מכירים את הימים המעצבנים האילו שאתם מתרוצצים בין פקידים קטני ראש, מנסים להבין איזה מסמכים אתם צריכים ובכל מקרים זה תמיד לא הם זה פופטיץ?

אז אתמול היה לי יום כזה שחשבתי שאני שורפת איזה משרד...

חזרתי הביתה באוטובוס- הוא לא היה מלא במיוחד, אבל על כל מצד כיסאות ישב לפחות בן אדם אחד. מצאתי את הכיסא היחיד שהיה פנוי לגמרי והתיישבתי.

בתחנה השלישית עלו זוג מבוגרים, איפה שהוא בין גיל 70-80- אבל "שמורים היטב" הגבר חבש מגבעת ולבש חולצה מכופתרת אופנתית והאשה הייתה מפונפנת ( שיערה לא היה צבוע. אבל מטופח ומבריק) ומאופרת בעדינות.

הגבר פנה אלי "אכפת לך לעבור מקום בבקשה כדי שאשתי ואני נוכל לשבת ביחד?"

הוא היה כל כך חביב, מנומס ומרשים שלא יכולתי לסרב ועברתי לכיסא שממול.

המראה שלהם ביחד ,אוחזים ידיים (ענודות בטבעות נישואין בוהקות, כמובן) ומתלחששים כמו זוג תיכוניסטים שגונב מבטים באמצע שיעור- המיס את ליבי וגרם לי לחיוך קטן ,למרות כל העצבים והתסכול של אותו היום.

הוא ליטף את שערה מידי פעם, היא שלחה אצבע מטופחת ,כאילו כדי לסדר את צווארונו, אך למעשה- רק חיפשה סיבה כדי לצור מגע.

ראיתי בעיניים שלהם את המשהוא הנדיר הזה שכולנו מאחלים לעצמנו- אהבה ללא תנאים. קשר נצחי.

אז שלא תגידו שזה לא קיים!!!!

בסוף יסתבר שהם היו בני 40...

אבל בהחלט אופטימי ומרנין לב. 

צטט: ברבי שבורה 2012-11-01 17:07:34

מבחינתי הם בני 80. הרי האמת החשובה היחידה זאת האמת שאת מאמינה בה((((-:

את צודקת בהחלט. אני לגמרי איתך בהסתכלות על הרגע הזה שהוא כולו מין בועה אינטימית והלואי על כולנו.

פשוט נזכרתי בסיפור של אפרים קישון, שפגש ידיד שלו שנראה פנטסטי וזה הרגיז אותו כי הם בני אותו גיל.

אז שאל אותו מה הסוד.

ענה החבר - אני רץ כל יום על שפת הים, אח"כ מקלחת קרה ומרעננת, אני מקרצף את עורי עם ליפה קשה ומשתדל לאכול בריא.

חוצמזה - אני צובע את השערות...

מזכיר לי סיפור דומה.

לפני כמה שנים טיילנו ברומא והלכנו  לשמוע אופרה . 

שורה לפנינו ישבו להם זוג מבוגרים למדיי. מטופחים לעילא ולעילא. דיברו איטלקית .

כל ההופעה הוא לחש לאוזנה מילים  והיא ציחקקה כמו נערת תיכון מתבגרת. 

פה ושם הוא נישק את ידה ברוך  והיא החזירה לו מבט מצועף.

זה היה מקסים.  עשינו טוטו .. נשואים או לא ? :-)

גם אני מאמין שזה קיים, אבל די נדיר.

אז מה?! אני פעם נסעתי באוטובוס וראיתי חייזר...את רואה אותי פותח על זה דיון?

צטט: תל אביבי שפוי 2012-11-01 18:48:06

גם אני מאמין שזה קיים, אבל די נדיר.

 

לא יודעת אם כזה נדיר-סבי וסבתי ,עליהם השלום- היו נשואים כמעט 70 שנה עד שהמוות הפריד, הורי סגרו 41שנה לא מזמן, אחותה המבוגרת של אמי-כמעט 50 שנה, הצעירה- 35.

יש לי בן דוד בן גילי שנשוי כבר 15 שנה ,עוד אחד שחגג עשור (השאר - מדובר על מספר שנים חד ספרתי בינתיים, אז נדבר בעוד עשור). 

אחיו של בן זוגי סוגר 20 שנות נישואין בקרוב. והוא בס"כ בן 41. 

כל חברות הילדות שלי נישאו מייד לאחר הצבא (כלומר ,לפני שנתיים, אם מישהוא שואל:-) ועדיין נשואות לאותו אחד.

החברה הכי קרובה שלי, מבוגרת ממני ב5 שנים וחיה (אומנם לא כדמו"י...) עם בן זוגה ושני יורשי העצר מגיל 25. (כלומר-היורשים באו יותר מאוחר...)

ואני יכולה למנות לפחות עוד 25 זוגות שאני מכירה שסוגרים לפחות שני עשורים יחד, אצל כולם מדובר בפרק א.

כולם אוהבים ומאושרים.

לא שזה קל- רק ב4 שנות הזוגיות שלי נתקלנו בלא מעט מכשולים וקונפליקטים- 

אבל השאלה אם אתה מרים ידיים מייד עם הקושי הראשון או עובד על עצמך ועל התקשורת.

מבחינתי? ידעתי שאני מוכנה "לעשות ילד" עם בן זוגי דווקא אחרי ויכוח די עצבני שהיה לנו.

יצאתי החוצה לסיבוב הרגעות וכשחזרתי הוא אמר : "אף אחד לא הולך לשום מקום, אבל מבינה? אנחנו נזדקן ביחד!"

עכשיו רק נותר לי למצוא את הגברת מהאוטובוס לקבל ממנה עיצות לטיפוח...

אני בטוחה שלעובדה שהיא משקיעה בטיפוח- למרות שהיא בהחלט כבר לא "פרגית" והגבר שלה מתלבש לנסיעה יומיומית כאלו הם הולכים לתיאטרון- יש חלק הכח ההשרדות שלהם.

זה לא המראה החיצוני כמו מה שזה מביע- לאנשים האילו יש המון כבוד עצמי. וכשאתה מכבד את עצמך-אתה יכול גם לתת כבוד לזולת.

אם תשוקה זה מנוע של זוגיות יציבה-

כבוד עצמי והדדי זה הדלק.

צטט: רונן חגי 2012-11-01 19:17:55

אז מה?! אני פעם נסעתי באוטובוס וראיתי חייזר...את רואה אותי פותח על זה דיון?

אני בטוחה שאם זה לא היה חייזר -אלא חייזרית- היית מזמין אותה לעלות אליך הביתה.

ואז פותח על זה דיון

צטט: ברבי שבורה 2012-11-01 19:52:16

צטט: תל אביבי שפוי 2012-11-01 18:48:06

גם אני מאמין שזה קיים, אבל די נדיר.

 

 

לא יודעת אם כזה נדיר-סבי וסבתי ,עליהם השלום- היו נשואים כמעט 70 שנה עד שהמוות הפריד, הורי סגרו 41שנה לא מזמן, אחותה המבוגרת של אמי-כמעט 50 שנה, הצעירה- 35.

יש לי בן דוד בן גילי שנשוי כבר 15 שנה ,עוד אחד שחגג עשור (השאר - מדובר על מספר שנים חד ספרתי בינתיים, אז נדבר בעוד עשור). 

אחיו של בן זוגי סוגר 20 שנות נישואין בקרוב. והוא בס"כ בן 41. 

כל חברות הילדות שלי נישאו מייד לאחר הצבא (כלומר ,לפני שנתיים, אם מישהוא שואל:-) ועדיין נשואות לאותו אחד.

החברה הכי קרובה שלי, מבוגרת ממני ב5 שנים וחיה (אומנם לא כדמו"י...) עם בן זוגה ושני יורשי העצר מגיל 25. (כלומר-היורשים באו יותר מאוחר...)

ואני יכולה למנות לפחות עוד 25 זוגות שאני מכירה שסוגרים לפחות שני עשורים יחד, אצל כולם מדובר בפרק א.

כולם אוהבים ומאושרים.

לא שזה קל- רק ב4 שנות הזוגיות שלי נתקלנו בלא מעט מכשולים וקונפליקטים- 

אבל השאלה אם אתה מרים ידיים מייד עם הקושי הראשון או עובד על עצמך ועל התקשורת.

מבחינתי? ידעתי שאני מוכנה "לעשות ילד" עם בן זוגי דווקא אחרי ויכוח די עצבני שהיה לנו.

יצאתי החוצה לסיבוב הרגעות וכשחזרתי הוא אמר : "אף אחד לא הולך לשום מקום, אבל מבינה? אנחנו נזדקן ביחד!"

עכשיו רק נותר לי למצוא את הגברת מהאוטובוס לקבל ממנה עיצות לטיפוח...

אני בטוחה שלעובדה שהיא משקיעה בטיפוח- למרות שהיא בהחלט כבר לא "פרגית" והגבר שלה מתלבש לנסיעה יומיומית כאלו הם הולכים לתיאטרון- יש חלק הכח ההשרדות שלהם.

זה לא המראה החיצוני כמו מה שזה מביע- לאנשים האילו יש המון כבוד עצמי. וכשאתה מכבד את עצמך-אתה יכול גם לתת כבוד לזולת.

אם תשוקה זה מנוע של זוגיות יציבה-

כבוד עצמי והדדי זה הדלק.

יפה

אהבתי