האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?   

 

התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

 

לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

 

הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

 

ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.

 

ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

 

כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

 

הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

 

הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

 

ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

 

יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

 

על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

 

כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

 

אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

 

מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

 

צטט: דודרובנר 2012-11-02 14:49:06

 

 

האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?   

 

התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

 

לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

 

הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

 

ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.

 

ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

 

כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

 

הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

 

הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

 

ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

 

יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

 

על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

 

כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

 

אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

 

מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

 

 באנגליה של המהפכה התעשייתית לא הכריחו את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

באנגליה של המהפכה התעשייתית ובאמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה לא הכריחו לשלוח ילדים לבי"הס.

זה היה מצוין לחופש המזויף ובעיקר לבעלי ההון: הילדים וצאציהם נהיו לעניים בתורשה-עבדו יחד (או במקום) הוריהם כך שלפי חוקי ההיצע והביקוש הילדים והוריהם עבדו תמורת ארוחת צהריים והבנות - כשפחות אצל האדונים..

אם זו החברה החופשית שאתה רואה לנגד עיניך אז איך אתה יכול לדבר על חינוך?

צטט: shabat shalom 2012-11-03 07:59:53

צטט: דודרובנר 2012-11-02 14:49:06

 

 

האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?   

 

התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

 

לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

 

הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

 

ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.

 

ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

 

כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

 

הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

 

הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

 

ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

 

יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

 

על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

 

כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

 

אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

 

מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

 

 באנגליה של המהפכה התעשייתית לא הכריחו את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

באנגליה של המהפכה התעשייתית ובאמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה לא הכריחו לשלוח ילדים לבי"הס.

זה היה מצוין לחופש המזויף ובעיקר לבעלי ההון: הילדים וצאציהם נהיו לעניים בתורשה-עבדו יחד (או במקום) הוריהם כך שלפי חוקי ההיצע והביקוש הילדים והוריהם עבדו תמורת ארוחת צהריים והבנות - כשפחות אצל האדונים..

אם זו החברה החופשית שאתה רואה לנגד עיניך אז איך אתה יכול לדבר על חינוך?

 

 

אנחנו לא באנגליה של המהפכה התעשייתית ולא באמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה. אנחנו במדינת ישראל במאה ה-21 במילניום השלישי. היום, כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

צטט: דודרובנר 2012-11-03 11:24:39

צטט: מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

 

 באנגליה של המהפכה התעשייתית לא הכריחו את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

באנגליה של המהפכה התעשייתית ובאמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה לא הכריחו לשלוח ילדים לבי"הס.

זה היה מצוין לחופש המזויף ובעיקר לבעלי ההון: הילדים וצאציהם נהיו לעניים בתורשה-עבדו יחד (או במקום) הוריהם כך שלפי חוקי ההיצע והביקוש הילדים והוריהם עבדו תמורת ארוחת צהריים והבנות - כשפחות אצל האדונים..

אם זו החברה החופשית שאתה רואה לנגד עיניך אז איך אתה יכול לדבר על חינוך?

 

 

אנחנו לא באנגליה של המהפכה התעשייתית ולא באמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה. אנחנו במדינת ישראל במאה ה-21 במילניום השלישי. היום, כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

אנחנו צועדים בדיוק לכיון של חינוך יקר=חינוך טוב

חינוך מסובסד עי המדינה=חינוך רע.

המשואה הזו איננה משאת נפש - אבל זה בדיוק מה שיקרה. 

היי יוסי

 

ראשית עליך לזכור שמערכת החינוך , במתכונתה העכשווית עוצבה ועודכנה לאחרונה . . .  לפני 200 שנה !

 

זאת אומרת שהקונספט נקבע ויושם ע"י חברה סוּפּר קפיטליסטית וסוּפּר מעמדית ( " כל אדם במקום הנכון " ) , שהקימה בתי ספר שיכשירו  פועלים  לקרא את הוראות ההפעלה של המכונות , פועלים שבכל עניין אחר היחס אליהם היה עלוב ומשפיל  .

 

בוודאי שהמתכננים לא לקחו בחשבון מה תהיינה ההשלכות של פיתוח יכולת הקריאה ( קונטרסים סוציאליסטים , או קומוניסטים ? ערעור יציבות המעמדות ? ) , ואולי אילו  היו יודעים זאת , היו משתמשים בסטים של ציורים ולא בהוראת קריאה  .

 

שיטת ההוראה הייתה תעשייתית המונית. הנכשלים הועפו הצידה ו"המצליחים "  הוכנסו אל בתי החרושת .

 

לא היה יחס אישי .

 

חדשנים למיניהם אולי נכנסו לספרי ההיסטוריה של החינוך , אך ברובם נחשבו לתימהוניים במקרה הטוב , ולקוצים בתחת במקרה הגרוע .

  בדיוק כפי שאנחנו מהללים ומתגאים היום בנביאי התנ"ך , שבפועל נרדפו והושפלו בזמנם , ובדומה ליחסנו אל אנשים מקדימי זמנם ומתריעים בשער גם היום .

 

זו מערכת חינוך שבמהותה היא סגרגטיבית  תעשייתית המונית , מַבחינה בין שווים ושווים יותר , שמפתחת מסגרות לעידוד מחוננים ומצוינים ומתעלמת מהיתר ( וכמורה למחוננים אני ראיתי ורואה זאת במו עיני ) , שהיא חלק מחברה מידרגית , מעמדית , מפלה , תחרותית דורסנית , שאמצה עקרונות של קפיטליזם חזירי מעורב ברודנות בולשביסטית בירוקרטית – מתכון  ישראלי ייחודי  - בשילוב עם עם צרכנות צרחנית .

   

זו חברה דפוקה שמשתמש במערכת חינוך דפוקה שמנציחה את כל הרע בה .

 

זו ביצה ותרנגולת דפוקה .

 

במצב כזה , אין טעם לבוא בטענות על חינוך פרטי .

 

כל זמן שהמערכת מחנכת לקיום והנצחת חברה מעמדית תחרותית דורסנית – הורים יפנו לחינוך הפרטי בגלל שתי סיבות :

 

1. להקנות לילדיהם יתרון באותה חברה מעמדית תחרותית .

הורה שיש לו את היכולת והוא נמנע ממנה - במקרה הטוב הוא טיפש.

במקרה הגרוע הוא הורה עבריין  המניח לילדיו לחוות התעללות קשה במהלך 12 שנים .

 

2. הורים המתנגדים לכל הגישה , הן ה"חינוכית " , והן החברתית . יש להם דעות נאורות ומתקדמות חריגות .

הם רוצים לחנך את ילדיהם על בסיס ערכים ועקרונות הומאניים מתקדמים . יש להם את המודעות ואף את היכולת הכלכלית לחלץ את ילדיהם והם עושים זאת . זו זכותם וחובתם .

 

אגב , רוב ההורים הפועלים מהסיבה הראשונה – הקניית יתרון בחברה תחרותית – לא הקימו בתי ספר נפרדים .

 

הם הקימו מערכת חינוך אלטרנטיבית ענקית ( הוראה פרטית + חוגים )  , החינוך האפור-שחור , המגבה את מערכת הבייבי סיטר ( בי"ס ) , בית הסוהר ( בי"ס ) המתעללת , ה"חינוכית " הכישלונית , המסכימה לקיומה של המערכת הפרטית המקבילה " הסמויה " , כיוון שאותה מערכת כישלונית בבוקר יכולה לנכס את הישגי המערכת האלטרנטיבית הפועלת בעיקר אחר הצהרים , והיום אף במסגרות מיוחדות בתוך הבייבי סיטרים / בתי הסוהר החינוכיים , בעיקר ברשויות חזקות .

 

כך שאם מחר יסגרו כל בתי הספר הפרטיים הנפרדים מסוג 1 , ומסוג 2 – עדיין רוב רובו של החינוך הפרטי , שבעיקרו הוא מסוג 1 – ימשיך להתקיים במסגרת החינוך האפור-שחור ולהנציח את הפערים החברתיים כלכליים שמערכת החינוך במהותה ההיסטורית נועדה לקיים ולהנציח .

 

אז ממה נפשך ?

 

אתה מתלונן על חברה ועל מערכת חינוך תואמת , שעקרונותיה נוסדו לפני 200 שנה , שאתה עצמך היית חלק ממנה , גם אם אולי בבית הספר שאתה ניהלת הדברים התנהלו בשונה .

 

המצב הזה יימשך גם משום שמערכת החינוך היא מערכת .

 

זאת אומרת , שכמערכת היא פיתחה מארג ומערך של יעדים פנים מערכתיים הקשורים להישרדות שלה כמערכת , ולהישרדות ולשמירה על עמדות כוח של אנשים בתוכה , כבר ללא קשר אמיתי ( אם כי עדיין במוצהר )  למטרות הומאניסטיות חברתיות ואישיות .

 

סיבה שנייה – הציבור בכללותו הוא בגדר תינוק שנשבה בידי הכוחות הכלכליים ובידי מערכת החינוך שהכוחות האלו הקימו ושימרוּ .

 

אנשים אולפו וחונכו במערכת שפיתחה תרבות של צייתנות  וחוסר אונים , והחדירה " ערכים " ואשליות לגבי היכולת של  כ ו ל ם   להצליח - אבל רק אם אתה מוכשר .

   

אם נכשלת – כנראה שאתה דפוק . ואז פתוחות לפניך כמה דרכים : להשלים עם עליבותך ולהסכים להתעללות בך , או לפנות לדרך הפשע והרמאות , או ללכת לפוליטיקה , שזה סוג של פשע ורמאות , אבל מכובס .

 

ובכל זאת יש קרן אור.

 

מסתבר שברמה מסוימת , פערים חברתיים כלכליים ומערכת חינוך הרסנית – מאיימים על עצם קיום החברה , ולפני כן , יש לזה ביטוי בצורת איום על קיומו של המגזר העסקי והכלכלי .

 

אנשי המגזר העסקי , המחוברים למציאות יותר מכל שאר המגזרים , החלו לקלוט זאת והחלו להבין שמערכת החינוך בצורתה הקפיטליסטית הארכאית – תביא לקריסת התעשייה הזקוקה היום לסוג אחר של בוגרים , וכן לקריסה כלכלית חברתית , ששוב תפגע בצמיחה של המשק .

 

הם קלטו זאת והם היום מתחברים לאותן תפישות חינוכיות הומאניסטיות מתקדמות שאנשי חינוך מתקדמים מנסים להוביל – לצערנו עד כה בעיקר במסגרות פרטיות עקב הִתאנוּת משרד החינוך + הורים+תקשורת – ויש להם עניין להנגיש את הגישות האלו לכל , או לפחות לקבוצות גדלות והולכות של תלמידים במגוון של מעמדות כלכליים חברתיים .

 

הם מפעילים לחצים , והמערכת אף נפתחה בעקבות זאת  לניסויים חדשים .

 

עמיתים שלי ואני נמצאים בקשר עם בכירים במגזר העסקי , ובעצם מכינים תשתית רחבה לשינוי מהותי , בלחץ ובתמיכה של המגזר שהכתיב לפני 200 שנה קונספט אחד , מנע שינויים בו , וכרגע הוא כנראה יוביל בעצמו את השינוי הקונספטואלי ארגוני במערכת .

 

  כך שאפשר לומר שאני די אופטימי , למרות שקשה להבחין מיד בשינוי בגוף ענק כמו מערכת החינוך , או בחברה הישראלית , שברובה מאולפת לתרבות של חוסר אונים  והיטמטמות המונית , ולערכים חומריים והדוניסטיים התומכים בתרבות הזו ( לחם ושעשועים , או רכב , מבצעים בחנויות  ,  ותכניות ריאליטי ) .

אמרתי - ברובה , כיוון שיש קבוצה גדלה והןלכת של אנשים החושבים אחרת ופועלים לנטילה פעילה של אחריות לחייהם , ולא הסתמכות על " מוסדות מדינה " , ו " נבחרי העם " שמעלו בתפקידם .

 

 זה קורה ואתה מוזמן להצטרף .

 

ביי

 

אלי

שוב ושוב אתם חוזרים על ההטפה בנושא החינוך הפרטי בלי לקרוא או להקשיב, אין ויכוח שמצב החינוך הוא לא טוב כתוצאה מהמון גורמים, תקציב נשחק, איכות חינוך, ערכים מבולבלים... הוויכוח הוא על הפתרון , המדינה מחויבת לספק חינוך שווה לכולם!!! בדיוק כמו ביטחון, זה קשה אבל חיוני להישרדות של בני אותה תרבות, זה מכריח כול אחד מאיתנו לקבל את אותם הערכים כמו כול אחד אחר- זה אולי לא עובד, לדעתי כי המבוגרים, ההורים אינם משתתפים בערכים ולא מטעמים אידאולוגיים אלה מחוסר עניין. חינוך פרטי טוב וגם על זה אין ויכוח ולכן אין טעם להציף שוב ושוב במסה של מידע לא רלוונטי. אבל עובדתית כשכסף מתערב גדל הפער, אז הפתרון של חינוך פרטי/דמוקרטי הוא טוב ליחידי סגולה. האם הוא הפתרון היחיד? הכי טוב לעם? תראו את החינוך הפרטי החרדי המוציא כול שנה מאות חרדים שאינם יודעים אנגלית, חשבון, היסטוריה או כול מיומנות שתוציא אותם מהעוני, זה גם חינוך פרטי לא? לאחר הכלתו מי יפקח ויגדיר את התוכן, ההורים? התלמידים? המורים?

צטט: יריב הדרכה וחוויה 2012-11-18 11:26:12

שוב ושוב אתם חוזרים על ההטפה בנושא החינוך הפרטי בלי לקרוא או להקשיב, אין ויכוח שמצב החינוך הוא לא טוב כתוצאה מהמון גורמים, תקציב נשחק, איכות חינוך, ערכים מבולבלים... הוויכוח הוא על הפתרון , המדינה מחויבת לספק חינוך שווה לכולם!!! בדיוק כמו ביטחון, זה קשה אבל חיוני להישרדות של בני אותה תרבות, זה מכריח כול אחד מאיתנו לקבל את אותם הערכים כמו כול אחד אחר- זה אולי לא עובד, לדעתי כי המבוגרים, ההורים אינם משתתפים בערכים ולא מטעמים אידאולוגיים אלה מחוסר עניין. חינוך פרטי טוב וגם על זה אין ויכוח ולכן אין טעם להציף שוב ושוב במסה של מידע לא רלוונטי. אבל עובדתית כשכסף מתערב גדל הפער, אז הפתרון של חינוך פרטי/דמוקרטי הוא טוב ליחידי סגולה. האם הוא הפתרון היחיד? הכי טוב לעם? תראו את החינוך הפרטי החרדי המוציא כול שנה מאות חרדים שאינם יודעים אנגלית, חשבון, היסטוריה או כול מיומנות שתוציא אותם מהעוני, זה גם חינוך פרטי לא? לאחר הכלתו מי יפקח ויגדיר את התוכן, ההורים? התלמידים? המורים?

 

נראה לי שאתה מערב כאן, בלי כונה, שני מישורים שונים:

1. החינוך הציבורי/חברתי/ישראלי/לאומי/דתי

2. השכלה

ולא ברור לי האם לדעתך החינוך והקנית ההשכלה בחינוך הפרטי והציבורי שוים הם?

לדעתי בתי ספר ותיכונים צרכים לספק חינוך ולהעשיר את ההשכלה הרלוונטית להמשך חייו של הפרט, הבחירה הן של ההורה והן של התלמיד חייבת להיות בתוך מסגרת חינוך כללית אחידה שאליה כול בית ספר יכניס תוכן ייחודי- לדוגמה בית ספר לאדריכלות שברמת גן, הילד נרשם כחוק ההורה מודע לתוספת להשכלה/חינוך ויכול לבחור לשנות מסגרת. הדגש מבחנתי הוא הצורך בשפה משותפת בכלל מסגרות החינוך.

צטט: יריב הדרכה וחוויה 2012-11-18 11:26:12

שוב ושוב אתם חוזרים על ההטפה בנושא החינוך הפרטי בלי לקרוא או להקשיב, אין ויכוח שמצב החינוך הוא לא טוב כתוצאה מהמון גורמים, תקציב נשחק, איכות חינוך, ערכים מבולבלים... הוויכוח הוא על הפתרון , המדינה מחויבת לספק חינוך שווה לכולם!!! בדיוק כמו ביטחון, זה קשה אבל חיוני להישרדות של בני אותה תרבות, זה מכריח כול אחד מאיתנו לקבל את אותם הערכים כמו כול אחד אחר- זה אולי לא עובד, לדעתי כי המבוגרים, ההורים אינם משתתפים בערכים ולא מטעמים אידאולוגיים אלה מחוסר עניין. חינוך פרטי טוב וגם על זה אין ויכוח ולכן אין טעם להציף שוב ושוב במסה של מידע לא רלוונטי. אבל עובדתית כשכסף מתערב גדל הפער, אז הפתרון של חינוך פרטי/דמוקרטי הוא טוב ליחידי סגולה. האם הוא הפתרון היחיד? הכי טוב לעם? תראו את החינוך הפרטי החרדי המוציא כול שנה מאות חרדים שאינם יודעים אנגלית, חשבון, היסטוריה או כול מיומנות שתוציא אותם מהעוני, זה גם חינוך פרטי לא? לאחר הכלתו מי יפקח ויגדיר את התוכן, ההורים? התלמידים? המורים?

 

 

האם קיים "בית-הספר האידאלי" שמתאים למדינתנו? 

 

לפני זמן מה, הואיל בטובו משרד החינוך לשחרר למדינה במפתיע את תכנית הליבה ל"בית ספר חלומי" המנוהל על ידי תכנית לימודים "אידאלית" עיקרית. 

 

לגבי דדי, משרד החינוך רשאי -- כמו כל אחד אחר -- לידע אותנו כיצד נראה בית הספר החלומי שלו. הוא גוף אשר מנהל את כל החינוך במדינה, וברור שהשקפותיו ראויות להישמע בצורה מכובדת. הבעיה שלי היא עם ההשלכות, המחוזקות על ידי מעמדו של משרד החינוך, בעל העוצמה כספק של ערימות כסף, שעל חלומו להפך לדגם האומה. במבט מקרוב אפשר לראות את צבאות הפונים מכל רחבי המדינה בבקשת מענקים וקובעים את האסטרטגיה שלהם כך שהיא תחניף לרצונו של המשרד. 

 

מאות אלפי הצעירים הגדלים כיום בארץ נכנסים לעולם שהוא יותר מגוון מכל עולם אחר בהיסטוריה, ואשר הופך למסובך יותר ויותר כל שנה. לשום איש, ויהא מבריק ככל שיהיה, אין מושג מה העתיד טומן בחובו, או כיצד נגיע לשם. לאור העובדה הזאת, אבסורדי לחשוב שדגם יחיד כלשהו שצורה יחידה כלשהי, תתאים לחינוכם של ילדים. תנו למשרד החינוך להציע אידאל אחד, ותנו לאחרים בכל רחבי הארץ להציע את שלהם. אולם מה שמשרד החינוך היה צריך למעשה לומר בתוקף תפקידו הרשמי כיזם של הרווחה הלאומית הוא, שיש לעודד ולתמוך במגוון הרחב ככל האפשר של סוגי בתי ספר שונים, המבוסס על החלומות והאידיאלים של מחנכים חושבים זמינים כמה שהם לא יהיו, ולתת לקהל ולהיסטוריה, לבחור באופן חופשי ביניהם. המטרה חייבת להיות רב-גוניות (פלורליזם), ולא חיקוי מתרפס של תכנית-להצלחה של איש אחד. 

 

זה די אירוני שממשל דמוקרטי, אשר מצהיר בקול על אמונתו בגיוון, בשליטה מקומית ובביזור הכוח, יהיה סלחני כלפי התפישה שתבנית אידאלית יחידה, מתאימה לכל, בכל מקום. 

 

חושבני שעלינו לומר למשרד החינוך שאנחנו מעריכים את תשומת הלב המזהירה אשר הקדיש לשאלת חינוך הצעירים, ושעם כל הכבוד, אף כי באופן התקיף ביותר, אנחנו חולקים על הנחתו הבסיסית שקיימים דגמים שעל כל האומה להעתיקם. 

 

חופש וסובלנות, גיוון, שוני ושינוי צריכים להיות העקרונות המנחים בימים אלה של שינוי מזורז. ומהניסיון שנרכוש עם הזמן על ידי בחינת חלופות נוכל, במוקדם או במאוחר, להבחין בתרשימים של הצורות שישמשו אותנו כראוי בעתיד. 

 

היי יריב

 

אתה מדבר על מה שצריך להיות , ואני מדבר על מה שקורה.

 

למעשה , אין לך שום פיתרון , פרט לאמירה שכסף יוצר פערים , ולהשתלחות " שוויונית " שלך בבתי ספר פרטיים נפרדים , כשאין בעיניך שום הבדל מה היא הגישה החינוכית ( ואף לא ההוראתית ) במוסד .

 

אז כן , השתלח בבתי ספר דמוקרטיים , או אנתרופוסופיים , או אפילו נורמטיביים עתירי משאבים – זה קל ,  וכל פוליטיקאי או מי שרוצה לצבור ריווחים פוליטיים או חברתיים רדודים  באמצעות דמגוגיה – עושה זאת .

 

במציאות – גם אם מחר יבוטלו כל בתי הספר הפרטיים החילוניים במדינת ישראל ( אף אחד לא יעיז לגעת בבתי הספר הדתיים ) – מערכת החינוך תמשיך להיות לא שוויונית , תמשיך ותפעל באופן שינציח ויעצים את הפערים החברתיים כלכליים .

 

משום שעיקר החינוך הפרטי בארץ מתבצע במקביל לחינוך הציבורי , לא בנפרד , כשתלמידיו הם בבקרים – תלמידי מערכת החינוך הציבורית , ואחר הצהרים ובערבים הם תלמידי מערכת פרטית ענקית , הכוללת שיעורים פרטיים , שיעורי וחוגי העשרה , הכנה לבגרות , הכנה לפסיכומטרי ועוד - מערכת החינוך השחור-אפור ה"סמוי " , המוכחש  , ובוודאי לא מוכר ולא מוזכר ע"י תוקפי בתי הספר הפרטיים .

 

כי יודעת כל אם עבריה ( והיום גם כל אם ערביה ) שאם בטובת ילדיה היא חפצה , ואם יש לה כמה פרוטות – היא תשקיע אותן באותה הוראה פרטית שחורה או אפורה .

 

נראה אותך מנסה לעצור הורים מלעשות זאת .

 

ברור שקל יותר להשתלח בבתי ספר ובבתי חינוך שהצהירו גלויות שהם לא כסתח"ים של המערכת הציבורית , אלא הם אלטרנטיבה , שככל שיותר ויותר נרשמים אליהם – האיום על המערכת גדל ויש סיכוי , וזה אף קורה בפועל – שיעשה שדרוג בבתי הספר הציבוריים על מנת להחזיר אליהם תלמידים .

 

לעומת זאת , במצב הקיים , שאתה מתעלם מקיומו - מערכת החינוך הכושלת והמפגרת חיה בסימביוזה פורחת עם החינוך האפור , שאף נכנס אל חלק מבתי הספר בשעות היום .

 

בסיטואציה כזו , המערכת  הציבורית יכולה להמשיך להיכשל בבוקר , ולשמש בעיקר כבייבי סיטר ( מתעלל בדרך כלל ) , וההורים במו כספם ישלימו , ישקמו , יפצו על כישלונה ופגיעותיה בבוקר , ואף יסייעו למערכת להתהדר באחוזי זכאות לבגרות שלולא החינוך הפרטי האפור היו צונחים ב 70% .

 

אז ממה נפשך ?

 

מה ההשתלחות הזו בבתי ספר פרטיים , בעיקר בדמוקרטיים בעלי פילוסופיה חינוכית שוויונית שאולצו להיות פרטיים ( עובדה , באזורי מצוקה כשהמערכת מתוך יאוש תמכה בבתי ספר דמוקרטיים לאחר קריסת החינוך הפורמאלי – התחולל מהפך חינוכי השכלתי במיוחד בקרב ילדים ממשפחות חלשות כלכלית , וראה הדמוקרטי בגבעת אולגה  ) .

 

אבל המשפט הבא נכון לגבי כל בית ספר פרטי נפרד , גם כאלה שאני מתנגד לתפישתם :

 

אם יש משהו שיכול לשמש כשוט שיגרום למערכת להשתנות – בתי ספר פרטיים נפרדים ולא חינוך פרטי אפור "סמוי "מוכחש ולא מוזכר  - זהו השוט .

 

מערכת החינוך כבר מזמן איננה ציבורית חינמית . היא כבר מזמן איננה שווה לכל נפש , וכרגע במצב הקיים ( והמוכחש ) -  יש האצה בגדילת הפערים כתוצאה מההתנהלות הסימביוטית שלה עם מערכת החינוך האפור הענקית .

 

כפי שקרה במקומות אחרים – ברגע שהממסד התחיל לאבד תלמידים בצורה גלויה למערכת חינוך פרטית נפרדת , כשלהורים נמאס שיתעללו בילדים שלהם בבוקר והם החליטו להקים ולשלוח את ילדיהם גם בבוקר  לבתי חינוך הוגנים ונאורים , המטפחים את ילדיהם – מערכות החינוך הציבוריות החלו להשתנות .

 

כל מיני מתחסדים באים תמיד ואומרים – כן ואז נוצרים מצבים של בתי ספר טובים לעשירים ובתי ספר גרועים לעניים .

 

המצב הוא כזה קיים כבר היום ובצורה הגרועה ביותר , כי הוא מוכחש .

  

בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית יש בתי ספר גרועים מאוד – שפוגעים אמנם  " באופן שוויוני "  בכולם – אבל האוכלוסיות החזקות , הן בפריפריה והן במרכז – נחלצות מהפגיעה באמצעות כסף פרטי .

כך הפערים הולכים וגדלים  , כאשר אין שום שוט אמיתי שמאיים על ההתנהלות המעוותת הזו .

 

אז כן , יש פיתרונות ולאו דווקא קיטורים על מה שצריך להיות אלא פיתרונות אמיתיים נכונים יותר מאשר הפיתרון המובן , אך בעל האופי הפחדני והצבוע של החינוך האפור :

 

אני בעד הקמת עוד ועוד בתי ספר פרטיים איכותיים נפרדים , עד שיקום  קול זעקה לא נגד בתי הספר הפרטיים ,  אלא נגד המקור האמיתי של הבעיה , נגד ההתנהלות הכישלונית המחפירה של מערכת החינוך , על אנשיה , וכנגד ארגוני המורים שאינם לוחמים את מלחמת התלמידים .

 

מה שאתה תוקף - בתי ספר פרטיים נפרדים - הוא סימפטום בריא , מוצדק , ואפילו אפקטיבי ביכולתו לתקן את המצב , ובהתכחשותך למצב שאין לך פיתרון אמיתי לו אתה בעצם מסייע להשאיר על קנו מצב חולני , מעוות , שרק הולך ומעצים את התופעה שאתה מתיימר לתקן , תוך התכחשות והכחשת הדינאמיקה המעוותת הזו .

 

 סימביוזה בין מערכת ציבורית כישלונית " שוויונית " בפגיעתה בכולם לבין חינוך אפור לבעלי יכולת , סמביוזה המותירה ומנציחה את המצב - זהו המצב המתקיים בפועל , כשהוא נובע מהרצון הבלתי ניתן לבלימה של הורים בעלי יכולת המנסים להושיע את ילדיהם במציאות של שקר והַסתרה , תוך  שימוש באמצעי של החינוך האפור שרק מעצים את המציאות ההרסנית הזו .

 

לכן סוג פיתרון , אולי מעצבן , אולי לא פופולרי , אך יעיל מאין כמותו הוא הקמת עוד ועוד בתי ספר פרטיים נפרדים לבעלי האמצעים , שיתווּ  את הדרך לחינוך איכותי ויקבעו מה הם הסטנדארטים שלו , ובסופו של דבר יאלצו את המערכת הציבורית להשתנות ( כי ממסד תמיד מעדיף שהשליטה בחינוך תהיה בידיים שלו ) .

 

ויש גם פיתרון הנוסף שאני עוסק בו כרגע , בנוסף לעידוד , תמיכה וסיוע להקמת בתי ספר פרטיים – שכנוע מגזר התעשייתי היצרני מתקדם להשקיע כספים בשדרוג בתי ספר בהתאם לקונספטים מתקדמים של הוראה וחינוך ( למשל , למידה מבוססת עניין ופרויקטים ) , ובמקביל - להשקיע כספים של המגזר התעשייתי בשילוש וריבוע משכורותיהם של מורים איכותיים המלמדים במוסדות חינוך בפריפריה – ז"א , שמשכורת של מורה כזה תהיה שווה או גבוהה ממשכורתו של איש הייטק  בכיר  .

 

ביי

 

אלי

צטט: shabat shalom 2012-11-03 19:14:06

צטט: דודרובנר 2012-11-03 11:24:39

צטט: מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

 

 באנגליה של המהפכה התעשייתית לא הכריחו את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

באנגליה של המהפכה התעשייתית ובאמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה לא הכריחו לשלוח ילדים לבי"הס.

זה היה מצוין לחופש המזויף ובעיקר לבעלי ההון: הילדים וצאציהם נהיו לעניים בתורשה-עבדו יחד (או במקום) הוריהם כך שלפי חוקי ההיצע והביקוש הילדים והוריהם עבדו תמורת ארוחת צהריים והבנות - כשפחות אצל האדונים..

אם זו החברה החופשית שאתה רואה לנגד עיניך אז איך אתה יכול לדבר על חינוך?

 

 

אנחנו לא באנגליה של המהפכה התעשייתית ולא באמריקה הליברטאנית שלפני 140 שנה. אנחנו במדינת ישראל במאה ה-21 במילניום השלישי. היום, כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

 

אנחנו צועדים בדיוק לכיון של חינוך יקר=חינוך טוב

חינוך מסובסד עי המדינה=חינוך רע.

המשואה הזו איננה משאת נפש - אבל זה בדיוק מה שיקרה. 

 

 

למי ניתנה הנבואה ? 

 

 

 

האם תוצאות המיצ"ב ו/או הבגרות ו/או הפסיכומטרי הן ראות הכל ?