זה עובד ולמרבה הפלא גם לו, אני לא בטוח שבית הספר יכול לספק לו את התרגול הזה. אגב הבית ספר של הבן שלי ערך בחירות למועצת התלמידים, הזוכים הגדולים היו אלו שהבטיחו שלא יהיו שיעורים יותר וההפסקות יתארכו וכדומה... זאת הדמוקרטיה שלנו וככה אנו מחנכים ובוחרים מהבית לא מבית ספר. אז כן חשוב לשנות ולהתפתח, כן חשוב להתאים את החינוך לערכים וטכנולוגיות משתנות, אבל אסור לנו להטיל את הכול על מסגרת החינוך להמונים המספקת מענה, לא איכותי, אך מענה למגוון האוכלוסייה או על גישה גישת חינוך דמוקרטית כזאת או אחרת!!!

צטט: יריב הדרכה וחוויה 2012-11-01 10:32:13

האם בית הספר זה המקום הנכון להתנסות בדמוקרטיה ובחירה? האם בחייהם ובחיינו הבוגרים במדינה דמוקרטית יש לנו את חופש הבחירה תמיד? הרי יש חוקים ונהלים וחיים שלמים שבהם אנו נטולי כול בחירה או השפעה, נכון? לדעתי בית הספר של היום- ויש לא בעיות רבות שלא יהיה ספק, צריך לספק לתלמיד את הבסיס התאורטי לבחירה ודמוקרטיה (ואת זה עושה פחות או יותר) ואנו כהורים/קהילה מחויבים לתרגל אותו במשמעות של בחירה, את ילדי אני מחנך ששעורי בית זה בחירה שלו הנושאת בחובה משקל על החופש שלו לבחור הלאה- לי זה עובד ולמרבה הפלא גם לו, אני לא בטוח שבית הספר יכול לספק לו את התרגול הזה. אגב הבית ספר של הבן שלי ערך בחירות למועצת התלמידים, הזוכים הגדולים היו אלו שהבטיחו שלא יהיו שיעורים יותר וההפסקות יתארכו וכדומה... זאת הדמוקרטיה שלנו וככה אנו מחנכים ובוחרים מהבית לא מבית ספר. אז כן חשוב לשנות ולהתפתח, כן חשוב להתאים את החינוך לערכים וטכנולוגיות משתנות, אבל אסור לנו להטיל את הכול על מסגרת החינוך להמונים המספקת מענה, לא איכותי, אך מענה למגוון האוכלוסייה או על גישה גישת חינוך דמוקרטית כזאת או אחרת!!!

 

 

שלום יריב, 

אנא צפה בבית ספר הדמוקרטי סדברי ואלי: 

 

 

 

מדוע ללכת לבית הספר? 

 

לאנשים אשר אוהבים לחשוב בעצמם על השאלות החשובות בחיים מראשיתן ועד סופן, בית-הספר הדמוקרטי עומד כקורא תיגר לתשובות המקובלות.

 

היסודות הפוליטיים 

אנחנו מקבלים כמובן מאליו שעל בתי-הספר לטפח אזרחות טובה. החינוך האוניברסלי, תמיד שמר על עין אחת פקוחה הממוקדת בחדות במטרה: לעשות מכולנו אזרחים טובים.

כולנו יודעים מה המדינה מייצגת. העקרונות המנחים נרשמו, ושוכללו בהתמדה מאז.

מדינה זו הנה (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) קהילייה דמוקרטית. אין מלך, אין מלכות, אין אצולה, אין היררכיה טבעית, אין רודן. ממשל של העם, על די העם, עבור העם. בענייני מדיניות, שלטון הרוב. אין מיסוי ללא ייצוג.

מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) מדינת חוק: אין סמכות שרירותית, אין ממשל גחמן (קפריזי) פעם נותן, פעם לוקח. צדק ראוי.

מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) אנשים עם זכויות. זכויות טבעיות. זכויות כל כך יקרות לנו שאבות-האומה היו צריכים לסרב להקים את המדינה בלי חוקה, והיו צריכים לסרב לאשר את החוקה ללא מגילת-הזכויות מצורפת בכתב, ומיד.

ביודענו כל זאת, היינו מצפים -- לא, היינו עומדים על כך (ניתן היה לחשוב) -- שעל בתי-הספר, בהכשירם את תלמידיהם לתרומה יצרנית ליציבות הפוליטית ולצמיחתה של המדינה --

-- להיות דמוקרטיים ולא אוטוקרטיים;

-- להיות מנוהלים באמצעות כללים ברורים וצדק ראוי;

-- להיות שומרי זכויות הפרט של התלמידים.

 

תלמיד הגדל בבית-ספר בעל אפיונים אלה יהיה מוכן להיכנס הישר לתוך החברה בכללותה.

אולם בתי-הספר מצטיינים, למעשה, בהיעדרותם המוחלטת של כל אחד מהערכים העיקריים אשר צוינו ברשימה.

-- הם אוטוקרטיים -- כולם, אפילו בתי-ספר "פרוגרסיביים".

-- אין להם קווים מנחים ברורים והם תמימים לחלוטין במה שנוגע לצדק ראוי כפי

   שמתבקש להחילו על עבריינים מועדים.

-- הם אינם מכירים בזכויות הקטינים.

כולם למעט בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר נוסדים על ברכי שלשת העקרונות האלו.

חושבני שאפשר לומר בבטחה שזכויות האדם אשר אותן כל כך אנחנו מעריצים, לעולם לא תהיינה באמת מובטחות עד אשר הנוער שלנו, במשך השנים הגורליות המעצבות את מוחו ונפשו, יהיה מוזן בסביבת בית-ספר אשר תכלול את האמיתות הבסיסיות האלו. 

 

 

 

האם זה עונה לשאלותיך ? 

 

לא, התשובה לא עונה לי לשאלה, אלה רק חוזרת שוב על טענה כי בית הספר זה לא דמוקרטיה, לפי דבריך שחוזרים שוב ושוב על בית ספר ללכת עם הרוב אבל שאנו מוצאים פגיעה במאט אנו מזדעזעים- ראה אפליה באתיופיים הרוב לא רוצה אותם אז זה צודק? ומה עם הרוב של התלמידים יבחר לבטל שיעורי חשבון או אנגלית או עברית תעמוד ותאפשר לילדך לא ללמוד מקצוע כי הרוב רוצה? שוב בעייני הפשוטות דמוקרטיה לא לומדים ע"י מימושה בגיל קטן אלה בלמידה על הערכים ועל הסמכות, עלינו כמבוגרים היא לעמוד על זכויות הילד לצבור ידע חיוני להישרדותו והתפתחותו האישית גם במחיר פגיעה בחופש שלו או יותר נכון בעמידה על חובותיו בדיוק כמו אזרח טיפוסי בדמוקרטיות הגדולות, על זה אני לא קורא בהטפה שלך לביטול החובות של הפרט בהגיעו לפעולה בחברה.

צטט: יריב הדרכה וחוויה 2012-11-11 12:09:19

לא, התשובה לא עונה לי לשאלה, אלה רק חוזרת שוב על טענה כי בית הספר זה לא דמוקרטיה, לפי דבריך שחוזרים שוב ושוב על בית ספר ללכת עם הרוב אבל שאנו מוצאים פגיעה במאט אנו מזדעזעים- ראה אפליה באתיופיים הרוב לא רוצה אותם אז זה צודק? ומה עם הרוב של התלמידים יבחר לבטל שיעורי חשבון או אנגלית או עברית תעמוד ותאפשר לילדך לא ללמוד מקצוע כי הרוב רוצה? שוב בעייני הפשוטות דמוקרטיה לא לומדים ע"י מימושה בגיל קטן אלה בלמידה על הערכים ועל הסמכות, עלינו כמבוגרים היא לעמוד על זכויות הילד לצבור ידע חיוני להישרדותו והתפתחותו האישית גם במחיר פגיעה בחופש שלו או יותר נכון בעמידה על חובותיו בדיוק כמו אזרח טיפוסי בדמוקרטיות הגדולות, על זה אני לא קורא בהטפה שלך לביטול החובות של הפרט בהגיעו לפעולה בחברה.

 

 

אני קורא בהטפה לביטול החובות של הפרט בהגיעו לפעולה בחברה ? 

 

אני קורא לכיבוד הזכויות של הפרט ושמירה על האיזון העדין בין הפרט והחברה. 

 

הרי, מדובר פה במוסד אשר האווירה כולה בו חדורת ערכים של חברה דמוקרטית -- כיבוד זכויות, זכות הצבעה אוניברסלית, שלטון החוק, הזדמנות שווה; בית ספר בו שורר האיזון המיוחד בין יחיד לחברה אשר צריך לאפיין מדינה (יהודית ו...) דמוקרטית.

 

 

נחוצים לנו פחות אחידות -- פחות הומוגניות -- והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו. 

 

בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה. כפי שקורה לעיתים קרובות, הטור נחתם ברמיזה שהפינים יכלו ללמד אותנו דבר או שניים כיצד לתקן את המצב.

 

אינני חושב שאני היחידי שכבר התעייף מלשמוע כמה שעלינו ללמוד מהפינים בתחום החינוך. ראשית, מעולם לא ראיתי מחקר רציני משווה את הידע האמתי של המבוגר הפיני הממוצע עם זה של המבוגר הישראלי הממוצע. אין לי מושג מה מחקר כזה היה מגלה, כפי שאיש איננו יודע זאת; עובדה זו, לעצמה, היתה צריכה להביא את האנשים לחשוב, בטרם הם מפצירים בנו לגרום לבתי הספר שלנו להדמות לבתי הספר הפינים. שנית, השוואות כאלו תמיד משמיטות את הנקודה העיקרית: לאמור, שלחינוך הפיני יש מטרות מאד שונות ממטרותיו של החינוך הישראלי. המבוגר הפיני האידאלי, כפי שנתפס על ידי חברתם, דומה במעט לאידיאל של המבוגר הישראלי, כפי שמתארים אותו לעצמם רוב האנשים פה. בטרם  נעתיק את בתי הספר של מישהו אחר, מוטב שנהיה לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים להעתיק את התרבות שלהם בכללותה, ואני מאד מסופק אם לרוב הישראלים היה נוח לחיות כפי שהפינים חיים. לבסוף, ראוי לציין שבפינלנד עצמה נמתחת ביקורת גוברת והולכת על בתי הספר שלהם, ומספר גובר והולך של מחנכים פינים משקיע זמן ומאמץ רבים ללמוד את בתי הספר האמריקאיים ולנסות לעצב את בתי הספר הפינים על פי הדגם של בתי ספריהם!

 

אולם הטיעון העיקרי שלי נוגע עמוק יותר. מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המונטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים,  בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבאלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.

 

אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה -- למעשה אין סופית -- של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות,  שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כשרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה. 

 

לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי-פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בניסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד או ביפן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.