חמישה מיתוסים על חינוך פרטי

מאמר מצוין. אבל: ממה שאני רואה כאן בקהילה, ההתייחסות לחינוך הפרטי היא תמיד בהקשר של חינוך יותר דמוקרטי, כלומר ההורים רוצים בית ספר שבו מתייחסים גם לרגש של הילד ולאדם שבו, לעומת "בית חרושת לציונים". אבל ממה שאני רואה בשטח... אני פוגש הורים שמעבירים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים שאינם דמוקרטיים דווקא, והשיקולים שלהם הם - שבבתי הספר האלה יש פחות תלמידים בכיתה, מורים טובים יותר, רמת לימודים גבוהה יותר, דרישות גבוהות יותר מהתלמידים. וגם - תנאי קבלה ותשלום שמבטיחים (לפחות תיאורטית) שהתלמידים האחרים בביה"ס יהיו כאלה שרוצים ללמוד, לא מופרעים ולא תלמידים חלשים. ממה שאני רואה - הרבה הורים מעדיפים חינוך פרטי מכיוון שהם חושבים שהם טובים יותר מבחינת השכלה פורמאלית וציונים. עוד הורים שמעדיפים חינוך פרטי (שוב, ממה שאני מכיר, ייתכן שזה לא מייצג את כלל האוכ') אלה הורים דתיים, ובתי הספר שהם מעדיפים הם כאלה שבהם לומדים גם "לימודי חול" וגם לימודי קודש ברמה יותר גבוהה. כך שהנהירה לבתי"ס פרטיים, איננה בהכרח מבשרת שינוי בכיוון הרצוי מבחינתנו.